"פרה אדומה" מצטרף למגמה מעניינת, אך סובל מכמה חלקים רופפים

בקולנוע הישראלי של העת האחרונה מתפתחת תופעה מעוררת תהייה – עוד ועוד יוצרים (גברים ונשים, דתל"שים וחוזרים בתשובה גם יחד) טווים סיפורים סביב אבות חרדים ובוחרים להפוך אותם לאלמנים. לא רק זאת, אלא שהם נותנים להם רק בן או בת אחת – תופעה לא מאוד נפוצה בקהילה החרדית – והסרטים מתמקדים במערכת היחסים הצרה שבין האב לצאצא המתבגר. אל "הבלתי רשמיים" (שולי רנד אב אלמן לבת עשרה), "גאולה" ו"דרייבר" (שבו האב אלמן בהשלכה – האם נעדרת ואין ציפייה שתחזור) מצטרף גם "פרה אדומה" של ציביה ברקאי יעקב, שבו גל תורן מגלם אב אלמן לבת עשרה, המתגורר בהתנחלות סילוואן שבמזרח ירושלים. האם מחיקת האימהות מהסרטים מסמלת משהו עמוק בחברה החרדית, או שמא היא מעידה על עולמם של היוצרים?

יהושע הוא משיחיסט קיצוני ששואף להקים בית מקדש במקום שבו עומד מסגד עומר, וגם אבא טוב לבתו היחידה בני (אביגיל קובארי) שאמה מתה בינקותה. יהושע הוא לא רק אלמן אלא גם יתום מאם – הסרט נפתח מיד אחרי מותה של הסבתא האהובה – מה שמדגיש עוד יותר את היותו הורה יחיד. בינו לבין בני יש אהבה ודאגה אינטימית, אם כי שמה של הגיבורה (קיצור של בנימינה) כמו גם העובדה שאביה מניח לה להניח תפילין (אף שלא ביקשה זאת לעצמה), מסמנים שהוא בעצם רצה בן. במקביל להתפתחות של תודעה מוסרית עצמאית אצל בני, שמבינה שחלומו של אביה משמעותו אלימות קשה, היא מתאהבת בבת השירות הלאומי יעל (מורן רוזנבלט).

שם הסרט מתייחס לאמונה בכוחו הניסי של קורבן פרה אדומה לטהר את עם ישראל. לידתה של עגלה בעלת פרווה אדמונית סמוך לפטירת הסבתא מסמלת עבור יהושע אות משמיים לתחילת בניין בית המקדש השלישי, והוא מטיל על בתו לטפל בעגלה. שיערה האדום של בני מכוון אותנו להקביל בין הפרה הטהורה לבין הגיבורה, שעל פי אותו סולם ערכים נחשבת לחוטאת. חבל שלעגלה היפה אין כמעט תפקיד בסרט מעבר להיותה דימוי סמלי. בין בני לבין בת דמותה הלכודה כמותה לא נוצרים יחסים של ממש, וזה פוגע בפוטנציאל הרגשי הטמון במערכה האחרונה של הדרמה. זה אמנם לא פשוט לרתום עגלה לא מאולפת לגלם דמות בסרט, אבל זה מסוג הדברים שצריך לקחת בחשבון עוד בשלב התסריט. הגרעין הרעיוני של "פרה אדומה", הטווה יחדיו התעוררות אישית ופוליטית, הוא מעניין, אבל אינו מפותח דיו ומוביל לסיום עמום.

עם זאת יש בסרט כמה נקודות זכות בולטות. גל תורן המצוין מעצב דמות לא טיפוסית כאיש חם ורגוע, שהלהט המשיחי שלו אינו מתורגם להופעה צעקנית. באב כזה יותר קשה למרוד. גם התעוררות המשיכה המינית מתוארת יפה – יעל בוגרת ומנוסה יותר, ובני מעזה לתת ביטוי ראשוני לתשוקתה רק כשיחסי הכוחות ביניהן מתהפכים לרגע. יעל נושאת על גופה צלקות מתוצרת עצמית, הרומזות לכך שהיא מתקשה לקבל את נטיותיה שלה (התסריט אינו מסגיר יותר מכך).

אתרי הצילום היפים במזרח ירושלים מוסיפים אווירה ותורמים לחוויה החושית של הסרט – צילום של מסגד עומר דרך סורגי חלון דירתו של יהושע משמש להבנה של מה מניע אותו. אהבתי פחות את המסגור הרופף של צילומי הפנים, שנראה לעיתים מציצני. את הסרט צילם בועז יהונתן יעקב, בן זוגה של הבמאית ומי שיצר יחד עם יוסי מדמוני את "גאולה" המוצג במקביל בבתי הקולנוע, ומספר גם הוא על אב אלמן לילדה עם שיער אדום.

סרט על: בתו של משיחיסט במזרח ירושלים מתאהבת בבת שירות לאומי
ללכת? אפשר. סיפור התבגרות לא טיפוסי