נטפליקס ניסו לעשות סרט פמיניסטי סקסי, אבל יצא סתם סרט בצבע כחול

קרוב למאה שנים אחרי שיצא לאור לראשונה (באיטליה), "מאהבה של ליידי צ'טרלי", ספרו המהולל והמנואץ של ד.ה. לורנס, לא מפסיק לעורר עניין, אקדמי ומציצני גם יחד. סרטים עלילתיים ותיעודיים הוקדשו למאבק המשפטי שנערך בבריטניה ב-1960 בניסיון למנוע את הוצאתו לאור בטענה שמדובר בטקסט מגונה (מה שכמובן הפך את הספר לרב מכר מטורף), ולא מעט סרטים משתמשים בשם ליידי צ'טרלי כמקדם מכירות של עלילות סקסיות. הספר עצמו זכה עד כה לכ-11 עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים בשפות שונות, אחד מהם של מנחם גולן.

העיבוד הטוב ביותר הוא ככל הנראה זה הצרפתי מ-2006 (גם העיבוד הראשון מ-1955 היה צרפתי, והוא נאסר להקרנה בארה"ב עד שבית המשפט העליון הפך את ההחלטה). המפגש בין המקור הספרותי המאצ'ואיסטי לנקודת המבט הנשית של הבמאית פסקל פראן, הניב את אחד העיצובים הקולנועיים הכנים והנפלאים ביותר להנצה ולפריחה של תשוקה. הסרט כולו, לא רק סצנות הסקס, חושני להפליא. תשע שנים אחריו נוצר עיבוד משמים בהפקת הבי.בי.סי עם הולידיי גריינג'ר וריצ'ארד מאדן, והיום עולה בנטפליקס עיבוד נוסף של במאית צרפתייה, הפעם עם טוויסט פמיניסטי מודגש. הסרט הנוכחי יותר טוב מהקודם, שביים ג'ד מרקוריו, אבל לא מתקרב לשלמות של הגרסה של פראן.

כזכור, בתחילת הסיפור קונסטנס ריד נישאת לסר קליפורד צ'טרלי החסון והנאה ומאמינה שהיא מאושרת. אבל אז קליפורד יוצא למלחמה הגדולה (שתיספר מאוחר יותר כמלחמת העולם הראשונה) וחוזר על כיסא גלגלים. משום שהוא חושק בצאצא שיירש אותו ואת תוארו, הוא מציע לזוגתו למצוא לעצמה מאהב ראוי שיכניס אותה להריון. קליפורד אינו מעלה בדעתו שהיא תגלה את חדוות הגוף דווקא בזרועותיו של שומר היער אוליבר מלורס, שאינו בן המעמד הנכון. זה סיפור על שחרור מיני ועל הבנה שהגוף והנפש מחיים זה את זה.

אפשר להתבלבל ולחשוב שצופים ב"כחול עמוק". "מאהבה של ליידי צ'טרלי". צילום: נטפליקס יח"צ

כוח המשיכה העיקרי של הסרט החדש (חוץ מהמובן מאליו) הוא השחקנים. אמה קורין, שהתפרסמה כנסיכה דיאנה בעונה הרביעית של "הכתר", מגלמת את הליידי שבכותרת. יש לה נוכחות אצילית של איילה צעירה, והמצלמה מאוהבת בה ובשמלות היפהפיות שהיא לובשת. ג'ק או'קונל ("סקינס", "לא נשבר") הוא כמעט בחירה מובהקת מדי לתפקיד שומר היער אוליבר. כבן למעמד הפועלים בעצמו, השחקן המצוין הזה מרבה לגלם עבריינים בני מעמד הפועלים, ומביא לכל תפקידיו עומק ואינטנסיביות. הפעם הוא מגיש הופעה מאופקת ומרוחקת כמעה, במסגרת החלטת הבימוי להפוך את מאזן הפיתוי.

ההצדקה שבסיס הגרסה של הבמאית לור דה קלרמון-טונר לסיפור שכבר סופר כה הרבה פעמים היא הפיכתה של קונסטנס לדמות שיוזמת ומובילה את הרומן. בתחילת הסרט היא מנסה להנחות את ידו של בעלה (מתיו דקט) אל בין רגליה, אך הוא אינו יודע לספק אותה. גם בחברת אוליבר היא זו שאוחזת בו ומנשקת אותו ואומרת לו "אני רוצה שתזיין אותי", והוא נענה לה.

כלומר, בגרסת קלרמון-טונר זה לא סיפור על גבר שלימד אישה את חדוות הסקס, אלא הכוח נמצא בידי האישה שבוחרת לספק את עצמה. זה קונספט מעניין, אבל הדמויות משורטטות באופן שטחי למדי (אוליבר קורא את ג'יימס ג'ויס, משמע הוא לא סתם ג'אבר כפרי), וקלרמון-טונר אינה מצליחה לצבוע את הסצנות בין השניים בחושניות המתבקשת. במקום זאת היא צובעת את המסך בתאורה כחולה, ואף שבתחילה זה נראה כבחירה אומנותית יפה, זה הופך לשטיק ויזואלי שמשתלט על הסרט, ומייצר ניכור. בשל האור הכחול, לרגעים רציתי לכסות את השחקנים הערומים שלא יהיה להם קר. כתוצאה מכך, שלא באשמתם, הסרט לא מאוד סקסי.

מי שמחממת בנוכחותה את הסרט היא ג'ואלי ריצ'רדסון בתפקיד גברת בולטון, המטפלת של קליפורד, שעדה לרומן בין קונסטנס ואוליבר ותומכת בו. זה ליהוק מעניין גם משום שב-1993 ריצ'רדסון גילמה את הלידיי צ'טרלי עצמה בסדרת טלוויזיה בבימויו של קן ראסל (שון בין היה שומר היער). הסרט משתמש בגברת בולטון גם כדי להגיד משהו על כך שהמעמדות הגבוהים מנצלים את המעמדות הנמוכים. התוכן החברתי מגיע מהספר, אך כאן הוא נראה די מודבק. בסך הכל הסיפור זורם די בנעימות דרך הסצנות המוכרות, עד המערכה האחרונה והמזורזת מדי, שאינה מותירה כל רושם רגשי.
3 כוכבים
Lady Chtterly's Lover בימוי: לור דה קלרמון-טונר. עם אמה קורין, ג'ק או'קונל, ג'ואלי ריצ'רדסון. בריטניה 2022, 126 דק'. עכשיו בנטפליקס