סטטיק, אתה לא פמיניסטית: כך נכשל הפופ הישראלי בהעצמת נשים

השנה היא 2021. אוליביה רודריגו היא המנצחת הגדולה של טקס פרסי אם.טי.וי ואת פרס שיר השנה שלה על "Driver's License" היא מקדישה לכל הבנות שיושבות על רצפת החדר שלהן וכותבות שירים. בינתיים, בפרובינציה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, כוכבת הטיקטוק אנה זק משחררת סינגל חדש בנושא דבש בדיוק בזמן לראש השנה. זוהי התגשמות החלום הציוני.

בשיר "כל הבאז" מגוללת זק ליריקה מעצימה לכאורה, אך כיאה להפקה של שני גברים שחצו את גיל שלושים המילים צורמות, ולא בפעם הראשונה. השיר נפתח בנימה אגרסיבית שמקורה לא ברור ("בא לו דבש, קח ת'עוקץ") ולאורכו התמונה מתבהרת חלקית עם "לא תקבל ת'צוף/ יא חצוף/ אם ת'בא לי רע". נהיר אם כך ששורש הטון התוקפני טמוע בשיח העכשווי על מגדר, אבל אז זק מאבדת אותנו שוב עם "כמה יש'ך זה לא משנה/ אף דבורה לא צריכה שתביא לה פרח/ למלכה לא אכפת אם אתה נהנה/ עד שלא תעקץ לא תלמד ת'לקח".

ובכון, באופן אישי לא אחמיץ שום הזדמנות להתעצבן על בנים, אבל אנה משאירה אותי מבולבלת מאוד בעודי מרכזת מאמצים לצרוח את שירה בכעס אחרי עוד ריב ווטסאפ מדמם עם הבחור התורן. על השיר חתומים סטטיק וג'ורדי. בהאזנה שנייה אני כבר מדמיינת אותם עובדים עליו, יושבים בחדר סגור בלי חיבור לאינטרנט בזמן שאיש יח"צ צועק עליהם את המילה "פמיניזם". הם מגרדים את הראש, מנסים לחשוב מה בנות רוצות עכשיו. אולי שהגברים יסבלו? אולי שיפסיקו להביא להן פרחים? אין לדעת, לו רק יכלו לחפש בגוגל או לשאול מישהי, אם רק הייתה שם אשה בחדר.

כך יוצא שמשפטים ביזאריים כמו "זה הזמן כאן למלוכה נשית" או "למלכה לא אכפת אם אתה נהנה" סוללים את דרכם ללב הפלייליסט הישראלי. מקרה לא מאוד שונה זכור לי עם ההמנון הפמיניסטי "יהלום" של אגם בוחבוט, שנכתב גם הוא על ידי שלושה גברים (עידו נצר, עמית מרדכי וים רפאלי), והחרדה הגברית העצומה משתקפת גם בטקסט הזה ("אני? מחפשת קורבן/ לך? לא נשאר הרבה זמן"); נדמה שהכותבים לא מבינים את האיומים המרחפים מעל נשים והפזמון הקליט "אנ'לא צריכה מישהו שיקנה לי/ טיסה לשניים לאן שמתחשק" חושף את בורותם בקלקלותה.

כן, הבנתם נכון, משום מה למפיקים נדמה שהקושי העיקרי שעומד מול הנשים להן הם מכניסים מילים לפה הוא הרעפת כסף בלתי פוסקת כאמצעי חיזור. ברצינות? אי אפשר לבקש מאיש היח"צ שהתעקש להכניס לשיר את "את אשה חזקה/ עצמאית/ אינדיפנדנט" גם לברר עם אגם מה היא חושבת? אין אף עוזרת הפקה עם חמש דקות פנויות ליד אולפן ההקלטות? רכיבה על טרנדים חברתיים אינה חדשה בעולם הפופ. עוד לפני שפמיניזם היה הנושא החם, שירי הגאווה שנכתבו, הופקו ובוצעו על ידי גברים סטרייטים חרכו את המצעדים. אבל גם ב2021 בשיר המצעד, עם עלה התאנה הלהט"בי הצעיר אלה-לי להב, לא נמצא טייק מעצים יותר מהמשנה "חופשיה מהגדרות/ חופשיה מהגדרות", השורה הבומרית ביותר בפופ העברי לשנת תשפ"ב.

בעוד ליל נאס אקס מנצח את קטגוריית הקליפ הטוב ביותר בVMA, עם הטראק שבו הוא מבצע ריקוד הומו-אירוטי על ברכיו של השטן, התעשייה המקומית ממשיכה להציג לנו את מי שלטענתה הם עמודי התווך של תנועת שחרור האשה בתרבות, מלקקות סוכריה בעיניים מזוגגות, בתחפושת ברבי בנאלית, בהלבשה תחתונה סקסית בכוורת הדבורים. אולי, סתם רעיון ותשמעו אותי עד הסוף, גברים יכולים להפסיק להתיימר לכתוב מניפסטים פמיניסטים מוזיקליים ופשוט שנשים יכתבו אותם?