"סופרג'יסטיות": יותר מניפסט פמיניסטי מסרט טוב

"כשהמחשבים של סוני נפרצו וגיליתי ששילמו לי הרבה פחות מאשר לבני המזל עם הזרגים לא התרגזתי על סוני. התרגזתי על עצמי", כתבה ג'ניפר לורנס לפני חודשיים. "כשלתי במשא ומתן כי ויתרתי מהר מדי… לא רציתי להיראות קשה או מפונקת… בהתבסס על הסטטיסטיקה, אני לא חושבת שאני האישה היחידה עם הבעיה הזאת".

"סופרג'יסטיות" מתאר את שהתרחש בלונדון לפני כ־100 שנה, כשאחרי מאבק ממושך ומנומס למען זכות ההצבעה, הנשים הבינו שנחמדות לא תשיג להן את מבוקשן ופתחו במאבק אלים. הן לא הרגו אף אחד, חס וחלילה, אלא זרקו אבנים על חלונות ראווה ופוצצו תיבות דואר. מנהיגת הקו הלוחמני אמלין פנקהרסט מגולמת בסרט על ידי מריל סטריפ. הופעתה של בכירת השחקניות נמשכת דקות ספורות, וליהוקה הוא בעיקר סימבולי, בהיותה דוברת פמיניסטית ותיקה.

התסריט של אבי מורגן ("אשת הברזל") מתמקד בדמות בדיונית – כובסת נשואה ואם לילד (קרי מליגן בהופעה מהורהרת ונחושה) שאינה ששה להתגייס למאבק עד שהיא נגררת לתוכו, הופכת קורבן שלו ומפתחת מודעות מגדרית. זאת אסטרטגיה נרטיבית שמאפשרת להניע את הגיבורה המעונה בין נקודות מפתח היסטוריות של המאבק – מעדות בבית הנבחרים, דרך שביתות רעב בכלא, פיצוץ ביתו של שר בממשלה, ועד מירוץ הסוסים באפסום שבו התרחש אירוע שסוף סוף הביא את המאבק לכותרות העיתונים.

אין ספק שכבר מזמן הגיע הזמן שהסיפור הזה יסופר בקולנוע, והעובדה שזה הסרט הראשון בהיסטוריה שקיבל אישור לצלם בתוך בתי הפרלמנט מחדדת את תפיסתו כחשוב. אבל חשיבות הנושא הניבה מניפסט פמיניסטי רועם יותר מאשר דרמה אנושית, ולכן צילומי הארכיון בסוף מרגשים יותר מהסרט שקדם להם. הדמות הכי מעניינת היא דווקא זו של מפקח המשטרה (ברנדן גליסון) שהוטל עליו לדכא את המאבק והוא ממלא את תפקידו במסירות אף שהוא מעריך את יכולותיהן של נשים יותר מרוב הגברים סביבו. שאר הדמויות אינן מפותחות דיין, ורק אן־מארי דף מותירה רושם בהופעה קנטרנית וחצופה כלוחמת ולדנית.

המבע הקולנועי משובץ במרכיבים של השיח הפמיניסטי העכשווי, כמו הדימוי החוזר של גברים המציצים על נשים. אבל האבחנה הכי מהדהדת מנוסחת כבדרך אגב – כשפועלת מוכה שבאה למסור עדות בפרלמנט מנועה מלהופיע בפני הגברים בשל פניה החבולות. "הם לא יקשיבו לך כשאת נראית ככה", אומרת לה אשתו של חבר פרלמנט, וטענתה מתקבלת על ידי הנשים עצמן. מבחינה דרמטית הסרט מסתיים באמצע, ומותיר את הצופים לא מסופקים. נראה שהדבר נועד להבהיר שהמאבק לשוויון עדיין מתנהל ולעודד את הצופות לצאת לפעולה.

השורה התחתונה: שיעור מעניין בהיסטוריה