לשיר באמצע השדרה ולטפס על הקירות. זאת העיר של עידן שלום

עידן שלום (צילום: אדם רובינשטיין)
עידן שלום (צילום: אדם רובינשטיין)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: עידן שלום, אוטיסט בתפקוד גבוה, מוציא סינגל ראשון מתוך אלבום שני ומספר לנו על הריח המרגיע של הים, על חנות הממתקים שלו ועל ההתמודדות עם האוטיזם באמצעות המוזיקה

13 באוקטובר 2024

עידן שלום הוא אוטיסט בתפקוד גבוה שסיים זה עתה שירות ביחידה מיוחדת, בן 23, ומשיק בימים אלו את "נרקומן" – סינגל ראשון מתוך "חי בסרט", אלבום שני בדרך בהפקת זיו רובינשטיין. הוא כותב ומלחין מעל לעשור והמוזיקה מהווה עבורו מקום ומפלט בהתמודדות עם האוטיזם. "היא מרגיעה ומפקסת אותי", הוא מספר. "אני מכור לה – אבל זאת התמכרות טובה".

>> 

 

1. שדרות רוטשילד

לפחות פעם אחת בשבוע, אני אוהב לקחת את האוטובוס/הרק"ל ולנסוע לשדרות רוטשילד והרחובות הפנימיים שמסתעפים ממנו. אני מאזין למוזיקה, נושם את האוויר התל-אביבי, אוהב להסתכל על האנשים שיש בעיר, על הצבעים, על המגוון (ויש הרבה אנשים מעניינים בעיר הזו). אם תראו מישהו עם אוזניות ששר שם ברחוב, סבירות גבוהה שזה אני.

הדשא הזה לא כאן כדי להישאר. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)
הדשא הזה לא כאן כדי להישאר. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)

2. הבארבי

המקום להופעות מבחינתי! האווירה, הקהל, האנרגיות, המשפחתיות. וואו, כמה עוצמות! מאז שנפתח הבארבי החדש בנמל יפו, יש לי בו מקום קבוע ועד כה, ברוך השם, לא תופסים לי אותו (מקווה שלא פתחתי עכשיו פה). מאחל לעצמי שיבוא היום שבו שאול יתן לי את המפתחות לבמה.

כמה עוצמות. הבארבי (צילום: מאור לוי)
כמה עוצמות. הבארבי (צילום: מאור לוי)

3. הטיילת

בשנה האחרונה התאהבתי בטיילת. אני מגיע בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב (תלוי במזג האוויר). לפעמים אני רץ ולפעמים הולך. יש בזה משהו שמרגיע, בים, בשקיעות, בריח.

אין עליה בעולם. הטיילת (צילום: שאטרסטוק)
אין עליה בעולם. הטיילת (צילום: שאטרסטוק)

4. פרפורמנס רוק

פעם בשבוע אני נוהג לטפס בקיר. משהו באתגר הזה, בקושי הפיזי ולפעמים גם הפסיכולוגי, מרתק אותי, מדרבן אותי. כל מסלול מתחיל מנקודה מסוימת ומסתיים בנקודה מסוימת, אבל אפשר לטפס אותו במגוון דרכים. לפעמים אני יכול להשוות את זה לחיים שלנו, שאפשר לצלוח את האתגרים שבחיינו בכל מיני דרכים ואין דרך אחת. צריך פשוט להפעיל את הראש ולחשוב ובעיקר להאמין בעצמך.
דרך בגין 144 (מידטאון)

5. האוזן השלישית

מוזיקה זה כל חיי, כל עולמי. לפני כשנתיים התחלתי לאסוף תקליטים ואני מאזין להם כשאני לבד בבית. מדי פעם אני נוסע לאוזן, סתם כדי להסתכל, כדי להתלהב, כדי ללמוד ולהכיר מוזיקה חדשה. אפשר לומר שהיא סוג של חנות ממתקים בשבילי.
קינג ג'ורג' 48

כמו חנות ממתקים, אבל למה "כמו". האוזן השלישית (צילום: שלי בראיל)
כמו חנות ממתקים, אבל למה "כמו". האוזן השלישית (צילום: שלי בראיל)

מקום לא אהוב בעיר

אני חושב שהעיר לא מותאמת לעידן הנוכחי. הפקקים, אין תחבורה ציבורית נגישה לכלל תושבי העיר בימי שבת, מבנים ישנים, יוקר מחיה וכו׳. מרגיש לי שבונים רק מגדלים ושוכחים את הקרקע, את התשתיות. בנוסף, אשמח אם יבנו איצטדיון ביתי למכבי יפו. בשנת 2009 הרסו את איצטדיון גאון, שהיה כמגרשה הביתי של קבוצת חיי, מכבי יפו. סיפורים רבים שמעתי וקראתי על הקבוצה שהייתה, על השנים בליגה הראשונה בישראל, על השחקנים ששיחקו. בשנת 2008 הקבוצה הוקמה מחדש, כקבוצת אוהדים וכיום אנחנו משחקים בליגה הלאומית. מאחל לנו שנחזור לליגת העל, לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי. 

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אין לי אירוע ספציפי. אני הולך להופעות פעם-פעמיים בחודש ומבחינתי כל הופעה זה זמן מצוין ללמוד. בתור מוזיקאי בתחילת הקריירה, אני יכול לומר שאני לומד משהו חדש מכל הופעה. אני כותב בפתקים שבטלפון כל מיני הארות והערות, כדי ללמוד וליישם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז המלחמה?
השיר ״לפעמים״ של רביד פלוטניק. כל כך הרבה ציטוטים מדויקים שחודרים עמוק לתוך הלב. בחודשים הראשונים למלחמה הייתי מאזין לשיר הזה כמה פעמים ביום.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתור אדם שמאובחן על הספקטרום האוטיסטי, הייתי ממליץ להתנדב בארגונים/עמותות המסייעים לילדים ובוגרים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?
אני חושב שאבחר באלכס פרפורי. הכרתי אותה לראשונה בתקופת הקורונה (אם אני לא טועה). הצילומים שלה מעבירים מסר עוצמתי בעיניי.

מה יהיה?
מקווה שיהיה טוב. מנסה להאמין בזה, על אף הקושי.  בראש ובראשונה, מאחל שכלל החטופים יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. לנו כמדינה אאחל שנלמד לחיות ביחד, בשלום האחד עם השני, ללא פילוג ושנאה.