זו כת? זו אורגיית קולנוענים? זה נאמן? הכירו את "קינו"

מה מביא יוצרי קולנוע וטלוויזיה תל אביבים, עולים חדשים ומטיילים מאירופה להתאסף מדי שנה למען יצירה נטולת רווח ופרסום? הרצון לשכב עם תיירים, כמובן, אבל לא רק

הבוקר שאחרי. קינו 2017 (מתוך עמוד הפייסבוק Kino Tlv)
הבוקר שאחרי. קינו 2017 (מתוך עמוד הפייסבוק Kino Tlv)
21 בנובמבר 2018

גג בניין בשפירא, שעת ערב מוקדמת. בחלל הפתוח, בשקט של השכונה הסולידית, מתהווה לה אט אט מסיבה קהילתית משונה. הקהילה הזו מורכבת מברנז'ת טלוויזיה מקומית, עולים חדשים, גיקי קולנוע צעירים, תיירים אירופאים – חלקם עוד לא הספיקו להניח מזוודות במלון – וכולם נרגשים לקראת יצירת קולנוע עצמאי שלא יביא להם שום תגמול כלכלי. מדובר במסיבת הפתיחה השנתית של פסטיבל הסרטים הקצרים קינו TLV, שמאגד סביבו קולנוענים ואנשי טלוויזיה מכל העולם.

מי שהתנסה בחיפוש צוות התנדבותי להפקת סרט בתל אביב יודע כמה זה קשה עד בלתי אפשרי. שחקנים, במאים, צלמים, תסריטאים, אנשי סאונד, מפיקים ואמנים ישראלים בכלל, נוטים לרעוב ללחם ומואסים מהר מאוד בעבודות התנדבותיות. מי שחי ברווחה הוא בדיוק אותו צלם תותח שהיית מת לעבוד איתו, אבל מה לעשות – הלו"ז שלו פשוט מפוצץ. אז איך הצליחה התנועה האירופית ליצירה עצמאית להתבסס בתל אביב?

תמר סגל, דופקת קינו לארוחת בוקר (צילום: תמרה ניר)
תמר סגל, דופקת קינו לארוחת בוקר (צילום: תמרה ניר)

עוד כתבות מעניינות:
דימויים כמו חול: השחקן הכי שקוף בקולנוע הישראלי
נטפליקס עשתה טעות אחת עם הסרט המעולה של האחים כהן
איך הפך מיקי מאוס מעכבר חצוף ואלים לדמות הכי מתוקה של דיסני?

לדברי תמר סגל (33), שחקנית וחברת קינו, העניין כאן הוא בכלל לא התנדבות אלא חופש יצירה ומסע לגילוי עצמי. "כשיוצרים ללא מטרת פרסום או זכייה בפרס, זה מאפשר לאמן לחקור ולקבל כלים שישמשו אותו גם מחוץ לפסטיבל. למשל, אם את שחקנית שהולכת לאודישנים ואומרים לך 'תהיי הכלה הלחוצה', את תשלפי את הקלף הראשון שלך. אבל את מגיעה לקינו ואומרת שבא לך לשחק בסרט אימה כי אף פעם לא יצא לך, ומסתבר שמישהו אחר, במאי, תמיד רצה לביים סרט אימה – ואז שניכם יכולים לפתח את עצמכם. לקחת רגע פאוז מהמירוץ אחר הצלחה והכסף ולצאת למסע אל הלא נודע".

תנועת קינו (קולנוע בגרמנית) קמה בשנת 1999 במונטריאול ומאז התפשטה ברחבי אירופה. אלינו היא הגיעה רק לפני שש שנים, בזכות חבורת סטודנטים ממכללת ספיר (רוני בארי, אוהד יעל ועומר מוסט). מאז הספיק Kino TLV להפוך לאחד הסניפים האיכותיים והשווים של התנועה. אחת ממייסדות התא המקומי היא מלודי גרומברג (35), שעלתה לישראל מפריז לפני כשנה. גרומברג אמנם הביאה את הבשורה העולמית לישראל, אבל בכלל התכוונה להביא את הבשורה של ישראל לעולם. "אני חלק מקינו מאז 2010", היא מספרת. "הייתי בארגון בפריז, אז טיילתי המון בתאים השונים בעולם ועשיתי המון קינו בתור כותבת ובמאית. מדי פעם נסעתי לבקר בישראל, כי יש לי משפחה כאן וחשבתי שזה יהיה נהדר להביא לפה אנשים שיגלו את העיר דרך הפסטיבל ולקבל נקודת מבט חדשה".

מלודי גרומברג, ממיסדות קינו תל אביב
מלודי גרומברג, ממיסדות קינו תל אביב

הייבוא התרבותי התגלה כסיפור הצלחה וממשיך לסחוף אחריו מדי שנה חברים קבועים, חדשים ומתחלפים. כדי להירשם כשותף לתהליך, לפני הכל, צריך להבין את חוקי המקום. "פעם בשנה יש את הקברט", מסבירה סגל. "הקברט הוא נקודת הפתיחה של הפסטיבל והוא הדובדבן שבקצפת. זה שבוע שאליו מגיעים אנשים מכל העולם לאחר שנרשמו כמשתתפים ואחרי שעברו תהליך סינון שמטרתו לשמור על מספר שווה של שחקנים, במאים וכדומה. ביום הראשון עושים מסיבת פתיחה גדולה. למחרת יש סבב היכרות שבו כל אחד מציג את עצמו, וסבב נוסף שבו נותנים פיץ', כלומר מציגים את הסרט שבא לנו לצלם ומספרים מה חסר לנו בשביל זה. אחר כך מתפצלים לצוותים ומתחילים לצלם. הצילומים נמשכים יומיים-שלושה ובסופם מקרינים את התוצרים בכולי עלמא, בתדר או במועדון אחר בסגנון. למחרת מתחילים סבב נוסף עם רעיונות חדשים, שוב מצלמים, מקרינים, מסיבה, משתכרים וחוזר חלילה. את הסרטים שיצרנו ממשיכים להקרין באירועים ובמקומות שונים לאורך כל השנה".

בכנות, כמה מגיעים לפסטיבל בשביל ליצור וכמה בשביל לזיין?
"אני באתי לזיין, פשוט יש שם רמות גבוהות מאוד של הורמונים. ברגע שמגיעה קהילה מגוונת כל כך של אמנים ורובם צעירים ומלאי תשוקה, זה מוסיף".

התשוקה הזאת אמנם תורמת לחיי המין של המשתתפים, אך סגל מדגישה שהיא מופנית מעל הכל ליצירת קולנוע. "אנחנו פונים לאנשים שמתעניינים בקולנוע. לעשות קולנוע זה לא דבר קל. מעבר לגוד טיים ולאלכוהול את צריכה שיהיה לך פאשן, ואם אין לך אותו זה לא מתאים. לא חייבים להיות מאוד מנוסים בקולנוע, אפשר גם להגיע עם רצון גדול ואמיתי ללמוד. כשאת מוקפת באנשים כל כך מקצועיים ומוכשרים ורואה את העבודה שלהם, את מגלה שאולי את בעצם יכולה גם לערוך אם רק תשבי רגע עם מישהו שילמד אותך".

יש מעט מאוד מידע על קינו תל אביב ברשת, והקהילה עדיין נמצאת מתחת לרדאר. איך הגעת אליה?
"ב-2015 קיבלתי מייל דרך רשימת תפוצה של איזה סרט שהשתתפתי בו פעם. כתבו לי שבפסח מגיעים מלא במאים, שחקנים ואורחים מחו"ל ובמשך שבוע הולכים לעשות סרטים ולהקרין אותם. באותה תקופה הייתי ממש חסרת אמביציה, חסרת השראה, לא בווייבים טובים עם המקצוע. נרשמתי וחיי השתנו. פתאום פגשתי אנשים מפולין, מצרפת, מגרמניה, מרוסיה, מאנגליה, מאיפה לא. פתאום, בלי ששמתי לב, אנחנו באמצע צילומים בתוך הבית שלי, פתאום יש סרט, פתאום מקרינים אותו לצד סרטים של אחרים, ואת לא מאמינה שאת כל זה צילמו ב-24 שעות. עד הבוקר למחרת, כשאת קמה עם האנגאובר ומתחיל סבב חדש".

← מסיבת הפתיחה של פסטיבל קינו מתקיימת מדי שנה באפריל. עדכונים ופרטי הרשמה בעמוד הפייסבוק של קינו