קווי השבת בתל אביב: איפה המסיבה?

ההיסטוריה מגיעה לתל אביב ביום שישי הקרוב. וכשהיא מגיעה, כך נהוג באופן מסורתי, אנו מקבלים את פניה בחגיגיות. לפעמים זה טקס רב רושם, לעיתים זה הפנינג של הופעות, מדי פעם אפשר אפילו להתקרחן לכבוד ההיסטוריה במסיבת ענק. לפחות איזה עוגה. משהו. אבל הנה מגיעה תחבורה ציבורית בתל אביב בשבת, הרגע למענו לחמו רבים במשך עשרות שנים, קריאת התיגר המשמעותית ביותר של הממסד נגד הסטטוס-קוו של כפיית הדת על המדינה – וכלום.

נכון לרגעים אלה, האירוע היחיד שמתוכנן לחגוג את את המציאות החדשה ובה שישה קווים מובילים אלפי נוסעים כל סופ"ש בתוך תל אביב ואל כמה מהערים הסמוכות, הוא פוטו-אופ של רון חולדאי עם ראשי העיר של גבעתיים, רמת השרון וקריית אונו. סקסי ככל שפוטו-אופ כזה יהיה, מגיע להיסטוריה ולאנשים שעושים אותה קצת יותר.

התחושה היא שאיש אינו מעוניין להפוך את ההישג הזה למסיבה. לא תהיה השקה חגיגית ולא יהיו נאומים מלאי פאתוס, איש לא ינפץ בקבוק שמפניה על דופן המיניבוס, מוזיקה לא תושמע, ילדים לא ירקדו. תמונת הניצחון: אנשים ממתינים בתחנה לאוטובוס, עייפים וזעופים כמו בכל יום אחר.

תחנת אוטובוס בתל אביב (צילום: אנטולי מיכאלו)

אפשר אולי להבין – פוליטית – את רצונם של ראשי הערים לשמור על פרופיל נמוך ולהוציא לפועל במינימום התנגדות ממשלתית את המיזם המהפכני הזה. קרנבל ניצחון ביום שישי, כמו שמגיע לתושבי העיר הכי חילונית בישראל, היה תוקע אצבע בעינם של חשודים בשחיתות מסוגם של אריה דרעי ויעקב ליצמן ואז – בלאגן. 

אנחנו לא רוצים בלאגן. אנחנו רוצים לקחת אוטובוס ליפו בשבת ולאכול באבו-חסן. אנחנו רוצים להגיע בקלות מביתנו שבדרום העיר אל סבתא שבצפון העיר (אגב, יש גם אנשים בשכונת התקווה ובשכונת שפירא שרוצים להגיע לסבתא, אבל השירות פוסח עליהם. כמה מוזר).

אבל הניסיון לחמוק מהר ככל האפשר מתחת לרדאר עשוי להצליח יותר מדי. יומיים לפני השקת מערך ההיסעים החדש ואחרי דיווחים מינוריים יחסית בתקשורת, מעט מדי תושבים יודעים על יציאתו לדרך. גם הקמפיין הפרסומי התומך יוצא לדרך בדקה ה-90. התוצאה עשויה להיות השקה עגמומית לשירות, מלווה בדיווחים על מיניבוסים ריקים ונוסעים נרגנים. לא יודע, מסיבה עדיין נראית לי רעיון יותר טוב מבחינה מיתוגית ושיווקית.

זה לא חייב להיות רייב המוני עם רקדנים בחוטיני. נשמח גם באירוע צנוע, עממי וחגיגי שיש בו משהו משמחת החיים של העיר הזאת. בלי לחץ, זה יכול לקרות גם בשבוע הבא או בעוד שבועיים. אנחנו החילונים לא מכירים את תחושת הניצחון והיינו שמחים לטעום ממנה. זה נראה כמו רגע שבו ראוי לטעום ממנה. אם הפוליטיקאים חוששים לחגוג את זה, המסיבה יכולה להתחיל גם בלעדיהם.

והאמת היא שמגיע לנו לחגוג את זה. קווי השבת הם ניצחון שצריך לחגוג. ההתרגשות היא אמיתית. המהירות שבה זה מתרחש היא נפלאה. אנחנו רוצים לרקוד לתוך המיניבוס עם בלונים ופרחים ולחוש את הדבר הנדיר הזה שנקרא נורמליות. אמת נוספת היא שאף אחד לא מונע מאיתנו לעשות את זה בסופ"ש הקרוב: תתלבשו יפה, קחו דרינק לדרך וצאו לבלות את החיים בקווי השבת החדשים. סעו לתור את קריית אונו. בקרו בגבעתיים וגלו את צפונותיה. טיילו ברמת השרון ורכשו תותים. השתמשו בקווים כי הם שם וכי אנחנו שמחים שהם שם.