כבר שנה שאנחנו חולמות על השינוי הזה. והנה בא היום

שאגו בחורות כי נגמר? (צילום: החזית הוורודה)
שאגו בחורות כי נגמר? (צילום: החזית הוורודה)

זו לא הממשלה שרצינו ועדיין מוקדם לקפוץ למזרקה, אבל כנראה שזו הממשלה שאנחנו צריכות וצריכים כרגע - חבורה של גברים ונשים עם תפיסות עולם שונות מאוד, שבוחרים בדרך קשה ומשותפת למען עתיד טוב יותר \\ עולם חדש ורוד \\ טור מאחורי הקלעים של מחאת בלפור

תראו מה זה, אשכרה הצליח לנו. אתמול נאמר המשפט המיוחל "עלה בידי" ולא על ידי נתניהו. עכשיו גם הפקפקנים הגדולים ביותר כבר הבינו – המחאה עובדת. ההיסטוריות נעשו אתמול אחת אחרי השנייה. שמונה שרות, מפלגה ערבית בקואליציה, ממשלת אחדות, שלטון חדש אחרי 12 שנה. התמונה המשותפת של לפיד, בנט ועבאס חותמים על הסכם קוליאציוני עוד תזכר כאן הרבה קדימה. מה נאמר ומה נגיד? תודה ביבי!

אתמול בערב זה היה רגע מכונן, אבל זו הייתה רק מחצית השמחה. החצי השני שמור לרגע ההשבעה, בה יתברר אם התרכובת הדי משונה הזאת שנקראת ממשלת השינוי, האחדות או האיחוי אכן יציבה מספיק ושלא מתעורר מתוכה איזה אלקטרון חופשי מדי שעושה ויברח, איזה ניר אורבך למשל.

חוגגות בקטנה, אבל מחכות להשבעת הממשלה (צילום: החזית הוורודה)
חוגגות בקטנה, אבל מחכות להשבעת הממשלה (צילום: החזית הוורודה)

על זה בדיוק בונים בגוש הנגדי, גוש הביבי (זה מה שנותר שם אחרי שהאידאולוגיה ברחה לצד השני). הם מסמנים "חוליה חלשה", כזו שעושה קולות של היסוס, ותוקפים בליסטית. המתקפה על איילת שקד היא כזו, אבל אף אחד מראשי גוש השינוי לא זוכה לשקט בימים האחרונים, מימין ומשמאל. ההסתה הפרועה מוכרת במחוזותינו, בעיקר כי גם אחרי 25 שנה לא טרחו לשנות את הגרפיקה של הכאפייה, רק את הפנים שתחתיה מרבין לבנט. גם מודעות אבל על מותה של תמר זנדברג העבירו לנו צמרמורת מוכרת בגב.

היי שב"כ, עכשיו שאתם לא עסוקים באיכון טלפונים, אולי כדאי שתדאגו לשלום הפוליטיקאים המאוימים? יותר מביך מלעשות פאדיחה פעם אחת, זה לחזור על אותה הפאדיחה שוב. גם קמפיין השמאלנים בוגדים עדיין מחכה לטיפולכם המסור. מי שאחרי כל זה נשאר שבוי ברעיון ממשלת נתניהו הוא או קורבן של פרופגנדה או מרוויח מזה משהו. ממשלת השינוי הזאת מציעה בעצמה את כל מה שנתניהו הציע, מינוס השחיתויות, הפופוליזם השקרי וההסתה הנבזית. הממשלה הקרובה – שאנחנו שמחות עליה – יותר ימנית מממשלת נתניהו.

אנחנו, המפגינות והמפגינים, חתומות על המסמך הקואליציוני הזה (צילום: אורנה נאור)
אנחנו, המפגינות והמפגינים, חתומות על המסמך הקואליציוני הזה (צילום: אורנה נאור)

רוב חברי הממשלה הם כאלה שישבו כשרים בכירים בממשלות נתניהו או שראש הממשלה היוצא היה במגעים להכניס אותם לממשלתו הבאה שכבר לא תהיה. "הונאת המאה" הוא קרא למהלך של בנט. אולי, אבל רק בגלל ש-99 ההונאות הקודמות היו שלו עצמו.

הרגע ההיסטורי אמש רשום על שמו של אחד – יאיר לפיד. המנהיגות, הסבלנות, הממלכתיות והצניעות שהוא הפגין בתקופה האחרונה הם מהנדירים שנראו פה ובדיוק מה שהיינו צריכות. אנחנו, המפגינות והמפגינים מדור המיליניאלז לא זכינו לחוות מנהיגות שכזו על אמת, אחרי התבגרות תחת צילו האימתני של נתניהו. וחוץ משמם של לפיד, בנט ושאר חברות גוש השינוי, יש עוד עשרות אלפי שמות על מסמך החתימות שהוגש לנשיא – אלה הם השמות שלנו, מפגינות ומפגיני בלפור.

ככה נראה שינוי אמיתי: לא בדיוק כמו שדמיינו אותו (צילום: החזית הוורודה)
ככה נראה שינוי אמיתי: לא בדיוק כמו שדמיינו אותו (צילום: החזית הוורודה)

כבר שנה שאנחנו חולמות וחולמים על השינוי הזה. בבלפור, בתל אביב, בגשרים ובצמתים ובכל רחבי הארץ. חולמות עם דגל ישראל, דגל ורוד ודגל שחור. חולמות ברגליים בצעדות, חוצות את העיר בדרישה משותפת למציאות טובה יותר. והנה בא היום. זה נכון שהממשלה המתגבשת היא לא הממשלה עליה חלמנו. אם הכל יפעל כשורה אנחנו הולכות לקום בקרוב לבוקר בו נפתלי בנט הוא ראש ממשלת ישראל. יצא שזה חוסם העורקים הנדרש לשטף הדם המסיבי שנתניהו גרם לדמוקרטיה ולחברה הישראליות.

זו לא הממשלה שרצינו אבל כנראה שזו הממשלה שאנחנו צריכות וצריכים כרגע – חבורה של גברים ונשים עם תפיסות עולם שונות, רצונות ושאיפות שונים מאוד זה מזה, שבוחרים בדרך קשה אבל משותפת למען עתיד טוב יותר ומבטיחים – יותר מאידיאולוגיות של ימין ושמאל – קצת תקווה. אולי ככה נראה שינוי אמיתי. לא בדיוק כמו שדמיינו אותו, לא הכי נוח, אבל קיים ועומד ועם הבטחה למציאות טובה יותר. למזרקה בכיכר רבין עוד נקפוץ – כשהממשלה תושבע סופסוף והווילון השחור, שכל כך מסמל את שלטון נתניהו, סוף כל סוף יפול.