"מצחיקה שכזאת": קומדיה צפויה ומיושנת, אך בכל זאת חביבה

התסריט המיושן של "מצחיקה שכזאת" ניצל על ידי אנסמבל שחקנים מוצלח

מתוך "מצחיקה שכזאת"
מתוך "מצחיקה שכזאת"
28 במאי 2015

פעם, ב־1971, כשביים את "הצגת הקולנוע האחרונה", הוכרז פיטר בוגדנוביץ' הצעיר כדבר הגדול הבא. שום דבר שעשה בהמשך הקריירה לא השתווה לתהילה הראשונית, אבל גם בסרטיו הבאים, בהם "ירח של נייר" ו"מה נשמע דוק?", תמיד ניכרה התרפקות על הוליווד של פעם. ב"מצחיקה שכזאת", סרט הקולנוע הראשון שלו זה 13 שנים, הוא קורץ לא רק להוליווד הקלאסית, אלא גם לקולנוע שלו עצמו. כוכבות סרטיו הישנים טייטום אוניל וסיביל שפרד מתייצבות להופעות אורח, וגם הופעתו שלו עצמו ב"הסופרנוס" משולבת בכותרות הסיום. נדמה שככל שהקריירה שלו דועכת, כך הנרקיסיזם שלו מתעצם.

את התסריט כתב בוגדנוביץ' עם אשתו לשעבר לואיז סטראטן, שלה נישא אחרי שאחותה דורותי – דוגמנית פלייבוי, כוכבת סרטו התשיעי והמאהבת שלו – נרצחה בידי בעלה הקנאי, שהתאבד מיד לאחר מכן. מה שככל הנראה לא היה מצחיק במציאות שימש השראה לפארסה ניו יורקית המבוססת על מרכיבים עלילתיים דומים – חילופי זוגות, עובדת סקס שהופכת לכוכבת קולנוע, גבר אובססיבי לאישה שהפנתה לו גב ועוד.

איזי (אימוג'ין פוטס) מספרת לעיתונאית ספקנית כיצד הפכה מזונה לכוכבת במה ומסך. הכל התחיל כשזומנה לחדר המלון של במאי התיאטרון ארנולד (אוון ווילסון) ערב לפני שהחל לעבוד על הצגה חדשה בכיכובם של אשתו (קתרין האן) ושל שחקן משועשע (ריס איפאנס) שבמקרה (או שלא) שהה באותו מלון. באותו זמן החלה איזי טיפול אצל הפסיכולוגית ג'יין (ג'ניפר אניסטון), שבדיוק נפרדה מבן זוגה המחזאי (וויל פורטה), שכתב את המחזה שארנולד מביים. במקביל, ג'יין טיפלה גם באחד מלקוחותיה הוותיקים של איזי, ששכר בלש שיעקוב אחריה. דמויות אלה ונוספות, בהן שלל נשים שחלפו בחייו של ארנולד, שבות ונתקלות אלה באלה על פי חוקי הפארסה.

הטון של "מצחיקה שכזאת" מזכיר קומדיות ישנות של וודי אלן, בגלל הדברת המתגלגלת, הדימוי של ניו יורק כשכונה קטנה, כמה בדיחות יהודיות – כמו התחפושות המגוחכות של הבלש הזקן – ובעיקר בגלל הפסיכולוגית, שמנתצת בחוסר מודעות קיצונית כמה וכמה כללי יסוד של יחסי מטפל־מטופל. המכניקה של עוד ועוד מפגשים מפתיעים, אך לגמרי צפויים, אנכרוניסטית לגמרי, אבל הקומדיה בכל זאת חיננית למדי. אניסטון מצחיקה בתפקיד הפסיכולוגית האסרטיבית ופוטס תוססת בתפקיד הזונה הטובה, גם אם המבטא הברוקלינאי שלה הרבה יותר מדי מודגש. ווילסון נחמד כתמיד, גם כשהוא הולך ונחשף כנפקן ופלגיאטור עם צידוק עצמי של אביר על סוס לבן, ובסוף יש הופעת אורח מפתיעה באמת, אז אל תיכנסו ל־IMDb לפני הצפייה.

השורה התחתונה: יש גם בדיחות כלבים וחתולים