מעולם אחר: קומדיה שחורה בטעם חריף עם הבלחות מפתיעות של מתוק

ב-2013 בונג ג'ון הו יצר את "רכבת הקרח", מותחן אקשן פוסט אפוקליפטי עם הגיון פרוע. זה היה סרטו הראשון באנגלית (אחרי ארבעה בקוריאנית) והוא הובל על ידי כוכבים הוליוודיים כמו כריס אוונס ואד האריס, אבל הוא לא התנהג כמו סרט הוליוודי. עם תקציב של 40 מיליון דולר זאת היתה ההפקה היקרה ביותר שיצאה מקוריאה הדרומית. הסרט גרף ביקורות מעולות ברחבי העולם (את הביקורת שלי סיימתי בקריאת התפעלות משולשת) והכניס כ-80 מיליון דולר, אך זכה להצלחה מועטה בלבד בארה"ב. בישראל הוא נכשל כישלון חרוץ. שש שנים אחרי כן בונג יצר את "פרזיטים", שרשם תקדים היסטורי כשזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר אף שאינו דובר אנגלית, ושמו של בונג נודע גם מחוץ לחוגי הסינפילים. 

>> תנו לו אוסקר: קונאן אובריאן הוא המנחה שהטקס החנפני הזה צריך
>> אל תראו את "אין ארץ אחרת". אל תראו אותו בשום אופן. פשוט אל 

שש שנים חלפו בין "פרזיטים" ל"מיקי 17", סרט עתידני דובר אנגלית שבו בונג שב לעבוד עם כוכבים אמריקאים. אבל הפעם מדובר בהפקה של אולפני וורנר שתוקצבה ב-118 מיליון דולר, ולכן הסרט יידרש להכניס פי שלוש מ"רכבת הקרח" ולפחות כמו "פרזיטים" כדי לרשום רווח. השאלה היא האם הקהל הרחב יהיה מוכן לקבל את ההיגיון המוזר ואת שינויי הטון האופייניים לבונג גם כשהם מוצמדים לסרט הוליוודי. אני התבדרתי כהוגן.

לצד היותו סוג של אופרת חלל, "מיקי 17" הוא קומדיה שחורה בטעם חריף עם הבלחות מפתיעות של מתוק. הוא פחות אבסורדי מ"רכבת הקרח", ומבחינה בולטת אחת קרוב יותר ל"אוקג'ה" שבונג יצר עבור נטפליקס. הסרט מתרחש בעתיד הלא מאוד רחוק על פלנטה מושלגת, שאליה הגיעה חללית עמוסה במתיישבים (או מתנחלים, תלוי בנקודת המבט). את המשימה מוביל פוליטיקאי עם אגו מנופח בגילומו המוקצן של מרק רופאלו, שהוא הנקודה החלשה בסרט. כפי שהדגים לפני שנתיים ב"מסכנים שכאלה", רופאלו לא צריך לעשות קומדיות – הוא מגוחך אבל לא מצחיק ואינו מצליח לעצב דמות משכנעת. כל שאר השחקנים מצוינים, ובראשם רוברט פטינסון בתפקיד כפול. 

מיקי (פטינסון) הצטרף למשלחת כדי לחמוק מזעמו של מלווה בריבית והסכים לשרת בתפקיד "תחליפי", בלי לקרוא את חוזה העסקתו. משמעותו של דבר היא שפרטיו הוכנסו למדפסת, וכל פעם שהוא מת (באופנים איומים ומגוונים) מדפיסים אותו מחדש, כך שמותו מאבד, לכאורה, משמעות. זה מאפשר לשלוח אותו למיני משימות התאבדות, ולבדוק עליו חיסונים חדשים לפני שהם מאושרים. אנחנו מתוודעים אליו בגלגולו ה-17, ובהדרגה מגלים שעל אף שהוא לכאורה אותו מיקי שהיה בגרסאות הקודמות, לפעמים הוא קצת שונה באופיו, אולי בגלל שדמותו צוברת זיכרונות חדשים (זה חלק מהתהליך) ואולי בגלל טעות בייצור. 

מיקי 17 הוא גבר מופנם ושפל רוח שמקבל בהכנעה את גורלו, עד שגורלו משתנה והוא מוצא סיבות להיאבק על חייו ועל חיי הסובבים אותו – לא כולם בני אנוש. רק אז הוא הופך לגיבור קלאסי, גם אם חצוי לשניים. פטינסון אימץ לעצמו קול שונה מזה שהכרנו – לפעמים הוא נשמע קצת כמו טום הנקס ב"פורסט גאמפ" – ועיצב בדקדקנות דמות שצומחת למול עינינו. יש לציין שהסרט מבוסס על ספרו של אדוארד אשטון "מיקי 7", שבו, כך אפשר להבין, יש הרבה פחות מיקים.

הסרט טווה מארג של תמות ושאלות מוסריות מסוג אלה שבונג מרבה לעסוק בהן – הירארכיית המעמדות, קפיטליזם דורסני, האסון הסביבתי שאנחנו מחוללים במו ידינו, המשמעות שהמוות מעניק לחיים, והפעם גם אהבה ומה מגדיר אותנו כבני אדם. חלק מהתמות מנוסחות באופן מפורש, אפילו מודגש ("אתה קורא להם חייזרים… אנחנו החייזרים"), אך הן משתלבות היטב בנרטיב שנע קדימה ואחורה בזמן, ולפעמים גם הצידה. יצורים מוזרים שצצים בסצנת הפתיחה כסוג של איום מקומי, שבים בהמשך כדמויות מהותיות לכל הרבדים של "מיקי 17" וחלק מהזמן אף משתלטות על העלילה. 

טוני קולט מעולה בתפקיד זוגתו של הפוליטיקאי שמעניקה לו תמיכה מלאה, ולפעמים אף מנחה אותו. היא איומה, מצחיקה, ומשכנעת – כל מה שרופאלו לא מצליח לעשות. נעמי אקי מותירה רושם כמאבטחת נאשה שמנהלת רומן עם מיקי, ובמשך זמן רב לא ברור עד כמה היא מסורה לגבר/ים שאיתו/ם היא מבלה במיטה. וסטיבן יאון מ"המתים המהלכים", שכבר עבד עם בונג ב"אוקג'ה", מהלך בהצלחה על הקו הדק שבין פורע חוק מגניב לנבל. במסגרת הז'אנר הצפוף בדימויים משומשים, "מיקי 17" מצליח לבנות עולם ספציפי עם טון ייחודי, שעשוי לבדר גם אנשים שנרתעים מכובד הראש של סרטי "אווטאר". 

4 כוכבים
Mickey 17 בימוי: בונג ג'ון הו. עם רוברט פטינסון, טוני קולט, מרק רופאלו. ארה"ב/קוריאה הדרומית 2025, 137 דק'