הגעתי מפולין והתאהבתי בתל אביב ממבט ראשון. החלטתי לא לעזוב

אני רקדנית במקצועי ורוקדת בלהקת המחול קולבן דאנס כבר 4 שנים. הגעתי לישראל מפוזנן בפולין לפני 5 שנים, ובניתי את חיי בעיר תל אביב. הקריירה שלי כאן, והצלחתי לייצור קשרים מדהימים וטובים עם הרבה חברים. כיום אני מרגישה כישראלית לכל דבר וכחלק מהחברה הישראלית. הגעתי לישראל כי באירופה סצנת הריקודים הישראלית מאוד נחשבת, אז כמובן שכמו הרבה זרים רציתי לבדוק את הסיכויים שלי באחד ממרכזי הריקוד התוססים והנחשקים ביותר בעולם. כמובן שידעתי שישראל היא ארץ מורכבת, עם הסכסוך המפורסם והבלתי פתור בעולם, אבל לא ידעתי הרבה על האנשים, הוויברציות של הערים, אופי המקום. באתי אך ורק כדי לקדם את קריירת הריקוד שלי, אבל כשנחתתי לראשונה בתל אביב, אני חייבת לומר שהתאהבתי מהמבט הראשון.

>> המסעדה החדשה של אייל שני, המעדנייה של אפרת אנזל ועוד חדשות אוכל

החיים כאן הם בלאגן חיובי – אני מאוד נהנית מהפתיחות והחיוניות של העם הישראלי. כולם סקרנים וידידותיים, לכל אחד יש את הסיפור שלו, המורשת, המסורות שלו. מדהים לראות איך יש כאן שילוב גדול של תרבויות

החיים כאן בתקופה מאתגרת זו הם די קדחתניים ולא בטוחים, אבל אני מוצאת יופי בכוח המדהים של החברה הישראלית, בתמיכה וברצון לדחוף ולהמשיך. להקת המחול שלנו, "קולבן דאנס", הופיעה פעמים רבות ועדיין מופיעה בפני מפונים בכל הארץ, עם מופע מיוחד לילדים וגם מופעים לכולם. אני מאושרת שבאמצעות האומנות שלנו אנחנו יכולים לתת לאנשים הפסקה מהמציאות הקשה, להעלות חיוך על פניהם של ילדים או אפילו אולי לעזור להחלים מהטראומה. המופע החדש שלנו, בהשראת מה שקורה מאז המלחמה, הוא מעין מסע פנימי, לעיתים סוער, לעיתים מהורהר, שמעלה זכרונות ודימויים ששטים בעולמנו בעוצמה – כמו מסיבת הנובה, ובמקביל, כמו הנשף האחרון בטיטאניק.

חצויה לגבי המצב. סוניה זוולסקה (צילום: ידין מילר)

השנה הצטרפתי גם לצוות של "קולבן דאנס" כראש קשרים בינלאומיים, ואני עוזרת לאמיר קולבן, המייסד והמנהל האמנותי של הלהקה. כידוע, יש קשיים לשווק את האמנות הישראלית בחו"ל כרגע. בחודש אפריל האחרון הוזמנו להופיע בפסטיבל בעיר ממנה באתי, פוזנן, וזה כמובן שימח אותי מאוד. ואכן כולם היו מאוד מסבירי פנים וידידותיים – לא קיבלנו הערות שליליות או שאלות על המלחמה, כולנו היינו שם בכדי ליהנות ולחלוק את האמנות והתרבות שלנו.

המשפחה והחברים שלי מודאגים מאוד, ועדיין מבקשים ממני לחזור. היו לנו הרבה שיחות קשות בחודשים האחרונים, אבל אני מעריכה שהם מכבדים אותי ותומכים בי בהחלטתי להישאר כאן. יש לי בן זוג ישראלי, יש לי מעגל של אנשים יקרים שפגשתי במהלך חיי כאן, דרך בן זוגי ומשפחתו, וכעבודתי כרקדנית. חוויתי את הטראומה כמו כל ישראלי אחר, יש לי חברים ובני משפחה שמשרתים בצבא, אנשים שאיבדנו, אנשים שנפצעו. הרגשתי הכל, למרות שאני זרה שגרה כאן. היתה מחשבה שנעזוב, אני ובן זוגי, אבל החלטנו להישאר כי כמעט כל בני המשפחה שלו התגייסו למלחמה. הדיבורים על עזיבה היו בעיקר בשביל השקט הנפשי של המשפחה שלי, שיהיו רגועים שאנחנו בודקים את זה למקרה שנהיה בסכנה. לא חשבתי שזה מתאים לי ללכת כשהמשפחה שלי כאן צריכה אותי.

סוניה זוולסקה. צילום: אהרון בל

החיים כאן הם בלאגן חיובי – אני מאוד נהנית מהפתיחות והחיוניות של העם הישראלי. כולם סקרנים וידידותיים, לכל אחד יש את הסיפור שלו, המורשת, המסורות שלו. מדהים לראות איך יש כאן שילוב גדול של תרבויות, ויש דבר אחד הכי חשוב שמחבר את כולם – להיות ישראלי ויהודי. זה מאוד יפה ומרגש לחוות את זה. אתם אומה מאוד גאה וחזקה, אני מאוד מעריצה את זה.

למרות שאני פולניה, אני אוהבת מזג אוויר חם ושמש, אני אוהבת לבלות את השבתות שלי על החוף של תל אביב. את החגים אני בדרך כלל מבלה או עם המשפחה של בן זוגי או עם חברים. באופן כללי אני ילדת חגיגות גדולה, אז מה שזה לא יהיה – מנגל ליום העצמאות, מסיבת רחוב בפורים, חנוכה, ראש השנה – אני נהנית מכל זה, ומאוד מעניין אותי להכיר את כל המסורות. ישראל היא ארץ נהדרת, זה הפך להיות הבית השני שלי. אני באמת מרגיש מחוברת למדינה הזו בהרבה רמות. וכמובן שזה יהיה נפלא להיות מסוגלת לקבל אזרחות יום אחד! מי יודע מה יביא העתיד.
להקת "קולבן דאנס" תופיע במרכז סוזן דלל בתאריכים 24-26.7 עם המופע החדש DUO. לפרטים וכרטיסים