אנחנו הרובוטים: הלהיט החדש של אפל TV הוא יותר מקומדיית מד"ב

אחרי ההתנסות המוצלחת של אפל TV+ עם רובוטים בסדרת הדרמה המעולה "סאני", הם החליטו ללכת בענק על עלילת "הרובוט שמפר את החוקים של עצמו" והביאו לעולם את "רובורצח", סדרה העוקבת אחר רובוט שמחק את הקוד הניהולי שלו וכעת הוא יכול לפעול באופן עצמאי. את הרובוט משחק אלכסנדר סקרסגארד והפרצוף הסקנדינבי האדיש שלו מעולם לא קיבל ביטוי טוב יותר על המסך. יש כאן ליהוקים מוצלחים, הומור קצת מוזר ובעיקר שאיפה להיות קצת יותר מסתם קומדיית מד"ב. 

>> אין קליק: עלייתו ונפילתו של הקולנוע האינטראקטיבי של נטפליקס
>> רעות רעות רעות: זה הדבר הכי דוחה כרגע על המסך. למה זה עובד?

בתור התחלה – אין הרבה קומדיות מד"ב בסביבה, או יותר נכון – אין הרבה קומדיות מד"ב מוצלחות. זה בהחלט תת-ז'אנר שקיים, אבל לא פעם ולא פעמיים ראינו איך הניסיון להצחיק גובר על הניסיון לספר סיפור ששווה לשמוע. כאן הצחוק הוא תופעת לוואי, והוא נובע מהמפגש בין רובוט שמודע לעצמו ומסתכל מלמעלה על האנושות לבין האנושיות שהוא מגלה בעצמו, כמו עצם העובדה שיש לו תוכנית טלוויזיה מועדפת או שהוא מפנטז להיתפס ושחברי הצוות שלו יגלו שאין לו קוד ניהולי, או היצר המציצני שגורם לו לחטט כל הזמן במצלמות האבטחה.

התחושה, מרגע תחילה הסדרה, היא שרובורצח סולד מרגשות אנושיים ובאותה העת מפתח אותם בהיעדר המגבלות ובהינתן העובדה שהוא מפתח מודעות. סוג ההומור הזה מזכיר קומדיה אחרת שעושה דבר די דומה – "תושב חוץ", סדרה על חייזר שנתקע על כדור הארץ ואמור להשמיד את הכוכב. גם שם החייזר סולד מרגשות אנושיים ובז לאנושות כולה, לפחות עד שהוא מתחיל לפתח רגשות. מאחר ומדובר בחייזר שהוא יצור חי ותבוני, זה מתקבל יותר על הדעת שהוא יתחיל להרגיש. אבל רובוט מרגיש? זה אולי קצת יותר מדי ובכל זאת – איך רובוט מרגיש?

זה אולי קו העלילה העתיק מכולם, עוד מימי אייזק אסימוב אנחנו מדברים על האופציה שמכונות יוכלו להרגיש רגשות, ולצד ההתקדמות בתחום הבינה המלאכותית בשנים האחרונות זה נראה קרוב מתמיד. מי שהכי יזדהו עם הסגנון של "רובורצח" הם אנשים מיזנטרופים, כאלה שמאמינים כי יצר לב האדם טיפש מנעוריו. בכל פעם שהוא מסתכל על האנשים השבריריים עליהם הוא אמון לשמור ומדמיין איך תוך שניה הוא יהרוג את כולם, או שהוא מעדיף להימנע מקשר עין – שם הוא גם הכי אנושי, כי אנחנו מכירים אנשים כאלה שלא מסוגלים להסתכל בעיניים של אנשים, שנמנעים מאינטימיות ולא נקשרים. עצם העובדה שהוא מסוגל להגיד "אני לא שם זין" הופכת אותו לאנושי. גם העובדה שיש פער בין מה שהוא אומר למה שהוא חושב. לדוגמה – כשרובורצח אומר ש"הפקודה התקבלה" וחושב "תסתום את הפה".

למעשה, אנחנו מדברים כאן על מכונה שמתמודדת עם הקיום האנושי לראשונה בחייה ומגלה כך את האנושיות שלה, וזה די מצחיק. מוזר – אבל מצחיק. הסדרה בקלות הייתה יכולה להישען על הומור פארודי בלבד. זה מאוד קל ויש מספיק רפרנסים לשבע עונות. אבל "רובורצח" מנסה להיות מורכבת יותר ולא מתמקדת בפאנצ'ים (למרות שגם הם קיימים שם).

יוצר הסדרה, כריס וייץ, עשה קודם לא מעט דברים ובין היתר כתב את "עבודת נמלים" (1998), "רוג אחת" (2016) ואת "היוצר" (2023), וטביעת האצבע שלו בהחלט מורגשת כאן, כי ממש כמו "רוג אחת", שהוא אולי הסרט הכי אהוב ביקום "מלחמת הכוכבים" מאז הסרט האחרון בטרילוגיה המקורית, גם כאן הוא מנסה לעצב מחדש את המד"ב של העת הזאת. במידה רבה, "רובורצח" מנסה ללכת בדרכו של דאגלס אדמס עד כדי כך שלפעמים זה מרגיש כמו ספין אוף לדמות של מרווין, הרובוט המלנכולי מסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (אם מרווין היה רובוט רצחני), אבל הוא עושה את זה בדרך שמתאימה להתפתחות הטכנולוגי הקיימת בעולם – שמאיצה בקצב פסיכוטי לחלוטין.

"רובורצח", שמבוססת על סדרת ספרים מצליחה שצופנת לה עתיד רב-עונתי משגשג, היא סדרת מד"ב שמגיעה עם מטרה ברורה – להיות הקול הבא של ז'אנר המדע בדיוני – מבלי לקחת את המטרה הזאת יותר מדי ברצינות. היא כיפית וקלילה מצד אחד, בוטה ואלימה מצד שני, ובמרכזה יש מכונה אחת שגם מסתכלת מלמעלה על בני האנוש וגם מעוררת הזדהות באנושיותה. הצלחה נוספת של אפל. מיזנטרופים יהנו ממנה יותר.
>> Murderbot // "רובורצח" // עונה ראשונה 10 פרקים // עכשיו באפל TV+