"מעשה פלאים" לא מצליח לשחזר את הקסם של הספר

כמו "התגלית של הוגו קברה", ספרו הקודם של בריאן סלזניק שעובד על ידי מרטין סקורסזה לסרט המופלא "הוגו", גם "מעשה פלאים" פרי עטו מספר על ילדים יתומים שמשחזרים את צעדי הוריהם הנעדרים, ותוך כדי כך מתוודעים לקסמם של עולמות תרבותיים מן העבר. הוגו גילה את הסרטים האילמים של ז'ורז' מלייס, ובן מגלה את הדיורמה.

"מעשה פלאים" עוקב במקביל אחר שני ילדים החיים בעידנים שונים. ב-1927, השנה שבה הקולנוע החל לדבר, הילדה החירשת רוז (מיליסנט סימונדס החירשת בסרטה הראשון) בורחת מבית אביה הנוקשה ונוסעת לניו יורק לחפש אחר כוכבת הקולנוע האהובה עליה ליליאן מייהיו (ג'וליאן מור). חמישים שנה אחרי כן, הילד בן (אוקס פיגלי מ"חברי הדרקון אליוט") מתייתם מאמו (מישל וויליאמס בהופעת אורח), מאבד את שמיעתו עקב מכת ברק, וחומק לניו יורק לחפש אחר האב שמעולם לא הכיר. רגליהם של שני הילדים נושאות אותם למוזיאון לתולדות הטבע, אתר ההתרחשות המרכזי של הסרט, שם הם מטיילים בין פוחלצי החיות וממששים את אותו מטאור שנפל מהשמיים, כמו מתקשרים ביניהם דרך פיסת כוכב.

מתוך "מעשה פלאים"

אפשר לראות מה בספר המאויר של סלזניק משך את טוד היינס ("קרול"). כמו סרטו הנפלא מ-2002 "הרחק מגן עדן", ששחזר בדקדקנות את המלודרמות ההוליוודיות של שנות החמישים, גם "מעשה פלאים" הציע לו אפשרות לצלול אל תוך עולמות קולנועיים ישנים. סיפורה של רוז החירשת מעוצב מנקודת מבטה כסרט אילם בשחור לבן עם תפאורות מצוירות, ואף כולל בתוכו קטעים ממלודרמה בסגנון ד.וו. גריפית, עם ליליאן מייהיו כאם לתינוקת בסערה. סיפורו של בן, המתרחש ב-1977, משחזר את הצבעוניות הדהויה והמוזיקה הקצבית של ימי ניו יורק הסליזית והמטונפת, וגם הוא ממעט במילים.

המפגש בין הסופר/מאייר המהולל (שגם כתב את התסריט) לבמאי שהקולנוע שלו תמיד משכר חושים עורר ציפיות נרגשות. אבל הפעם הפלא נשאר בשם של הסרט. בעוד הסרטים הישנים של מלייס זכו ב"הוגו" לחיים חדשים וקסומים דרך עיניהם של הילדים, הדיורמה, אף שהיא מרהיבה בפני עצמה, מתגלה כמקור השראה די חסר חיים. מלאכת השחזור הקולנועי אמנם מניבה רגעים יפים (גם אם היינס מדייק הרבה פחות מאשר ב"הרחק מגן עדן"), אך הסיפורים לא מאוד משכנעים או סוחפים, והמעברים ביניהם די מגושמים. שני הילדים שלוהקו לתפקידים הראשיים אינם מותירים רושם מיוחד, אבל גם ג'וליאן מור, שכיכבה ברבים מסרטיו של היינס, מגישה הופעה חלשה יחסית (האיפור הרע לא עוזר).

במהלך הצפייה נזכרתי ב"The Little Fugitive" סרט נטול תקציב מ-1953 על ילד שבורח מהבית ומעביר יום שלם בפארק השעשועים קוני איילנד. הסרט ההוא (שהיווה השראה לקולנועני הגל החדש הצרפתי) הצליח באמצעים בסיסיים של אור וצל, עריכה וליהוק מושלם לרקום את חוויית הבדידות וההתפעמות הילדותית של גיבורו לפיוט הקולנועי שהיינס עתיר הכישרון שואף אליו ב"מעשה פלאים" ללא הצלחה יתרה.

בשל ההחלטה האמיצה לרוקן את הפסקול של סיפורה של רוז מדיאלוגים, אחריות גדולה הוטלה על כתפיו של קרטר ברוול למלא את החסר בצלילים. ברוול, מלחין המצוין בדרך כלל שמרבה לעבוד עם היינס ועם האחים כהן, סיפק לחנים לא מובחנים שאינם תורמים להעצמת החוויה הרגשית של הסרט (הוא עשה עבודה הרבה יותר טובה ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"). בסופו של דבר זה סרט יפה לעין אך די אנמי.

סרט על: סיפוריהם המקבילים של ילד וילדה החיים בשני עידנים שונים

ללכת? כן, למרות שהבמאי המחונן טוד היינס פועל כאן בחצי כוח