חודש הגאווה: זה זמן לפוליטיקה. המסיבות יחכו לשנה הבאה

כן, תיירים לארדים, גם אתם יכולים לחכות עוד שנה. מצעד הגאווה (צילום: גיל כהן מגן\גטי אימג'ס)
כן, תיירים לארדים, גם אתם יכולים לחכות עוד שנה. מצעד הגאווה (צילום: גיל כהן מגן\גטי אימג'ס)

קהילת הלהט"ב במתח: יהיה או לא יהיה מצעד גאווה בתל אביב? למה שלא נחליט פשוט שהשנה לא? זו הזדמנות להזכיר למקבלי ההחלטות שהקהילה היא עדיין קבוצת אזרחים ואזרחיות שחיה בחוסר שוויון \\ טור דעה

חודש הגאווה נפתח היום ועדיין לא ברור איך הוא הולך להיראות. בשלהי מגפת הקורונה, המארגנים מתקשים לקבל החלטות ולהיערך בזמן קצר, ונכון לרגע זה מעט מאוד אירועי גאווה הוכרזו באופן ברור. בכל אופן, אפשר לומר בבטחה שאירועי הגאווה של שנת 2021 לא יהיו כבשנים קודמות. הקהילה עוצרת את נשימתה: יהיה מצעד או לא? למה שלא נחליט פשוט שלא?

כולם רוצים מצעד, אבל השוויון חשוב יותר. מצעד הגאווה 2019 (צילום: אמיר לוי\גטי אימג'ס)
כולם רוצים מצעד, אבל השוויון חשוב יותר. מצעד הגאווה 2019 (צילום: אמיר לוי\גטי אימג'ס)

נתחיל מהסיבה הפרקטית: בעוד שמגבלות הקורונה נעלמו כמעט לחלוטין מחיינו כאזרחי המדינה, הסיפור שונה לחלוטין במקרה של תיירים המעוניינים לבקר. ההגבלות על התיירים עדיין נוקשות ורובם ידרשו להיכנס לבידוד של 10 ימים מיום נחיתתם. תל אביב, שרגילה לראות עשרות אלפי תיירים נוהרים אל גבולותיה לקראת מצעד הגאווה השנתי, תאלץ להסתפק השנה במאות בודדים במקרה הטוב. כל זה הופך את המסיבות ההמוניות, את המשאיות המושקעות ואת שלל האירועים להרבה פחות כדאיים כלכלית עבור המארגנים (ומותר גם לומר שבלי השיק החו"לי של התיירים זה פשוט לא זה). 

>> בשנה שעברה לא היה מצעד וגם אז לא היינו מרוצות \\ רות אלבז

אנחנו יכולים להתבאס ולהסתפק במה שיש, או שאנחנו יכולים לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה ורודה ומרעננת: בעוד שהתיירים נשארים בחוץ ואנחנו נשארים בפנים, ניתנה לנו הזדמנות של ממש להתעסק בענייני הפנים. הקהילה הגאה יכולה דווקא השנה להפוך את אירועי הגאווה למשמעותיים ופורצי דרך. זוהי הזדמנות עבורנו להזכיר למקבלי ההחלטות שהקהילה הגאה היא לא רק כלי למשיכת תיירים, אלא אזרחים שעדיין חיים בחוסר שוויון. 

יאחתייייייי, תנוחי. מצעד הגאווה 2019 (צילום: אמיר לוי\גטי אימג'ס)
יאחתייייייי, תנוחי. מצעד הגאווה 2019 (צילום: אמיר לוי\גטי אימג'ס)

דווקא עכשיו, כשממשלה חדשה הולכת ונרקמת לה, זו האחריות שלנו להזכיר לפוליטיקאים שאנחנו עדיין כאן. איסור טיפולי המרה, נישואים חד-מיניים, שיפור והכשרה של מערכת החינוך, שוויון באימוץ ופונדקאות, עידוד תעסוקה לטרנסג'נדרים ועוד. הממשלה המתגבשת לשם שינוי לא תהיה תלויה במפלגות החרדיות, וצפויה להכיל כוח ליברלי משמעותי שיוכל לתמוך בצעדים למען הקהילה הגאה. משמאל – מרצ והעבודה, חברות ותיקות של הקהילה. במרכז – יש עתיד שהפכה בשנים האחרונות למפלגה פרו-להט"בית מובהקת, וכחול לבן שהסתכנה בפירוק הממשלה כאשר הצביעה בעד איסור טיפולי המרה.

בואו לא נשכח מול מה אנחנו עומדים. איתמר בן גביר בועט בטרנסית, מצעד הגאווה 2008 בתל אביב (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)
בואו לא נשכח מול מה אנחנו עומדים. איתמר בן גביר בועט בטרנסית, מצעד הגאווה 2008 בתל אביב (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

בחודש הגאווה הנוכחי יש לנו אפשרות להפסיק לשבת בחיבוק ידיים, להשמיע קול ברור ולדרוש מהפוליטיקאים את שמגיע לנו. אירועי הגאווה השנה צריכים לבוא בצורה של הפגנות ומחאות

מימין הסיפור מורכב יותר, אבל גם אופטימי מבעבר. ליברמן, שמפלגתו ידעה עליות ומורדות ביחסה לקהילה הגאה, הצהיר שדוגל בשוויון אזרחי מוחלט ללהט"בים ואף השתתף בכנס של הקהילה הגאה. סער, שהשתתף באותו הכנס השיק גם מצע להט"בי רשמי של מפלגתו, והפך למפלגת הימין הראשונה בהיסטוריה שעשתה זאת. בניגוד לליברמן וסער, בנט סירב להתייחס לנושאי להט"ב עד כה. חברתו איילת שקד אף הצהירה לפני מספר שנים ש"מי שרוצה נישואי גאים שלא יצביע לנו". אך בתצורתה החדשה, ולאחר הפרידה הכואבת מסמוטריץ' וקיצוני החרד"לים, מפלגת ימינה עשויה גם היא להפתיע לפחות בחלק מהנושאים. 

בחודש הגאווה הנוכחי יש לנו אפשרות להפסיק לשבת בחיבוק ידיים, להשמיע קול ברור ולדרוש מהפוליטיקאים את שמגיע לנו. אירועי הגאווה השנה צריכים לבוא בצורה של הפגנות ומחאות. המסיבות, המצעד, המשאיות והתיירים – אלה יחכו לשנה הבאה.