זהירות, קווירבייטינג: מפיקי סדרות מצאו דרך מפוקפקת למשוך צופים

לקראת שידור העונה השנייה של "להרוג את איב" בבריטניה בחודש שעבר, ה־BBC פרסמו שלטי חוצות טיזריים במיוחד. באחד מהם כתוב בענק: "האם מישהו ראה את בת הזוג שלי?", ותשובה בכתב יד: "אוקיי וילאנל, זכית בתשומת הלב שלי. בואי נדבר". באחר כתוב "חשבתי שאת מיוחדת", ושלט נוסף קורא: "האם סיפרת לבעלך עלינו, איב?". כולם נחתמו בהאשטאג crazy4eve#.

מדובר במקרה מובהק של קווירבייטינג – מושג שמשתלט לאחרונה על השיח ברשתות החברתיות ומתייחס לניסיונות למשוך קהל להטב"קי על ידי רמזים מטעים ליחסים קוויריים בין דמויות בסדרה, או לחלופין אפיון דמויות סטרייטיות על פי סטריאוטיפים קוויריים.

 

המקרה של "להרוג את איב" עורר כעס בקרב הצופים בגלל המתח שדווקא כן קיים בין שתי הדמויות הראשיות – סוכנת המודיעין איב והרוצחת הפסיכופטית וילאנל – אף שהוא לא מוביל למשהו ברור ביניהן. בריאיון ל־E ניוז אמרה סנדרה או, המגלמת את הסוכנת: "אני לא רוצה לצמצם את היחסים ביניהן לתוך קופסה מכל סוג שהוא. לכן מעולם לא אמרתי מה זה בדיוק. היחסים שלהן מורכבים; איב חוקרת את המיניות שלה, אבל לא רק אותה, היא בוחנת גם את הגבולות שלה, בכל המובנים. אבל החיבור ביניהן בהחלט קיים".

גם צילומי הפרומושן לעונה השנייה של "בשבילי אתם מתים", בכיכובן של כריסטינה אפלגייט ולינדה קרדליני, ספגו ביקורות. אף שבסדרה אין רמז אמיתי ליחסים מיניים או רומנטיים ביניהן, בתמונות החדשות הן מחובקות באופן לא אפלטוני בעליל, מלחששות ומצחקקות, ובקיצור – אחושלוק קווירבייטינג.

 

ניתן למצוא לא מעט קווירבייטינג גם בעולם המוזיקה. זוכרים את הנשיקה של מדונה ובריטני בטקס ה־VMA ב־2003? קודם כל גם כריסטינה הייתה שם, אבל החלק הזה נחתך (פשוט חשוב לנו שתדעו). שנית, זה קווירבייטינג דור 1.0. את הדור המתקדם יותר מייצגות אריאנה גרנדה וטיילור סוויפט, לדוגמה. המעריצים הלהטב"קים חשים מנוצלים כשגרנדה שרה " I like women and men" אך מסרבת להתבטא באופן ברור בעניין המיניות שלה (וישנו גם הקליפ הרומזני לשיר "Break Up with Your Girlfriend… I'm Bored"). השנייה נצלבת בימים אלה על הקליפ לשיר החדש שלה, "You Need to Calm Down", שכולו קול פוליטי נגד הומופוביה (כולל הופעות של אלן דג'נרס, רופול, קייטי פרי ודראג קווינז לרוב). אף שסוויפט ידועה כתומכת בולטת של הקהילה, ולמרות הכוונות הטובות של השיר, הפעם עלו טענות לקווירבייטינג: החל מהתזמון האופורטוניסטי (חודש הגאווה) ועד הייצוג הגזעני של ההומופובים בקליפ. המעריצים, לעומת זאת, נחפזו לחדד את ההבדל בין קווירבייטינג לבין תמיכה פומבית במטרה.

עולם הקולנוע גם הוא לא חף מפשע. עוד ב־2015 אמרה ג'יי.קיי רולינג כי תמיד חשבה שדמבלדור גיי, אך לקראת צאת "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" היא החליטה לקחת את זה צעד קדימה ואמרה כי בעבר הייתה לו מערכת יחסים זוגית עם גרינדלוולד, והפעם זה יקבל ביטוי בסרט. אלא שמי שצפה בו נשאר עם הפופקורן ביד. גם "היפה והחיה" חטאו בקווירבייטינג: לקראת צאת הסרט ב־2017 הבטיחו לנו שדמות משמעותית תצא מהארון – "לראשונה בסרט דיסני", אבל בסוף קיבלנו רק מבט מלא משמעות בין לה־פו וגסטון. מאכזב.

חשוב להדגיש: עצם קיומו של מתח מיני בין דמויות הוא אינו ביטוי של קווירבייטינג. דוגמה למתח חיובי נמצאת במיני סדרה "בשורות טובות" בכיכובם של מייקל שין, המגלם את המלאך אזירפאל, ודיוויד טננט, המגלם שד בשם קרואולי. לא מעט צופים טוענים לקווירבייטינג בסדרה, אבל הם טועים: צריך להבדיל בין מתח מעורפל־עד־מדומיין בין דמויות לבין שיווק שקרי ומנצל. במקרה הזה, למרות העובדה שבסדרה עצמה הקשר המיני/רומנטי מרומז בלבד, הצופים לא נשארים רעבים. אחד מהם שאל את ניל גיימן, יוצר הסדרה: "לא חשוב אם כתבת את הדמויות כחברים או כבני זוג, האם אתה תומך בצופים הקווירים שיכולים לזהות את עצמם בהן?". גיימן ענה: "לחלוטין! (וכתבתי אותם כסיפור אהבה בגרסה הטלוויזיונית)".

אלזה, צאי מהארון

אבל הדיון הרבה יותר מורכב מכך. האם הקהילה הגאה לא חוטאת באותו עוון מהכיוון ההפוך? מצד אחד אנחנו לא רוצים שיגזרו עלינו הון. נמאס לנו להיות "כוח כלכלי" – את הקופון השמן הזה גוזרים עלינו מדי שנה בחודש יוני, וזה מספיק. מנגד אנחנו כל הזמן מחפשים ייצוגים גאים גם כשהם לא קיימים. קחו למשל את "לשבור את הקרח": מעריצי הסרט הבוגרים טוענים בתוקף שאלזה היא למעשה לסבית שמתכחשת לכך (היא מתבודדת, יש לה סוד גדול להסתיר והיא ממש לא פנויה לקשר עם גבר) ושהסרט הוא שיר הלל לקבלה עצמית (לט איט גו, כפרה). טוענים כל כך בתוקף, עד שאחת מבמאיות הסרט, ג'ניפר לי, רמזה בריאיון להאפינגטון פוסט שאולי בסרט הקרוב אלזה תחקור את המיניות שלה. תלמידינו החרוצים ודאי כבר הבינו שמוקדם לקבוע אם מדובר בקווירבייטינג.

הביטוי הכי טוב לאמביוולנטיות הזו הוא קבוצת הפייסבוק "יש לסביות", שלקחה על עצמה את המעשה האצילי מכולם – לאתר לסביות על המסך ולחלוק את המידע עם שאר העולם. אלה לא חייבות להיות אפילו דמויות בסדרות וסרטים – מספיקה חזאית מזג אוויר עם וייב לסבי או גל גדות עם יד על הלחי של רותם סלע.

אז כן, קווירבייטינג הוא מעשה מנצל ולא הוגן כלפי הצופים, גם הסטרייטים שבהם. אבל ישנה כפית סוכר שאולי תקל עלינו לבלוע את הצפרדע הזו. השימוש בקהילה וההכרה בה ככוח גדול של צופים הם עוד סימן לנורמליות – לא של הקהילה, לזה אנחנו לא זקוקים – אלא של העולם המשוגע הזה. אם כשהייתי נערה היו עושים כזה טיזינג מחרמן לסדרות, הייתי המאושרת באדם. תתפלאו, זה נכון גם לעידן שבו כביכול הכל מותר.