הזמן הערבי: התקשורת בישראל צריכה עוד הרבה מוחמד מג'אדלה

תדהמה בעולם התקשורת: יש ערבי על המסך. אנחנו חוזרים, יש ערבי על המסך והוא לא שם רק בתור קישוט או כי עכשיו ערבים שורפים דברים ברחבי הארץ, הוא שם כאיש תקשורת מהשורה. הוא מקבל אפילו את התואר הרשמי "פרשן חדשות 12", כך דווח בהתרגשות ב"ישראל היום". פרשן ערבי של ממש. ערבי אמיתי. עם מבטא והכל. יא אללה.

כוכבו של מוחמד מג'אדלה דרך לאחרונה בזכות הפרשנות הפוליטית הבקיאה, החדה והמצוינת שלו סביב המגעים עם המפלגות הערביות בדרך אל הממשלה החדשה, כמו גם הפרשנות הפוליטית-חברתית החשובה שהביא אל המסך בימי המהומות שהתלקחו ביישובים ערביים ומעורבים סביב המבצע הכושל האחרון של ממשלת נתניהו בעזה. האמת היא, כמובן, שמג'אדלה לא היה צריך את הסטמפה הזאת מהתקשורת העברית. הוא היה עיתונאי מצוין גם קודם, כראש חטיבת החדשות ברדיו א-נאס ובערוץ מוסאווא, זה רק אנחנו דוברי העברית שלא ידענו מזה. ולמה שנדע? אנחנו הרי לא רוצים לדעת.

אנשים כמו מוחמד מג'אדלה הם סכנה לשלוותם של פרשנים אחרים באולפן. נוכחותו מול המצלמות עשויה להציע לצופים את האפשרות שהנראטיב היהודי-עברי אינו הנראטיב היחיד בעולם שיש לו תוקף. למעשה, אם באולפני הטלוויזיה היו יושבים מג'אדלים כמשקלם באוכלוסיה הישראלית הכוללת – כ-15 עד 20 אחוז, לא יותר ולא פחות – כל תמונת המציאות של הצופה הישראלי הייתה משתנה מהיסוד וקורסת לתוך עצמה. אם מישהו היה מספר לנו בגוף-ראשון-ערבית מה קורה בשטחים הכבושים, מה קורה בחברה הערבית, מה קורה בפוליטיקה הערבית הפנימית והאזורית, לא היינו יכולים להמשיך ולעצום עיניים ולדמיין שאפשר "לנהל את הסכסוך" או פשוט "להמשיך ככה, מה רע".

אין זה מפליא כלל שהחדשות על צירופו של מג'אדלה כפרשן קבע בחדשות 12 הקפיץ מיד את הינון מגלים של עולם התקשורת בשלל תגובות מבודחות אך גזעניות למינוי, כי דבר אינו מאיים על ההגמוניה התקשורתית של הגבר הישראלי הלבן כמו ערבי שמדבר עברית יותר טוב ממנו, ערבי-לא-טוב שכזה שגם מתווכח איתו באולפן וגם שולט בעובדות טוב ממנו. מג'אדלה אחד כזה יכול להרוס לעמית סגל את היום, כפי שכבר קרה מספר פעמים לאחרונה, ואפשר רק לדמיין מה היה קורה לאנשי העליונות היהודית באולפנים אילו היו שם עוד כמותו. זאת, אגב, היא הסיבה שאין.

מפתה לומר שמינויו של מג'אדלה כפרשן מן המניין בחדשות 12 הוא דבר שלא יכול היה לקרות בימי שלטון נתניהו, ומעיד כנראה על התרופפות אחיזת החנק שהפעיל יו"ר האופוזיציה על מקבלי ההחלטות באולפנים. מפתה לומר שזהו תוצר תקשורתי ראשון של ממשלת השינוי: הערבים מצטרפים אל השולחן. דין שולחן הקואליציה כדין שולחן אולפן שישי. האם זה צעד סימבולי ראשון בדרך לתקשורת שאינה מדירה מהמסך כמיליון וחצי ערבים? ובכן, רוב הסיכויים שזה רק צעד סימבולי ראשון ואין לאיש כוונה לעשות צעד משמעותי נוסף.

שניים מכל עשרה אזרחים בישראל הם ערבים. הביטו סביבכם. האם שניים מכל עשרה אנשים סביבכם הם ערבים? בעבודה? ברחוב? בכביש? יצוג הולם ושיוויוני כזה תמצאו במעט מאוד מקומות בחברה היהודית בכללותה, לא רק בתקשורת. צריך לשמוח על מינויו של מג'אדלה כי הוא עיתונאי טוב. מי שרואה כאן סמן של מהפכה צפוי להתאכזב. כמו שאחרי לוסי איוב ולוסי אהריש לא זינקו מספריהן של הנשים הערביות על המסך, כך גם ספק אם מג'אדלה הוא סנונית שמבשרת אביב ערבי בטלוויזיה. הנוכחות שלהם רק מסמנת את האנומליה של הדרת הערבים המתרחשת כל הזמן. גם זה חשוב.

הינון מגלים יכולים להירגע: מסביב למג'אדלה ימשיכו גברים יהודים לבנים להסביר מה ערבים חושבים, מרגישים, רוצים וצריכים לעשות. זה הפורמט שהטלוויזיה בישראל וצופיה מכירים בשני העשורים האחרונים, ופורמט מנצח לא מחליפים כל כך מהר. המינוי של מג'אדלה מסמן את היכולות שלו ולא שום דבר אחר ותהיה זו טעות להסיק ממנו מסקנות רחבות. אבל יום אחד יהיו על המסך עוד הרבה מוחמד מג'אדלה. והיום הזה קרוב עכשיו קצת יותר.