מטאל, מתופף חירש, ילדים חירשים. זה יכול להספיק לאוסקר

"צלילי המטאל" הוא סרט על רעש ועל שקט. יש בו רק רגעים בודדים של מוזיקה מלודית, וסצנה יפה ופוצעת אחת של מוזיקה שהופכת לרעש. כבר נכתב על כך שהפסקול הוא האלמנט הכי עוצמתי בסרט. מבחינתי הוא גם פתר תהיה ישנה. 

לפני עשרים שנה צפיתי בסרט התיעודי המרתק "Sound and Fury" על קהילה של חרשים בארצות הברית, והתקשיתי להבין את התנגדותם של חבריה לשתלים שבלוליים שנועדו לאפשר לחרשים לשמוע. חלקם אף התרפקו על השקט והביעו בהלה עמוקה מכך שהשתלים יעלימו את התרבות של החרשים. אני זוכרת שזה נראה לי מוזר.  

"צלילי המטאל", דווקא בהיותו סרט עלילתי עם חירות אמנותית, מצליח לספק תשובה חושית לטרדה שבשמיעה ולרוגע שבשקט. זה קורה ברגע מרגש שמזקק את המהות של החוויה הקולנועית. חבל שכדי להביא אותנו לשם, הסרט עושה שני קיצורי דרך לא משכנעים.

כשרובן סטון (ריז אחמד), מתופף בצמד מטאל, מתחיל לאבד את שמיעתו באמצע מסע הופעות באמריקה, הוא חש אימה. החירשות מבודדת אותו מהעולם שסביבו ומאהובתו לו (אוליביה קוק) המופיעה לצידו על הבמה. היא גם קוטעת באיבה את הקריירה המוזיקלית שלו ומסיטה את דרך חייו ממסלולה – הוא מאבד את ביתו באופן מילולי ומטאפורי. אז הוא בוחר להתכחש אליה. 

הרופא הראשון שבודק אותו אומר לו משהו על שתלים, ורובן תולה בהם את כל תקוותו. המכשול היחידי שעומד בפניו הוא מחירם היקר. הרופא הזה, וגם הרופאה הבאה שרובן פונה אליה, אינם מבהירים לו ששתלים כאלה אינם נס ושהם עובדים טוב יותר כשמשתילים אותם לילדים. את פיסת האינפורמציה המהותית הזאת קיבלתי מהסרט התיעודי שהזכרתי למעלה, וחסרונה כאן הוא לאקונה רצינית בתסריט של "צלילי המטאל". אולי היוצרים התכוונו ליצור אצל הצופים ציפיות דרמטיות על מנת להפר אותן, אבל זה פוגם קשות באמינות של הסיפור. 

מתוך "צלילי המטאל" (צילום: יחסי ציבור)

בהקשר הזה יש לציין שהסרט הזה החל את דרכו לפני עשר שנים כפרויקט חצי-תיעודי של דרק סיאנפרנס ("המקום בתוך היער"), כך שדווקא נעשה כאן תחקיר מקדים מקיף. אבל ההפקה התמהמהה והחליפה צורה, ובסופו של דבר סיאנפרנס חתום כאחד משלושת התסריטאים לצד דריוס מארדר שגם ביים.

חלקו הארי של הסרט מתרחש בקהילת חירשים כפרית, שאליה רובן מגיע מייד אחרי אובדן השמיעה. הקהילה מאמצת אותו אל חיקה – הוא לומד שפת סימנים עם הילדים, ומקבל שיעורים לחיים ממנהיג הקהילה ג'ו, שאיבד את שמיעתו במלחמת וייטנאם. ג'ו אומר לרובן שהוא צריך ללמוד להיות חירש, אבל הוא עדיין אינו מוכן לכך, וזה המתח הדרמטי שמניע את הסרט כולו. פרט לג'ו (פול רסי, בן להורים חירשים), דמויות החירשים מגולמות על ידי חרישים מה שמעניק לסרט תחושה אותנטית מאוד. עם זאת, הרגשתי שרובן הגיע לשם מהר מדי, גם מבחינת המוכנות האישית שלו, וגם מבחינת ההיגיון הדרמטי של התסריט.

לרובן, נרקומן שנגמל לפני ארבע שנים בחברתה של אהובתו, אין משפחה שהוא יכול לבקש את עזרתה. שני אנשים בסרט מגלמים דמויות אב חלופיות – ג'ו המשמש כמעין גורו, ואביה של לו (מתיה אמלריק) שצץ במערכה האחרונה, החדורה בתובנה העצובה שאהבה אינה יכולה לפתור הכל. 

מתוך "צלילי המטאל" (צילום מסך: אמזון פריים וידיאו)

כאמור, חלק מהותי מכוחו של הסרט נמצא בפסקול שלו, שנכנס ויוצא תדירות לתוך ומתוך נקודת המבט, או בעצם נקודת השמע, של רובן. כך, למשל, בפתיחה אנחנו שומעים בהדגשה את הרעשים המלווים את שגרת הבוקר של רובן – הבלנדר, מכונת הקפה. כשאותה שגרה הופכת בבוקר הבא לדוממת, האפקט הוא דרמטי. 

משחקי הסאונד מעוגנים בהופעתו המעולה של ריז אחמד הבריטי ("ליל האירוע"), שחקן בעל נוכחות נעימה שמקבל כאן את הזדמנות חייו, וטורף אותה – כפי שמתבטא בהמוני המועמדויות לפרסים שהוענקו לו (אין ספק שיזכה גם במועמדות לאוסקר). הוא ממגנט אותנו למסך, והוא הסיבה העיקרית לצפות ב"צלילי המטאל", הזמין ב-VOD של HOT, סלקום TV ו-yes.  

★★★✩ 3.5 כוכבים
Sound of Metal בימוי: דריוס מארדר. עם ריז אחמד, אוליביה קוק, פול רסי, מתיה אמלריק. ארה"ב 2012, 115 דק'