"מלחמת הכוכבים: רוג 1": זה לא באמת "מלחמת הכוכבים"

אפשר לקרוא לזה הרחבת היקום הסיפורי של מיתולוגיה מודרנית, ואפשר לקרוא לזה חליבת המותג עד הטיפה האחרונה. "רוג אחת", שמתכנס תחת המטריה של "מלחמת הכוכבים", עונה על שאלה שוודאי הטרידה את החובבים המקצועיים של הסדרה – כיצד הגיעו התכניות של כוכב המוות לידיה של הנסיכה ליאה בסרט המקורי מ-1977 שהתחיל את כל הטירוף.
כמו בסרט ההוא, זה מתחיל על כוכב מרוחק כשכמה חיילי אימפריה מגיעים לביתו המבודד של המדען גיילן ארסו (מדס מיקלסן) ודורשים ממנו לחזור איתם כדי להמשיך לתכנן תכניות זדוניות להשתלטות על היקום. אשתו מתנהגת בטיפשות הרואית טיפוסית לתסריטים גנריים ולכן לא נראה אותה יותר בסרט, אך בתו הקטנה בורחת כפי שהורו לה. כך וכך שנים אחרי כן היא מתבגרת להיות פליסטי ג'ונס (באחד מתפקידיה הפחות טובים) וברית המורדים מגייסת אותה למצוא את אביה במטרה לתקוע טריז בגלגלי אימפריית הרשע. בדרכה מצטרפים אליה חייל מבין המורדים (דייגו לונה), רובוט קשקשן שמצליח להצחיק פעמיים (קולו של אלן טודיק), שני לוחמים אסייתים שאחד מהם עוצב בדמותו של הסייף העיוור זאטואיצ'י (דוני ין וג'אנג וון), טייס עריק (ריז אחמד) ועוד כמה סטטיסטים בני גזעים שונים, ויחדיו הם יורים, חובטים, ובעיקר מרימים ומורידים הרבה מתגים שמפעילים ומכבים כל מיני דברים, וזה חוזר על עצמו עד כדי גיחוך.

השחקן היחידי שמותיר רושם כלשהו הוא בן מנדלסון בתפקיד הנבל הראשי של הסרט (הוא מנהל מחלקת פיתוח כלי הנשק המתקדמים של האימפריה או משהו כזה). מנדלסון מתמחה בגניבת ההצגה מעמיתיו למסך. לרוב הוא עושה זאת בסרטים עצמאיים, ונחמד לראות שהוא לא מאבד את עוקצו גם כשהוא מוקף רובוטים.

מבחינה הפקתית ועיצובית זה נראה כמו מלחמת הכוכבים ובהחלט אפשר לראות על המסך את 200 מיליון הדולר שהושקעו בסרט. מבחינת סיפור ודמויות זה גנרי וחסר עניין כמו פרק ביניים בכל סדרת סרטים שנמתחת לצורך החזר אותם 200 מיליון דולר. מתסכל לראות שעל התסריט חתומים טוני גילרוי (סרטי ג'ייסון בורן) וכריס ווייץ ("עבודת נמלים", "רווק פלוס ילד"). הראשון היה, ככל הנראה, אמור להביא את המתח, השני את ההומור, ושניהם לא הצליחו לייצר משהו שתכנה לכתיבת תסריטים לא היתה מנפיקה באותה מידה של יעילות. תראו, למשל, איך הגיבורה הופכת בתוך כמה דקות ושלושה פתגמים ממישהי שלא היה לה כל עניין במאבק, לנואמת חוצבת להבות שמנהיגה מרד במורדים. ותראו (עדיף שלא) איך דארת' ויידר דופק הופעת אורח על פי חוזה, ולא מותיר כל רושם. משום שזה ספין אוף, מדד הנוסטלגיה נמוך יחסית (גם חרב אור מקבלת רק דקות מספק ספורות), כך שפרט לקרבות חלליות בשמי כוכבים יש כאן מעט מאוד.

אם יש בסרט עניין כלשהו, הרי שהוא ברמיזה הברורה לחדשות השעה. הכוכב המדברי ג'דה, ובעיקר עיר הבירה שבה מורדים שפרשו מברית המורדים וחיילי אימפריה לוחמים אלה באלה ברחובות, נראים כגרסה רק מעט בדיונית של העיר הסורית חלב (הסצנות צולמו בירדן, ובאולפני פיינווד באנגליה). אך בקונטקסט הזה, יש כאן גם מסר מאוד בעייתי, כשכמה חיילים שמפירים פקודה מצליחים לגרור צבא שלם למלחמה, ואנחנו אמורים לעודד אותם.

ללכת? לא. זה לא מלחמת הכוכבים. זה רק כאילו.