פרינסס שואו: דרמה תיעודית שמרחיבה את הלב

זה סיפור על אישה שהחלום האמריקאי שלה הפך לחלום ישראלי – גם מבחינת ממדיו. סמנתה מונטגומרי, מטפלת סיעודית בבית אבות בניו אורלינס, כותבת ומבצעת שירים עצובים ויפים שהיא מעלה ליוטיוב בתקווה שמישהו יקשיב לזעקה שעולה מהם. עוד היא מעלה יומן אישי ופונה אל צופים נעלמים, אבל מספרם הזעום אינו מעודד.

היא אינה יודעת שאי שם בקיבוץ בישראל יש לה מאזין נלהב – המוזיקאי ואמן הווידיאו הנודע קותימאן (אופיר קותיאל) יוצר מקטעים שאנשים העלו לרשת ליווי מוזיקלי מורכב לשירי הא־קפלה של סמנתה ומתכונן להשיבם ליוטיוב בלבוש חדש ומרהיב.

הדוקומנטריסט עידו הר ("מלון תשעה כוכבים") עוקב אחרי סמנתה בימיה הקשים והמתסכלים ומספק לנו היכרות אינטימית עם אישה בודדה, כואבת, מוכשרת, אמיצה, מהממת, שכל כך פשוט להתאהב בה. צריך רק להבחין שהיא שם. הגשר על שיניה (היא בת 39) הוא אות להזנחה המחרידה שחוותה בילדותה, וגם לכך שהיא מטפלת בעצמה עכשיו, אף שאין לה כסף לתקן את מכוניתה המקורקעת.

המצלמה של הר נמצאת איתה כשהיא מופיעה מול קומץ אנשים בערב מיקרופון פתוח במועדון לילה, כשהיא נוסעת "לבדוק את הסצנה המוזיקלית" באטלנטה ומתחברת לרגע למוזיקאי אלמוני כמותה ברחוב וכשהיא מעלה זיכרונות מרים עם בנות משפחה שלא ראתה שנים רבות. המצלמה נמצאת שם גם ברגע שסמנתה מופתעת לגלות ביוטיוב את השיר המתוזמר שלה שהופך לוויראלי.

"פרינסס שואו", כשם הבמה שהגיבורה בחרה לעצמה, הוא הערה מרתקת על אנונימיות בעידן האינטרנט, אבל יותר מכל הוא דרמה נוגה, חומלת, מעצימה וחודרת לב על הקיום האנושי.

השורה התחתונה: מיוזיקל תיעודי שמרחיב את הלב ומעורר השראה