סימנים משתנים: מה קורה כשמציירים עם הגוף ביחסי מין?

תארו לכם סיטואציה בו בן או בת הזוג שלכם או שלכן פונה אליכם ומציע לכם להשתתף בניסוי: בניסוי הזה תצטרכו לקיים יחסי מין כל ערב בשעה קבועה במשך שישה ימים (כבר משימה מאתגרת, אין ספק), אבל זו רק ההתחלה – תצטרכו לעשות את זה כשכל יום אתם צבועים מכף רגל עד ראש בצבע אחר. אה, והכל כמובן יוצג ויסופר בסוף בתערוכת אמנות. בקטנה.

אני אישית בטח הייתי עונה משהו כמו "לך חפש את החברים שלך", אבל מור ליבוביץ, בת הזוג של האמן יואב ברנר, היתה מספיק זורמת ואמיצה כדי ללכת איתו על זה. התוצאות של הניסוי האמנותי-זוגי-פסיכולוגי הזה מוצגות עד יום שבת ב"מעבדה לאמנות" ברחוב הרצל 119, בתערוכת יחיד של ברנר ששמה "Sex is love, Sex is not love".

ברנר הוא בדרך כלל צייר, שעובד לרוב בז'אנרים אבסרטקטיים ואקספרסיוניסטים. בתערוכה הזו הוא לוקח את האקספרסיוניזם לאיזשהו קיצון. הרעיון לניסוי כולו, שהתקיים רק לפני כחודשיים, הגיע מתפיסת הצבע של קנדינסקי, לפיה צבעים שונים מעוררים בבני האדם תחושות שונות – גם ברמה הגופנית. במשך 6 ימים רצופים, בשעה 21:00 בערב בדיוק, הסתגרו ברנר וזוגתו בחדר ייעודי בביתם שנוקה מכל פריט אחר, ונשאר בו דבר אחד בלבד – מזרון שהונח על הרצפה. על המזרון הונח בכל יום מצע בצבע אחר – לבן, שחור, אדום, צהוב וכו'. על פי צבע המצע בחר ברנר באיזה צבע יצבעו השניים את גופם, ובאמצעות צבעי אקריליק פשוטים הם צבעו אחד את השני – כל יום בצבע אחר.

מתוך התערוכה של יואב ברנר. צילום: רעות ברנע

רגע לפני פעולת ההתעלסות עצמה, הם מילאו שאלונים בהם העידו על מידת התשוקה שלהם באותו הרגע, על מידת הסקרנות, האהבה והעירנות. אחרי כל זה הם ניגשו לאקט עצמו, כאשר ההכוונה של ברנר היתה להתרכז בדבר אחד במהלכו: בצבע. אה ואת כל זה הם עשו בזמן שבנם בן ה-4 ישן בחדר הסמוך. אלמנטרי.

התוצאות של ההתעלסות היומיומית הצבעונית הזו מוצגות בתערוכה, כאשר הבדים שנפרשו על המזרון תלויים באוויר, מלמעלה למטה. הצבעים השונים הם כמובן אלה שמבחינים בהם ברגע הראשון, אבל גם הקומפוזיציה משתנה באופן טבעי מציור לציור. או שמא זה בכלל לא ציור? ברנר הוא לא הראשון וגם לא האחרון שצייר באמצעות משהו שאיננו מכחול או טוש.

הוא ממשיך במהלך הזה מסורת ארוכה של "ציור פעולה" (Action Painting), מונח שטבעו אמנים אמריקאים מז'אנר האקספריוניזם המופשט בשנות ה-50 של המאה שעברה (אתם בטח מכירים את ג'קסון פולוק, ששבר מוסכמות אמנותיות כאשר התיז צבע על הציור כשהבד על הרצפה והוא עומד במרכזו). אקשן פיינטינג, בגדול, הוא טכניקה שמתארת ציור שנעשה באמצעות פעולה, באמצעות הגוף. במקרה הזה זה די ברור כיצד מתחברות העבודות של ברנר למסורת הציורית הזו.

מתוך התערוכה של יואב ברנר. צילום: רעות ברנע

במקביל לציורים מציג ברנר גם כמה גרפים בהם שמודדים את הפרמטרים הנ"ל (אהבה, עירנות, תשוקה) שלו ושל זוגתו בכל יום לפני האקט; עבודה אחת שעשויה רדי מייד – מזרון משומש עליו כתב באותיות שחורות גדולות את שם התערוכה; ועוד עבודת סאונד אחת משעשעת במיוחד, בה קטעים מהקלטות שהקליט בסתר את זוגתו כאשר דיברו על הניסוי לפני שיצא לפועל (היא אישרה את ההשמעה שלהן. תרגעו).

אבל רגע, מה עם תוצאות הניסוי? האם סקס הוא אהבה? או שמא הוא רק סקס? זה החלק הקצת פחות מפוענח בתערוכה. ברנר מספר שהצבע היה ללא ספק גורם משפיע בתהליך – לפני, תוך כדי ואחרי, אבל מסקנות חד-משמעיות אין לו, עדיין. אולי אם יגדיל את טווח הניסוי ויבקש גם מאחרים להשתתף בו – יהיו לו מסקנות מוצקות יותר. אתם בעניין?
Sex is love, Sex is not love, אוצר: שרון תובל, 'המעבדה' בהרצל 119, שישי ושבת בין השעות: 11:00-14:00