זו דרמה קשה על חברה חבולה הפונה לגזענות. ברומניה, בטח שרומניה

גזענות זה נושא מהותי ותמיד עדכני, אבל הקולנוע העלילתי מתקשה לעסוק בו באופן לא דידקטי ומתחסד, ובלי לעשות הנחות לצופים. סרטים שמציגים בפנינו גיבורים שנלחמים בגזענות, מקלים עלינו להזדהות עם הצד הנכון, על אחת כמה וכמה אם הם בצבע שלנו. ואם הם אמריקאים, לרוב הם מסתיימים עם סוג של ניצחון על הגזענות, ששולח אותנו הביתה עם הרגשה טובה. ההקדמה הזו נועדה לומר שהסרט הרומני "מבט מבפנים" אינו נופל לאף אחת מהמהמורות המוכרות, והוא אחד הטקסטים הקולנועיים היותר טובים שראיתי על גזענות.

הסרט מתחיל בבית מטבחיים בגרמניה, שם עובד מתיאס – עובד זר מרומניה. כשהוא עוצר לרגע לשוחח בטלפון עם אשתו אנה, מנהל העבודה נוזף בו וקורא לו "צועני עצלן". מתיאס, שאינו צועני, מגיב באלימות קשה, ולא ברור איזו משני התארים העליב אותו יותר. עכשיו לא נותרת לו ברירה אלא לחמוק מהמשטרה ולחזור לכפרו העני בטרנסילבניה, שם השאיר את אשתו ובנו הקט כשיצא לחפש עבודה בגרמניה. טרנסילבניה היא חבל ארץ שבמהלך ההיסטוריה עבר מיד ליד, ואוכלוסיית הכפר מורכבת מרומנים והונגרים (על פי דרישת הבמאי, השפות השונות המדוברות בסרט מיוצגות בתרגום לעברית בצבעים שונים – לבן, צהוב וורוד). אחרי שנים רבות של שכנות רעועה התושבים הצליחו להתגבר על המתחים הישנים ביניהם – הם לפחות נפטרו מהצוענים, כמו שאומר מישהו. בכפר יש מאפיה גדולה שמחפשת עובדים, אבל אף אחד מהמקומיים לא מוכן לעבוד בשכר מינימום. לכן מנהלת המאפיה צ'ילה, שהיתה פעם המאהבת של מתיאס, מחליטה לשכור עובדים זרים. הסוכן מבטיח שהוא לא עובד עם אפריקאים, אלא רק עם אסייתים, ומביא צמד בחורים מסרי לנקה. השניים הראשונים מתקבלים ללא יותר מדי התנגדות, אבל כשמגיע השלישי זה כבר יותר מדי בשביל אנשי הכפר.

האופן שבו בחרתי לתאר את עלילת "מבט מבפנים" קצת מטעה, משום שלסרט לוקח הרבה זמן עד שהוא מגיע לסערה הגזענית. לפני זה הוא מוביל אותנו בעקבות ניסיונו של מתיאס לגלות מה ראה בנו ביער שגרם לו להיבהל כל כך שהוא הפסיק לדבר. עוד הסרט מתאר את יחסיו של מתיאס עם אשתו, עם המאהבת שלו, ועם אביו החולה שמתעקש להמשיך לעבוד. נטייתו של בריון הקשקשים להתפרצויות אלימות מרחיקה ממנו את שתי הנשים. גם אם בשלבים הראשונים התסריט נדמה מפוזר, ולוקח זמן להבין מה המיקוד הדרמטי והתמטי, הסרט בונה מתח רגשי עז, שהולך ומתעצם עד כדי מחנק. תורם לכך רובה שצץ בשלב מסוים בעלילה, עובר מיד ליד, ואנחנו מחכים שהוא יירה, על פי הכלל המוכר.

עם זאת שעל פניו הסרט מוגש לנו בסגנון ריאליסטי קשוח, פריים סינמסקופי תורם תחושה אפית לאתרי ההתרחשות האפורים והקרים, ויש בו גם רובד סמלי עז. כריסטיאן מונג'ו הוא מהקולנוענים הבולטים של הקולנוע העולמי במאה הנוכחית, והוא מחזיק אותנו קשובים באמצעות בימוי אליפטי, שלפעמים מסתיר מאיתנו דברים שאנחנו מצפים לראות. זה חותם סגנוני מוכר שלו. בסרטו זוכה דקל הזהב "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" מונג'ו סיפר על סטודנטית שעוזרת לחברתה לעבור הפלה לא חוקית ברומניה של 1987. אחת הסצנות הזכורות בסרט מתרחשת בעת מסיבת יום הולדת של אמו של החבר שלה. במהלך הסצנה היא יושבת בראש השולחן, לצידה יושב החבר הכעוס, אמו ואביו משני הצדדים, והמצלמה הסטאטית לחלוטין ממסגרת את הארבעה, ומותירה את כל שאר האורחים מחוץ לפריים. במשך תשע דקות ארוכות, הנוכחים, אלה שבתמונה ואלה שמחוצה לה, מדברים על הא ועל דא, וקשה לתאר עד כמה הסצנה הזו טעונה ומאיצה את הדופק של הצופים. מה שיוצר את המתח העלילתי והרגשי בסצנה הוא ההקשר וההעדר (כל דקה שאנחנו והגיבורה מבזבזים ביום ההולדת, יכולה להיות גורלית בחיי חברתה), וגם האותנטיות האנושית של האירוע, המתוסרט ומשוחק באופן מושלם.

(מתוך "מבט מבפנים")

גם ב"מבט מבפנים" יש סצנה ארוכה (17 דקות) ומסמררת בעוצמתה, המצולמת כולה בשוט סטאטי, שמשאיר חלק מהדוברים מחוץ לפריים. הפעם מדובר באסיפה סוערת של תושבי הכפר, שהתכנסו לדון בהעסקתם של העובדים הזרים. אם ב"4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" השיחה במהלך הארוחה תפקדה בעיקר כרעש באוזניהם של הצופים, כאן תוכן הדברים הנאמרים הוא העיקר. אנשים שונים, שרק את חלקם אנחנו מכירים מקודם, מעלים טיעונים מכל הסוגים, ובתווך מתיאס מנסה לשכנע את זוגתו להישאר איתו. כל הזמן הזה ראש הכפר והכומר, שמנהלים את הישיבה ומנסים להרגיע את הרוחות, אינם נראים בתמונה. מגוון הטיעונים מציגים את המורכבות של הסיטואציה, ואף שרבים מהם ללא ספק גזעניים, מונג'ו אינו מקל על הצופים לתפוס צד. מדהים עד כמה הסצנה הזאת, המתוסרטת ומבוימת לעילא, תופסת אותנו בגרון, ואינה מאפשרת לנו לחמוק מהתובנה שהיא מניחה מראה מול כולנו.

אורח פחות קונטרוברסלי באזור הוא בחור צרפתי, שנשלח על ידי האיחוד האירופי לספור את הדובים החיים ביערות סביב הכפר. אך גם הוא והטיעונים התקינים פוליטית שהוא מעלה בישיבה מעוררים כעסים בעצם ההתנשאות המנותקת שלהם. דובים נראים לא רק ביער, אלא גם בתהלוכת חג שבה חלק מהמשתתפים מחופשים לחיות. זה סמלם של אנשי הימין הקיצוני, שחוגגים את ההתנגדות ההיסטורית של חבל דאקיה לכיבוש הרומי.

(מתוך "מבט מבפנים")

שמו המקורי של הסרט הוא "R.M.N." שזה ראשי תיבות (ברומנית) של "תהודה מגנטית גרעינית" – תופעה פיזיקלית שבאמצעותה אפשר לזהות את המבנה האטומי והמולקולרי של חומרים כימיים. ברמה העלילתית השם מתייחס לסצנה שבה אביו של מתיאס עובר בדיקת MRI, אבל ברור שהוא נושא רבדים סמליים עמוקים יותר. אף שהוא נמנע ממבט שיפוטי, הסרט מנסה לאבחן את החוליים המושרשים עמוק בחברה הרומנית שמתפרצים עכשיו. כשחושבים על זה, R.M.N. זה גם קיצור של רומניה. וזה מוביל אותנו לסוף החידתי, שמשאיר אותנו עם דימוי מצמרר של התעוררות לאומנית.
4.5 כוכבים. R.M.N. בימוי: כריסטיאן מונג'ו. עם מרין גריגורה, ג'ודית סטייט, מאקרינה בארלדאנו. רומניה 2022, 125 דק'