הסרט הזה כבר זכה בהשוואה ל"פסוקי השטן". מצד ממשלת איראן

"עכביש קדוש" דובר פרסית, בוים על ידי במאי יליד טהרן ומגולל סיפור שמתרחש באיראן, אבל הוא אינו דומה לשום סרט איראני שראיתם. זה ברור כבר מתמונות הפתיחה, שמציגות את שגרת עבודתה של זונה בלי להזיז את המצלמה הצידה. ואז, אחרי שצפינו בקלוז אפ מרתיע של מה שנראה כמציצה, אנחנו רואים אותה נרצחת על ידי גבר שמתחזה ללקוח, וחונק אותה בחיג'אב שלה. וגם זה מצולם מקרוב בשוט ארוך שאינו חוסך לנו אף פרפור. רק אז מופיע על המסך שם הסרט. תמונות מזוויעות שכאלה, ויותר, נראו בסרטים ממקומות אחרים, כמו "צעקה 6", למשל, אבל אנחנו לא נוטים לזהות אותם עם הקולנוע האיראני הריאליסטי והמאופק, שלרוב מגיע אלינו עם פרסים מהפסטיבלים של קאן וברלין. גם "עכביש קדוש" מצויד בפרס השחקנית בפסטיבל קאן, ופרסים נוספים, בהם בחירתו כסרט הדני הטוב ביותר בתחרות פרסי האקדמיה הדנית. כי בספרו על רוצח סדרתי שרצח 16 נשים שהתפרנסו מזנות בעיר משהד בין 2000 ל-2001, והוכתר על ידי רבים כגיבור שמבצע את מלאכת האלוהים ומנקה את רחובות איראן מזוהמה, "עכביש קדוש" לא יכול היה להיעשות באיראן.

עלי עבאסי, היום תושב קופנהגן, עשה לעצמו שם עם סרטו הקודם "גבול", שהשתעשע עם המיתולוגיה הנורדית בספרו על טרולית שעובדת כפקחית מכס. בסרטו הנוכחי הוא שב לאירועים שהתרחשו בזמן לימודיו באוניברסיטה בטהרן, ושילב אותם בעלילה בדיונית ברוח עידן MeToo. שלטונות מולדתו סירבו לאשר את צילומי הסרט, שמנסח לא מעט ביקורת על הממסד והחברה האיראנית, ולכן מדובר בהפקה אירופאית שצולמה בירדן ולוהקה בשחקנים איראנים גולים.

"עכביש קדוש" עוקב במקביל אחר הרוצח ואיש המשפחה סעיד הנאי (מהדי באג'סטני), ואחר העיתונאית ארזו ראחימי (זאר אמיר איברהימי המצוינת) שמגיעה מטהרן למשהד, עיר הנחשבת לקדושה על ידי השיעים, כדי לסקר את סיפור הרציחות ואת עבודת המשטרה. כשהיא מגלה שהמשטרה אינה עושה דבר, ראחימי לוקחת על עצמה את מלאכת החקירה, ואף מציעה את עצמה כפיתיון. כאשת קריירה עצמאית, היא נתקלת בכל צעד ושעל בהנחות האדנותיות של גברים לנשים כמותה, בין אם זה הפקיד במלון שאומר לה שאין חדר לאישה ללא בעל, מפקח המשטרה שחושב שהיא טרף קל, או העיתונאי הממושמע ורך הדיבור שמאמין שהיא התקדמה דרך המיטה (והוא עוד הנחמד שביניהם).

במהלך הצפייה חשתי חוסר נוחות למראה התיאורים הגראפיים של הרציחות, וחשבתי שעדיף היה לו הסרט התמקד בגיבורה המרשימה שלו ולא במפגשים של הרוצח עם קורבנותיו. אלה מגלים לנו שהוא מתענג על מעשיו, עם זאת שהוא מספק לעצמו הצדקה פונדמנטליסטית – לזונות נרקומניות אין זכות חיים. אבל כשהמעגלים החלו להתרחב, ולדרמה נכנסו התגובות של בני משפחתו ושל בני משפחותיהן של הקורבנות, של הממסד ושל החברה בכלל למעשיו של הנאי, התחלתי להבין את האסטרטגיה האגרסיבית של ראחימי, שמכוונת לצופים איראנים (אף שהסרט לא הוצג שם באופן רשמי) לא פחות משהיא מותאמת לשפה קולנועית מערבית. זה גם השלב שבו "עכביש קדוש", המבוים כמותחן אפל, עם מוזיקה תואמת, נעשה דומה יותר בגישתו לסרטים החברתיים של אסגאר פרהאדי ("פרידה", "הגיבור"). בסופו של דבר "עכביש קדוש" מצטבר לחוויה אפקטיבית, ובעלת אמירה עזה על פונדמנטליזם ומה מתדלק אותו. סצנת הסיום האירונית היא חתיכת בוקס בבטן.

אחרי זכייתו בקאן, משרד התרבות וההדרכה האיסלאמית של איראן פרסם גינוי זועם. ההצהרה השוותה את הסרט ל"פסוקי השטן" של סלמאן רושדי, ואמרה שהוא "מעליב את אמונותיהם של מיליוני מוסלמים והאוכלוסייה השיעית העצומה בעולם". שר התרבות וההדרכה האיסלאמית אף הביעה מחאתו בפני הממשלה הצרפתית, ואיים להעניש איראנים שמעורבים בהפקה. אתם בהחלט יכולים וצריכים לקחת את זה כהמלצת צפייה.

3.5 כוכבים. Holy Spider בימוי: עלי עבאסי. עם מהדי באג'סטני, זאר אמיר אברהימי. גרמניה/דנמרק/שבדיה/צרפת 2022, 117 דק'