שוגר דדי: למה בטי האוס מתעקשים לשים סוכר בכל דבר?
אוכל מתוק להחריד וקוקטיילים גסי טעם - הטי האוס בבית ציוני אמריקה הוא לא יותר מספין קולינרי חסר הצדקה
הישראלים אוהבים מתוק. אוכלים מתוק, שותים מתוק, מסניפים מתוק. הסוכר הוא מחזק הטעם הפופולרי בתוך ומחוץ לגבולות 1967. אין כמעט מנה שהוא לא מוצא דרך להסתנן לתוכה. כמויות הסוכר שהשפים המקומיים שופכים כאן בלתי מתקבלות על הדעת. מרוטב עגבניות תמים, דרך בצקים מלוחים שמקבלים סיוע ארטילרי של סוכרים ועד חיזוק הוויניגרטים. שאף אחד לא ירגיש חלילה בפה אסיד או ביטר. הם אזרחים זרים. אבל תמיד יהיה מי שייקח את זה צעד אחד קדימה. בטי האוס, הספוט החדש בבית ציוני אמריקה, החליטו להתפרע במינונים. השד הזה תקף אותנו מנה אחר מנה, ובאיזה שלב בארוחה נטרל את בלוטות הטעם. בפעם הראשונה הבנתי מה עוברים מבקרי סופגניות לפני חנוכה.
שעתיים וחצי קודם עוד המתנו לשולחן פנוי. תחילת שבוע, בערך חודש לאחר שהמקום הושק מתחת לרדאר, והמתחם מפוצץ. שני ברים, עודפות עיצובית, פסקול עתיק יומין. גם התפריט לא ממש מבשר מהפכה: אין אינץ' מקורי במגה בר סובב אסיה הזה. באנים, סלטי אצות ופפאיה, טרטר סלמון וטונה, יקיטורי. עשו את זה קודם לפניהם, זה לא משנה. למה לא לשכפל נוסחה מנצחת ולעטוף אותה באיזה ספין קולינרי. למשל, קוקטיילים שכולם יהיו מבוססי תמציות תה. איך אמר לי פעם עורך: יש לי כותרת, עכשיו תכתוב את הכתבה.
בכלל, באווירת המסיבה שלעולם לא נגמרת למה לשבור את הראש על קולינריה, טרואריות, מקומיות, אם אתה יכול לשים קוקטייל משוגע במרכז הבמה וסביבו לתפור מנות. פנטסטיק, בושוויק, בל בוי ויתר החברים מפוצצים והעם צוהל. אבל גם קוקטיילים צריך לרקוח בתבונה. ואלו של הטי רום הישטנקרו וזימרו בלי למצמץ על מה שהולך להתרחש בהמשך הערב. אם התה אמור היה לייצר איזה ציר טעמים ראשון שעליו הקוקטייל נבנה, בכוסות של הטי האוס זו פשוט הייתה הפצצה לא מבוקרת לתוך השייקר. ב־Barbados Geisha ("קוקטייל מהאיים, עשיר בטעמים, אלכוהולי ונחוש") ערבבו רום, ליקר סן ג'רמיין, מיץ אפרסקים, קרם תה מאצ'ה, קרם קוקוס וחלב שקדים בנחישות לייצר את אחד הקוקטיילים המפורכים בעיר. שום אלמנט לא רקד למבדה עם משנהו, והכוס התיאטרלית (עוד שורה לרשימת הטרנדים של 2019) הכילה שלולית של טעמים. התפריט, עוד דוגמה לגחמנות עליזה, סימן את עצמו כ־Colonial Kitchen וחולק ברוח הסכמי סייקס פיקו למדינות: מגולגל, ירוק, נא, בוער. כאילו מנות טובות זקוקות לקטלוג ומסגור.
המלצר הבאמת משתדל היה נחוש להוציא את ההזמנה לפי היגיון המטבח. דווקא המנה הראשונה התגלתה כטובה בארוחה: טטאקי טונה שהיה צרוב בדייקנות והרוויח שכבת טעם וטקסטורה. כמה עלי תרד והאצות הבלתי נמנעות היו יכולים להספיק, אבל בטי האוס – מוטיב שימשיך בכל מנה – החליטו להוסיף לצלחת פריטים שלא הועילו למנה. במקרה הזה מדובר היה באיולי ג'ינג'ר ווסאבי, סירופ שומשום סויה, פונזו וטוגרשי. סל קניות עמוס. גם באן האבוקדו לא שידר עדינות – הוא טוגן כמעין סופגנייה ומעליו מקבץ טעמים מגושם ולא צלול: ביצה רכה, מיונז, טוביקו, בצל ירוק, עירית, קריספי שאלוט. אבל אלו התבררו רק כפתיחים המתקתקים לפצצת הסוכר הבאה: שפונדרה בבישול ארוך. גם מצע האורז לא מיתן את המתיקות, והג'ינג'ר הכבוש לא סייע. מנה אטומת טעמים שנחוותה כעוגת אורז מתוקה.
בשלב הזה ריכוז הסוכר בגוף התחיל לגרום לערפול מחשבה. חשבנו שנתח אונגלה יוריד אותנו לאדמה. הרי בטבחות בסיסית המטבח של הטי האוס תפקד טוב – צריבות, אסתטיקה, טמפרטורות, טקסטורות. הכשל היה בטעמים ובאיזון. האונגלה למשל התגלה כבשר לא מפתה, שדמי גלאס טריאקי פשוט השמיד אותו. אסיה זה לא רק דרקונים יורקי אש בשתיים בלילה וריח מתקתק באוויר המהביל של בנגקוק. בזמן שהמלצר חילק קיסמים עדכנו כי לא קיבלנו עדיין את סלט הפפאיה. הוא מיד סימן שזה בעבודה. לא הציע להמיר את המנה. אבל האחריות עלינו, והטעם (על המטבח), שוב שלולית מתוקה להחריד של רוטב. מולנו כבר רקדו מסביב לשולחן, מלצרים עברו עם צ'ייסרים בין המבלים. בפינה חגגו יום הולדת. אחת המלצריות שאלה: "רוצים קינוח?".
טי האוס, אבן גבירול 26 תל אביב, 03-7269797, כל יום 19:00־אחרון הלקוחות
2 וחצי כוכבים
קוקטייל טי-מיול 57
פרייה קטן 14
טטאקי טונה 56
אוניגירי 49
אבוקדו קאסטסו באן 32
אונגלה 58
יקיטורי עוף 24
ברבדוס גיישה 57
סלט פפאיה 42
סך הכל 389 ש"ח
מה זה? מגה בר אסייתי
שורה תחתונה: ארוחת טעימות של קינוחים