ורוד מהבהב: האם הגל הקווירי של הטלוויזיה היה בסך הכל טרנד?
אחרי שנים בהם הרגשנו שיפור מתמשך בייצוג טלוויזיוני של קהילת הלהטב"ק, לפתע יש האטה. האם זה סימן ראשון לעצירת ההתקדמות, או שאולי זה רק עיכוב קטן בדרך? לפחות יש לנו חדשות קצת טובות: כבר לא הורגים דמויות גאות. עכשיו פשוט מבטלים אותן
בשנה כמו 2024, לדבר על ייצוג להטב"קי בטלוויזיה זה לגמרי מותרות. בישראל משתוללת מלחמה כבר שמונה חודשים ומצעד הגאווה התל אביבי הומר בעצרת, בעוד מעבר לים הקהילה הגאה מתמודדת עם באקלאש שמרני שמנסה להעלים ייצוגים קוויריים מהמרחב הציבורי. כנראה שיש דברים חשובים יותר להתעסק בהם, אבל גם לנושאים שוליים יחסית יש חשיבות – עבור נער או נערה שמביטים החוצה דרך הצוהר (המוגבל והמסויים) שהטלוויזיה מאפשרת, נוכחות של דמות קווירית במקום הנכון, בזמן הנכון, יכולה לשנות חיים. והאמת, גם לצופים הבוגרים זה חשוב – ידעתם, למשל, שריאן מסרטי "היי סקול מוזיקל" המיתולוגיים יצא רשמית מהארון בסדרת ההמשך מבית דיסני+? סוף סוף!
>> שידורי קשת: 16 הסדרות הכי גיי פרנדלי בחמש השנים האחרונות
כיף גדול להתעסק בדברים "פחות חשובים" כמו ריאן, אבל מבט על הנתונים עצמם יכול להיות גם קצת מדכדך. ארגון GLAAD (הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה) האמריקאי בוחן את הסוגייה הזו מדי שנה בדו"ח Where We Are on TV, המתפרסם לקראת חודש הגאווה, וכבר שנתיים שהוא מגלה ירידה בכמות הדמויות הלהטב"ק המופיעות בטלוויזיה בתפקיד משמעותי.
הדו"ח עוקב אחר הנוכחות הטלוויזיונית של דמויות מהקהילה – הומואים, לסביות, טרנס* וקוויר – בסדרות טלוויזיות מתוסרטות, בערוצי הטלוויזיה או בסטרימינג, כולל סדרות רכש שנרכשו להפצה אמריקאית. כדי להיכלל בדו"ח דמות קווירית צריכה להופיע בשליש לפחות מהפרקים בעונה, כלומר, היא לא כוללת סרטי טלוויזיה, פרקים בודדים באנתולוגיה או פרקי ספיישל.
הדו"ח לשנת 2023-2024 מגלה המשך של התמעטות בכמות הדמויות הלהטב"ק הקבועות, כשב-2021/2 נרשמו 637 מהן, שנה אחר כך 596, ובשנה האחרונה 468 בלבד. רובן המוחלט של הדמויות הגיע מסדרות של רשתות הסטרימינג – 327 דמויות בסדרות של נטפליקס, אמאזון פריים, אפל טי.וי פלוס, הולו, מקס, פאראמאונט פלוס או פיקוק – אך גם שם נרשמה ירידה של 29 דמויות מהשנה הקודמת. רק 24 מהדמויות הללו הזדהו כטרנסג'נדריות (לרבות טרנס* א-בינארי). לפחות 170 מהדמויות הללו, שהן 36% מהן, לא יחזרו למסך שלנו בשנה הבאה כיוון שהסדרה בה הופיעו בוטלה או הסתיימה, או כי תפקידה בסדרה הסתיים.
המחקר הזה מספק תמונת מצב חלקית, כמובן – הוא מתמקד בסוג מסוים מאוד של טלוויזיה, המשודרת באכסניות גדולות ונגישות לציבור הרחב. נספח למחקר מציין רשתות סטרימינג נוספות שאינן נכללות בו, כמו BET פלוס, MGM פלוס או רשת הסטרימינג הקווירית Revry. היא לא כוללת, למשל, תוכניות ריאליטי – ובהן אימפריית "המירוץ הדראג של רופול", שהתפרשה על פני הגלובוס באופן מרשים בשנים האחרונות, או תוכניות שידוכים כמו "אהבה על הספקטרום" ו"האולטימטום", שהציגו שתיהן משתתפות גאות בעונתן האחרונה.
הדו"ח מונה רק דמויות להטב"קיות באופן מוצהר ולא כאלה שנרמזות או "נותנות וייב", כמו שאומרים לפעמים על דמויות שלא קיבלו אישור מרשת השידור לצאת מהארון. למשל, הדוקטור ה-15 והחדש בלהיט הקאלט "דוקטור הו" כנראה לא נספר כדמות להטב"ק. שוטי גטווה הוא השחקן הקוויר הראשון להיכנס לנעליה של הדמות האייקונית, והצופים שכבר מכירים אותו כאריק מ"חינוך מיני" יודעים למה הם נכנסים, גם אם נכון לעכשיו הוא לא הפגין מיניות לכאן או לכאן. זה לא הליהוק הקווירי היחיד בעונה החדשה – את התפקיד הלא ממוגדר של הנבל-ית מאסטרו קיבלה ג'ינקס מונסון המעולה, זוכת שתי עונות של "המירוץ לדראג של רופול". ראויה לציון גם רוז נובל, שהופיעה השנה בסדרת הספיישלים לציון 60 שנה לפרנצ'ייז, בגילומה של השחקנית הטרנסג'נדרית יסמין פיני המוכרת מ"עוצר נשימה".
מסיבות ברורות, לא ראינו המון טלוויזיה ישראלית מקורית בחודשים האחרונים, ומה שכבר ראינו לא הביא עימו בשורה קווירית במיוחד. כן אפשר להזכיר את התכנים מחו"ל שהגיעו לעיניים ישראליות רבות – נניח, "הלוטוס הלבן" ששודרה לפני התקופה המדוברת אך עונתה השנייה הייתה סדרת הרכש הנצפית ביותר ביס ובהוט בשנת 2023. ולמקרה ששכחתם, הנוכחות הלהטב"קית בתוכה היא יותר מרק "ההומואים האלה מנסים לרצוח אותי".
אל להיטים ותיקים כמו "עוצר נשימה", "מה שקורה בצללים", "האקס", "בית הספר היסודי אבוט", "פה גדול", "מסע בין כוכבים: דיסקברי", "האנטומיה של גריי" והדוקו-ריאליטי "אנחנו כאן", הצטרפו השנה גם העונה השנייה של "אפטר פארטי" שהציגה סיפור אהבה לסבי מקסים במיוחד; "בלשי הרפאים" הכיפית של נטפליקס; "פיונה וקייק", המשך צבעוני וגיי ברמות ל"אדוונצ'ר טיים", וסדרת המפלצות "מונארך" שהציגה נערה לסבית בתפקיד הראשי.
הרשימה כוללת גם סדרות שאיננן מתרחשות בהווה או בעתיד פנטסטי מדומיין כלשהו. המיני סדרה "שותפים למסע" ליוותה זוג גברים מראשית הקשר בשנות ה-50 ועד לשנות ה-80, בעוד העונה החדשה של "אויבות" מבית ראיין מרפי חזרה לסיקסטיז ולמאבק בין טרומן קפוטה ונשות החברה הגבוהה של ניו יורק. The Buccaneers לקחה אותנו למאה ה-19 והציגה התאהבות לסבית וגם שחקנית טרנסית בתפקיד משמעותי, בעוד "מרי וג'ורג'" נדדה עוד 200 שנה לאחור וסיפקה תככים ומזימות, תלבושות מרהיבות וגם קצת היסטוריה דרך סיפור אנטי-גיבור מחוספס.
אחת התופעות הטלוויזיוניות הבולטות של החודשים האחרונים הייתה המיני-סדרה הבריטית "אייל קטן", שגם בישראל היא עברה מפה לאוזן וכבשה את מצעד הסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס. רשת הסטרימינג מואשמת לא פעם בייצוג לצרכים פרפורמטיביים, או בבחירה בסיפורים להטב"קיים חמודים וקלים לעיכול על חשבון סיפורים קשים ומורכבים יותר. "אייל קטן" היא ההפך הגמור מזה.
הגיבור דוני מתמודד לאורך הסדרה עם זהותו המינית בצורה מורכבת – הוא נמשך ושוכב עם פרטנרים-ות מכל המגדרים, אך לוקח לו זמן לקבל את העובדה הזו כחלק ממנו, ולא כתוצאה של טראומה מינית עמוקה. כשהוא מתאהב בטרי המקסימה אך חושש להפגין חיבה כלפיה בפומבי בשל היותה אישה טרנסית, והרומן מושפע בדרכים שונות מהעלילה המרכזית בסדרה הנוגעת לקשר בין דוני לסטוקרית שלו. ההתמודדות של דוני עם נטייתו המינית מוצגת בצורה שהיא לא פוליטקלי קורקט בלי להיות פוגעני, עמוק, מטריד לרגעים ובעיקר מעורר שאלות, והוא בעיקר מספיק ספציפי כדי להישאר סיפור אנושי מורכב ולא הדהוד ריק של סטריאוטיפ כזה או אחר.
אולי נתקלתם בעבר בביטוי Bury your gays, שנוצר בתגובה לנטייה האמריקאית להיפטר מדמויות קוויריות בדרכים כואבות וקטלניות. כמובן שאין משהו הומופובי בהכרח במוות של דמות להטב"קית בסדרה, אך ריבוי המקרים שהם הכלי נוצר כדי לסיים מערכת יחסים או סתם להעלים דמות, יצר תחושה שבטלוויזיה האמריקאית אוהבים דמויות גאות בעיקר כשהן נדחקות למשבצת הטרגדיה. בין אם בזכות התגובות ברשת על הקלישאה המבאסת הזו או השתכללות של היוצרים והיוצרות עצמן, נראה שהטרנד הולך ומתמעט עם הזמן (יש גם דוגמאות עכשוויות, שלא ניכנס אליהן מטעמי ספוילרים).
אז אמנם התנקשות ממוקדת היא כבר לא גורם משמעותי בירידה בכמות הדמויות, מה בכל זאת מאיים עליהן? פשוט מאד – ביטול של הסדרות בכיכובן. "חינוך מיני" סיימה השנה את דרכה על המסך אחרי ארבע עונות, אבל הרבה אחרות נגדעו אחרי עונה אחת או שתיים בלבד. הנה רק כמה דוגמאות מהשנתיים האחרונות – "ווילוו" של דיסני בקושי הספיקה לתת לזוג הלסביות שלה להתנשק וכבר היא בוטלה והוסרה מהשירות. "ליגה משלהן" הייתה אמורה לקבל עונה מקוצרת של ארבע פרקים כדי לסגור את קצוות הסיפור, אך גם זו בוטלה במהלך שביתת התסריטאים. High School, על פי סיפור התבגרותן של המוזיקאיות טיגן ושרה, בוטלה ממש השבוע, שנתיים אחרי עונה ראשונה שזכתה לביקורות חיוביות.
וישנה גם "לו הייתה פיראט", קומדיית הקאלט ההיסטורית (אבל מזווית מאוד פוסט מודרניסטית) של Max. העונה ראשונה שלה הציגה קאסט מדהים של דמויות כיפיות, מצחיקות ומרגשות, רבות מהן שוחות הרחק מהאגם הסיס-סטרייטי, כשבמרכז עמד סיפור האהבה בין רב החובל הג'נטלמן סטיד בונט והפיראט האגדי שחור הזקן (ריס דרבי וטאיקה וואטיטי). הסדרה בוטלה אחרי שידור עונתה השנייה, ובעוד יוצריה חיפשו עבורה בית חדש קהל המעריצים האדוק והנאמן שלה יצא למלחמת חורמה בתאגיד האחים וורנר המחזיק ב-Max – אך כל המאמצים כשלו. העובדה שיוצר הסדרה תיכנן לה שלוש עונות בלבד מהרגע הראשון הופכת את ההחלטה למתסכלת במיוחד – אבל גם לסיבה אפשרית לביטול, בתעשייה שמקדשת פרנצ'ייזים ארוכי טווח על פני יצירות קצרות וצנועות יותר.
עצם העובדה שעדיין יש לנו צורך לנתח, לספור ולחפש ייצוגים טלוויזיוניות מזכירה שנוכחות קווירית בטלוויזיה היא משהו שעדיין נחשב, גם אם פחות מהעבר, למשהו יוצא דופן וחריג. באמת שהיינו רוצים לכתוב כאן שגיבורה לסבית, זוג של ביסקסואל עם גבר הומו או דמות א-בינארית בתפקיד מרכזי זה כבר פשוט לא חדשות, אבל למרבה הצער זה עדיין כן. כדי לדעת האם הגל הקווירי החדש בטלוויזיה היה טרנד יותר מאשר שינוי מגמה מבורך כנראה שנצטרך לחכות עוד כמה שנים. מצד שני, גם אחרי הירידה – כמות התוכן הקווירי והדמויות הלהטב"קיות שזמינות לנו היום היא עצומה ביחס למצב לפני כמה עשורים, או אפילו לפני עשור בלבד. גם זו סיבה לחגוג, אפילו קצת.