שובר הקופות הגדול של הקיץ התגלה ככישלון מוחץ

"מולאן"
"מולאן"

אי אפשר להאשים את ההייפ העצום סביב "מולאן" באכזבה הכמעט טוטאלית מהתוצאה הסופית. הסרט הגדול של הקיץ, שבו הושקעו 200 מיליון דולר, פשוט גרוע

7 בספטמבר 2020

האמת, לא הרגשתי מועצמת. לא הרגשתי מועצמת כשמולאן הראתה לגברים סביבה מה היא יודעת לעשות. לא הרגשתי מועצמת כשפשטה מעליה את השריון הגברי ופיזרה את שיערה ברוח, בתוספת סלואו מושן. ולא הרגשתי מועצמת כשפניה השתקפו בחרב שלה, שוב ושוב, ועוד פעם, כמו בסרט המצויר.

המונח האופנתי "העצמה נשית" עיטר רבים מהטקסטים שהוקדשו לסרט עתיר התקציב, שתוכנן להיות שובר הקופות הגדול של הקיץ, אך עקב המצב דילג על המסך הגדול והגיע הישר לשירות הסטרימינג דיסני+. במבט ראשון, סרט האנימציה האהוב של דיסני מ-1998 על לוחמת סינית מיתולוגית נדמה חומר מושלם לרימייק לייב אקשן בעידן הנוכחי. אבל משהפשיטו ממנו את השירים, את הדרקון המדבר וכל רמז להומור, נשארנו רק עם העלילה הפשטנית, וארבעה תסריטאים עשו כמיטב יכולתם לכתוב את התסריט הכי שדוף ורעוע שאפשר היה לדמיין. זה לא רק שהתסריט מותח קווים בין נקודות, זה שלפעמים אפילו הקווים חסרים.

הבעיה מסתמנת כבר בדקות הראשונות, כשאביה של הילדה האנרגטית מולאן מתחיל לדקלם מנטרות על כבוד המשפחה. סוג הדיבור החלול הזה אינו משתנה לאורך הסרט כולו. עוד אנחנו מגלים באותו דיאלוג שהצ'י של מולאן חזק, שזו כנראה המקבילה האסיאתית (נוסח הוליווד) ל"the force is with you" של "מלחמת הכוכבים". אך בניגוד ללוק סקייווקר, מולאן מתבקשת להסתיר את הצ'י שלה כי הוא משום מה נועד ל"לוחמים, לא לבנות". כשהנערה מפרה את הוראת אביה ומתגייסת לצבא הקיסר במקומו, הצ'י הוא שנותן לה את היתרון בשדה הקרב. הצ'י הזה מאפשר לה לחמוק מחיצים כמו ניאו ב"מטריקס", לעופף כמו גיבורי "נמר דרקון" ו"מחול הפגיונות", ולסחוב דליי מים במעלה ההר כמו בצה"ל. אבל נראה שעצם נשיותה אינה תורמת דבר לדמותה. באותו אופן הסרט יכול היה לספר על נער עני שהתחזה לאביר כדי להתגייס לצבא.

כמו באגדה הסינית ובסרט האנימציה, מולאן מתגייסת כדי להציל את אביה, אבל משם והלאה היא הופכת לחיילת בכל רמ"ח אבריה, כולל לבה. הצבא דורש נאמנות לקיסר מעל לכל, ו"מולאן" מתעצב כסרט מיליטריסטי, אפילו לאומני, ומצאתי את עצמי לגמרי לא מזדהה עם השאיפה של הגיבורה שלו להפוך לחלק מזה.

חוסר ההזדהות נבע גם מכך שאף דמות בסרט אינה יותר מגזיר קרטון. מהקיסר (ג'ט לי), דרך מנהיג שבט נוודים שהכריז עליו מלחמה (ג'ייסון סקוט לי), המפקד הראשי (דוני ין) ועד החיילים הפשוטים שאוכלים מאותו מסטינג עם מולאן ואמורים לספק אתנחתא קומית מהפומפוזיות של נאומי המנהיגים – אף לא אחד מקבל הזדמנות לאייר דמות חיה ונושמת. חלק מהכוכבים הסינים קצת מתקשים להישמע טבעיים באנגלית, אבל הבעיה היא, כאמור, בתסריט. יוסון אן, שמגלם את החייל שמבקש את קרבתה של מולאן, דווקא חמוד ושולט היטב באנגלית (הוא גדל בניו זילנד). אבל בשם הפמיניזם העכשווי, התסריט אינו מקדם אותו לדרגת בן זוג פוטנציאלי, כי מולאן היא לוחמת היא לוחמת היא לוחמת.

"מולאן"
"מולאן"

בשם אותו פמיניזם, לסרט נוספה דמות חדשה של לוחמת מהצד השני. מתישהו, כנראה בגלל שסבלה מיחס מבזה מצד הגברים, היא הפכה למכשפה, אמיתית, כזו שיכולה להפוך לציפור טרף. היא מגולמת על ידי גונג לי המרהיבה, שגם היא נדרשת לדקלם. בסצנה שלא מתחברת לכלום, המכשפה מאתגרת את מולאן לחשוף את נשיותה, ואז המספר, שלא פעם מסביר לנו דברים שלא ממש קרו על המסך, אומר גם הפעם איזה משפט סמלי שאינו מצליח להסוות את העובדה שהקשת הדרמתית של מולאן מלאה פערים.

מה שנשאר זה רק ערכי ההפקה הגבוהים של הסרט – בכל זאת 200 מיליון דולר. הכוריאוגרפיה של סצנות הלחימה מרשימה למדי, אבל אין כאן אף רגע עוצר נשימה כמו בסרטים של ג'ון וו או ז'אנג יימו. יש להניח שעל מסך ממש גדול זה בכל זאת מרשים יותר. עד כה לא הזכרתי את הבמאית ניקי קארו ("לרכוב על הלווייתן"), כי נראה שהיא נגרפה אל תוך מכבש ההפקה של דיסני ולא הצליחה להשאיר חותם. הצלמת מנדי ווקר עושה עבודה טובה אם כי לא בלתי נשכחת. ואני מאחלת כל טוב לליו ייפיי שמגלמת את מולאן. היא כוכבת גדולה בסין, ויש לזה כנראה סיבה, אבל קשה לאתר אותה בסרט הזה.

ציון: 2/5
Mulan בימוי: ניקי קארו. עם ליו ייפיי, גונג לי, דוני ין, ג'ייסון סקוט לי. ארה"ב 2020, 115 דק'