בצלילי המלחמה ההיא: לספר את סיפורי השירים של "פסקול 1973"

אביב שנת 2001. ערב יום הזיכרון בקיבוץ. אני תלמידת י"ב. בבית הורי רצות על המרקע תכניות הזיכרון והשירים, כבכל שנה. פתאום פרומו. "הערב! סרטו של עמוס גיתאי 'כיפור' בהקרנת בכורה". זוכרת את עצמי כנערה מתרגשת שהנה, סוף סוף תהיה לי הצצה לתוך מלחמת יום כיפור, מלחמה שמעולם לא סופר לי סיפורה באמת. שבקיבוץ וגם בבית נשארה כחידה עצובה, כעין חור שחור שנבלעו אליו זכרונות ושנים בהן עוד לא חייתי. בתמימותי הזמנתי את אבא שלי שנצפה יחד בסרט. אבא אמר "מצטער,ממש לא. זה לא בשבילי, לא מסוגל לראות את זה. ראיתי את הסרט האמיתי. הסרט שהיה המציאות. זה מספיק".

נדמה לי ששם נולדה התשוקה לחקור את המלחמה ולדעת מה התרחש, מהם הסיפורים של האנשים הקטנים-גדולים, מה הם סוחבים איתם מאז אוקטובר של 1973. גם המטפלת שלי בבית הילדים, מיקי, היתה אלמנת מלחמת יום כיפור. הייתי מאוד קשורה אליה ורציתי לדעת הכל. הצוהר היחיד להכיר את ג'רי שלה היה בערב יום הזכרון מדי שנה, כשחדר ההנצחה נפתח לעיון והצצה בספרים ובתמונות.

מיקה עינב (צילום: אמיליה נדלסון)

תמיד היינו בית מוזיקלי. כולם שרים, מנגנים, הרדיו תמיד פתוח והכל קשור לשירים. כילדים, אבא אילף אותנו להכרת הזמר העברי. תמיד בנסיעות, הכריז באוטו על תחרות עם כל שיר שהתחיל ברדיו: כמה מהר נזהה את השיר, המלחין, המשורר, המעבד, המבצע, האלבום והשנה שהוא יצא. לא פחות. גדלתי כתולעת זמר עברי רצינית ביותר. עם השנים התחוור לי שכל חלקי תפאורת הילדות הזו התגבשו, בין השאר, לכדי צורך עז לעסוק במלחמת יום כיפור. היה טבעי שאתגלגל לעשות את זה בדרך שבה אני יודעת לעשות דברים הכי טוב – המוזיקה.

כך נולד בליבי "פסקול 1973" – מופע שחוזר אל השירים שמזוהים עם תקופת המלחמה ההיא ומספר את סיפוריהם. כזמרת, גמלה בליבי ההחלטה ששנת ה-50 למלחמה תהיה שנה שבה אבנה ואעלה מופע כזה, שלימים נולד ממנו גם פודקאסט על אותו הנושא בדיוק. לשמחתי, חבריי רמי הראל ונועם גילאור הסכימו לשוט על גלי הדימיון שלי שהביאו אותנו לחוף המציאות ובו המופע קרם עור וגידים.

אני מבינה היום שזו בעצם ההזמנה שלי את "דור כיפור" לשיחה. אולי לריפוי. ולא רק. זהו גם ניסיון לומר לדור הזה שהנה, אנחנו החוליה הבאה במירוץ השליחים של ההיסטוריה, כשהם שואלים עצמם שאלות כמו "מי יספר את הסיפור שלנו? מי ילמד מהטעויות שנעשו על בשרנו?", ושיש מי שיעביר את המקל, על אף ואולי בגלל שהמציאות הישראלית המטורפת טופחת על פנינו וגם היום האדמה רועדת תחת רגלינו.

טעונים בהבנה הזו, נתנו במופע הזה פרשנות משלנו לשירים כמו "לו יהי", "שיר חייל", "אתם זוכרים את השירים", "החיטה צומחת שוב".תוך כדי העבודה על השירים הבנו שאנחנו גם רוצים להקליט חלק מהעיבודים הללו, ו"שיר חייל" (נמרוד גאון/שלמה ארצי) בגרסה המחודשת של רמי הראל ושלי, הוקלט וראה אור לאחרונה. שיר נוסף, חדש, לזכרו של חלל המלחמה אמיר כפתורי, אליו אני קשורה גם באופן משפחתי, הוקלט בלחן של נורית הירש ופורסם אף הוא בימים אלה. בסיפור הזה, המוזיקה מילאה את יעודה: לתעד תמונה בזמן וליצור קרקע לשיח.

>> המופע "פסקול 1973" עלה לאחרונה בתיאטרון הקאמרי ובבית יד לבנים בתל אביב. באוקטובר יתקיימו הופעות נוספות ברמת השרון ובכפר סבא. פרטים נוספים כאן. את הפודקאסט "פסקול 1973" עם נועם גילאור תוכלו לשמוע כאן.