פיצרוי: על חוף מבטחים
פינות מקוללות? זה לא משהו שיועצי הנדל"ן של ג'וב מאמינים בו, ואחרי הביקור בפיצרוי - גם אנחנו השתכנעו שמוטב לזנוח את המושג
במסעדנות קיים המושג "פינה מקוללת" – כתובת עירונית שמחליפה ידיים ושימושים כי לא נמצא העסק שיצליח לתקוע בה יתד. למשל, במשך שנים רבות הפינה ביבנה מונטיפיורי נחשבה לכזו (והנה בדיוק השבוע נסגרה שם מסעדת יבנה־מונטיפיורי ובכך זכתה לכבוד ההיסטורי המפוקפק להיות המסעדה הראשונה מקבוצת עדי'ס לייפסטייל להיסגר). גם לאחר שנסגר הטרמינל, הפאב בגורדון פינת הירקון, שבשנות האלפיים ירד מגדולתו ונפח את נשמתו סופית בשנת 2005, נדמה היה שהוא הטיל קללה על הפינה הזו. במשך שנים רבות ישב הבניין בשיממונו, עד שקבוצת אנשי עסקים החליטה להקים בו מלון בוטיק. בשלוש השנים שהמלון פועל הספיקו להיפתח בקומת הקרקע שלו, הכוללת בלקון אטרקטיבי הפונה אל הים, שלוש מסעדות: גורדונ'ס, סולט וכעת פיצרוי, שנפתחה לפני כחודשיים. כמי שאינו מאמין באמונות טפלות, בקביעת מזוזות, בהנחת תפילין, בהבערת קטורות ובשאר כשפים, ובאופן מובן לא מאמין במושג ה"פינה המקוללת", אני מרשה לעצמי לקחת עכשיו הימור: פיצרוי נמצאת כאן כדי להישאר איתנו להרבה שנים.
בבחינת הרזומה של מקימי המקום ההימור הזה הוא הימור מושכל. עמיקם (קיקו) בלוקו והשף רועי גונצ'ולה, כבר הוכיחו שהם יכולים לבחור לוקיישן כושל ולהפריח אותו, כשהם לקחו לפני שלוש שנים מסעדה יפואית עלומה בשם ברנרד שואו ופתחו את קלמטה המוצלחת, מה שנתן את האות לפריחתה המחודשת של כיכר קדומים ביפו העתיקה. אבל נדמה שעם פיצרוי הם לקחו צעד נוסף קדימה. למסעדה בלוקיישן כזה קל ליפול לכל קלישאות הז'אנר. זרם התיירים היציב, הרוח המלוחה והאפדרמיסים האדמומיים, כאילו מכתיבים למסעדן ברירה אחת ויחידה: להגיש דגים מטוגנים, פסטה אלפרדו וכמובן נחשולי טחינה בכל מצב צבירה אפשרי. אבל בלוקו וגונצ'ולה בחרו בדרך הקשה ורקחו תפריט אינטליגנטי ומורכב, שבדרך קסומה מצליח להישאר אלגנטי ולדבר בגובה העיניים. כשאני אומר אינטליגנטי אני מתכוון למשל למנה שנקראת כך: "משולש דג נא – בצק פריך, מוסר ים, עגבניות, פלפלים אדומים, פרמזן, זיתים ובזיליקום". למקרא התיאור הזה ניתן לחשוב שהנה תוגש לנו בפעם האלף עוד וריאציה ים תיכונית של סביצ'ה חיוור. מהסוג שמוגש היום בכל בר ובית קפה. אלא שכאן הפתעה: בתוך קרטון פיצה מיניאטורי, ישב לו משולש דמוי פיצה ולצדו בקבוקו טבסקו, מיניאטורי אף הוא. כשנותנים ביס מגיעה הפתעה נוספת: הבצק הוא בצק פרמזן פריך, שנושא עימו שלל טעמים ארומטיים ופיקנטיים. אז נכון, הדג עצמו קצת נבלע בתוך הלונה פארק הזה, אבל המקוריות מחפה על כך לחלוטין. רוצים עוד? קבלו מנה של "דים סאם ראס אל חנות". רובכם ודאי כבר התוודעתם לשיגעון לחמניות הבאן שכבש לאחרונה את העיר בסערה. אך גם במקרה הזה מגיע טוויסט מקורי ומלא מחשבה: בתוך לחמניית שמרים מאודה מונח לו מילוי חלקי פנים של בקר, אשר מזכיר את המילוי הקלאסי של טחול ממולא המוכר מהמטבח המרוקאי. מלבד היותה מנה טעימה, היא מעידה על האומץ של גנצ'ולה. שימוש בחלקי פנים במסעדה מהסוג הזה הוא הכרזה חד־משמעית שקוראת בקול גדול: אנחנו לא מסעדת תיירים ולא מסעדת חוף. אנחנו מסעדה בשלה עם ביטחון עצמי. הביטחון העצמי הזה מאפשר להם לירות לכל הכיוונים ולהתנסות בשלל סגנונות אבל עדיין להישאר קוהרנטיים. עוד מנת פתיחה מוצלחת היא שיפודי ספייריבס בחמאת תפוזים וכוסברה שמצליחה לשדך בחינניות בין המטבח האסייתי לאמריקאי. דווקא מנה מסקרנת של קריספי שוק טלה, שהגיעה בצורת קרוקטים פריכים של בשר טלה שבושל ארוכות וצופה בפירורי לחם, הרגישה יבשה ומעט משעממת, אך בקבוק משמח של יין לבן פיאמונטזי לנגה ארנייז החליק הכל והוביל אותנו בבטחה לסיבוב השני. מקרוני סרטנים כחולים עם פטריות אנוקי, שימאג'י ואספרגוס ברוטב מיסו היא פצצת אוממי שאי אפשר שלא לטרוף בהנאה. ושוב, בניגוד למה שאולי היה עלול לקרות, הדילוגים בין הטעמים האסייתיים לבין אלו הים־תיכוניים והאירופיים לא הרגישו מאולצים. סטייק טלה אחרי נודלס סרטנים? למרבה השמחה מתברר שזה הולך נהדר. סינטה ופילה טלה בציר טלה עם ברבן וקרם טרד הציגו בשר מקומי מאיכות נהדרת שטופל למופת. קינוח מסקרפונה עדין וטוב סגר ארוחה ששינתה אצלנו את כל מה שלימדו אותנו לחשוב על הפינה המקוללת הזו. איך אמר פעם נדלניסט חכם: אין דבר כזה לוקיישן רע. לכל היותר לוקיישן שפשוט עוד לא גילו אותו.
התענוג
אוכל: מסעדת שף במלון
מחיר: בינוני־יקר
שירות: מקצועי ולבבי
שירותים: נוחים ונקיים. גישה לנכים
חניה: בעייתית
חשבון
קריספי שוק טלה 27 ש"ח
משולש דג נא ופרמזן 28 ש"ח
דים סאם ראז אל חנות 23 ש"ח
מקרוני סרטנים 48 ש"ח
סינטה ופילה טלה 132 ש"ח
מסקרפונה 32 ש"ח
לחם 16 ש"ח
בקבוק יין לנגה ארנייז 154 ש"ח
מינרלים גדול 24 ש"ח
2 אספרסו כפול 24 ש"ח
סה"כ: 476 ש"ח