"רוחות אינישרין" הוא סרט אובססיבי, אפל ואלים. וגם מבריק

אחד הסימפטומים הבולטים של סרטים בינוניים בכלל ושל קומדיות גרועות בפרט, הוא דמויות שלצורך בדיחה או פיתול עלילתי שנועד להפתיע מתנהגות באופן לא משכנע וחסר הגיון אנושי. הלקות הזאת מפוררת את עמוד השדרה של הרבה יותר מדי סרטים. גאונותו של מרטין מקדונה מתבטאת בין השאר בכך שאף שהדמויות בסרטו החדש עושות מעשים קיצוניים עד מאוד, הבנתי אותן ואפילו הזדהיתי איתן, אף שבשום פנים ואופן לא הייתי נוהגת כמותן.

במבט ראשון, "רוחות אינישרין", שמתרחש על אי בדיוני קטן מול חופי אירלנד נראה כמו אותן מעשיות אנגלוסקסיות שובות לב דוגמת "דוק מרטין" – על אנשים מוזרים ומצחיקים שמתגוררים בכפרים מרוחקים ומושכי עין. גם כאן נצפים שוטר אחד בלבד שמסתובב ברחובות, ובעלת חנות מכולת חובבת רכילות, אלא שדי מהר מתברר שהפעם מדובר במעשייה נטולת מתיקות – לא שמישהו מצפה לטעם הזה מהמחזאי והקולנוען המזוהה עם יצירות מרות, רוויות אכזריות והומור גרדומים ("איש הכריות", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי").

בשוט הפתיחה המצלמה יורדת מתוך ענן אל צוק נישא מעל ים, מחולק להמון חלקות קטנות וירוקות. הנוף הוא אירי, אבל השיר בפסקול הוא של מקהלת נשים בולגרית, והדימוי הפסטורלי המרהיב עשוי להתפענח בהמשך כסמלי – כל אחד נאבק על החלקה שלו בעולם. משם המצלמה מרחפת אל עבר כפר קטן בין הגבעות, ובשוט השלישי אנחנו פוגשים את קולין פארל הולך במרץ ומחייך כשהוא מברך את העוברים ושבים. מאחוריו בתמונה נראים ים, והר וקשת בענן. אחרי עוד כמה שוטים יפהפיים שכאלה המלווים אותו בדרכו, הוא מגיע לבית בודד על שפת הים, מלטף את הכלב שיושב בחוץ, דופק על הדלת והחיוך נעלם מפניו כשהוא ניגש לחלון ומגלה את ברנדן גליסון יושב ומעשן בתוך הבית, מתעלם מקריאתו לבוא איתו לפאב. וכך, שתי דקות אל תוך הסרט, מתחיל הקונפליקט האובססיבי והאלים שבמרכזו.

פאדריק (פארל), או פארדיק כפי שמבוטא שמו בסרט, מתגורר עם אחותו שיבון (קרי קונדון מ"סמוך על סול"), מגדל עדר פרות קטנטן, ונוהג לשתות עם קולם (גליסון) מדי צהריים בפאב שבכפר, עד היום שבו קולם מחליט לנתק איתו כל קשר. הוא לא מספק סיבה ורק רוצה שפארדיק יניח לו לנפשו. אבל פארדיק דורש תשובה, וכשהוא סוף סוף מקבל אחת כזו, הוא מסרב לקבל אותה ומתעקש לשמר את שגרת חייו הקטנים, שכללה את המפגש היומי עם קולם על כוס בירה בפאב. קולם, מבחינתו, חושב שפארדיק בור ומשעמם, וכשהוא מתחיל לחוש שהזמן שנותר לו בעולם הולך ומתקצר בלי שהותיר חותם, הוא רוצה לפנות את זמנו להלחנה, ולבילוי עם מוזיקאים אחרים, פחות משעממים. הסיפור הקטנטן הזה מניב דרמה אדירה כשפארדיק הפגוע מסרב לוותר על הידידות, וקולם מודיע שאם הוא יפנה אליו עוד פעם אחת הוא יעשה מעשה קיצוני, אף שזה נראה לגמרי מנוגד להכרזתו על מה שהוא רוצה לעשות עם מה שנותר מחייו. הדי יריות ממלחמת אזרחים רחוקה (הסרט מתרחש ב-1923) מוסיפים רובד אלגורי לא מהותי.

הפסטורליה לא נמשכת זמן רב. ברנדן גליסון ב"רוחות אינישרין"

מקדונה הוא מקרה יוצא דופן של מחזאי וקולנוען גם יחד, שבניגוד לגיבוריו מותיר חותם עז בשני תחומי היצירה. הדיאלוגים התיאטרליים, עתירי המצלולים וההדהודים שכתב לסרטו האירי הראשון (הוא בן להורים אירים שנולד בלונדון), משתלבים היטב עם הנופים ועם המוזיקה המועמדת לאוסקר שהלחין קרטר ברוול. כאן הוא יצר מעין משל על אחת השאלות שבבסיס הקיום האנושי: מה יותר חשוב ויותר נכון, להיות נחמד ולהיזכר על ידי אנשים בודדים, או להשאיר חותם – למשל באמצעות אומנות – ולהיזכר לדורות, גם במחיר פגיעה באנשים. התשובה המרגשת שתתקבל בסוף אינה חד משמעית מעצם כך שהיא מנוסחת ביצירת אומנות מרהיבה לאוזן, לעין, ללב ולמוח, שוודאי תיזכר לשנים רבות.

אתם ודאי יודעים ש"רוחות אינישרין", אחד הסרטים המהוללים של 2022, גרף תשע מועמדויות לאוסקר, בהן שלוש למקדונה כתסריטאי, במאי ומפיק הסרט, וארבע לשחקנים. לצד פארל וגליסון המעולים, שכבר הופיעו יחדיו ב"ברוז'" של מקדונה, נהדרים לא פחות קונדון בתפקיד שיבון, האישה הכי חכמה ומשכילה בסביבה, שזקוקה לדחיפה כדי לצאת מהשגרה שאחיה כל כך מתעקש עליה, ובארי קיון ("דנקירק", "האביר הירוק") כשוטה הכפר דומיניק. בנו המוכה של השוטר האלים, שגם מנצל אותו מינית, הוא הדמות הכי נוגעת ללב בסרט, שלא לומר קורעת לב. והוא לא באמת טיפש. גם לפארדיק יש רגעים של הארה, דווקא כשהוא שותה. שאלה נוספת שעולה בסרט היא ההתנהגות של מי מגיבוריו בעצם יותר אלימה. השוטר ללא ספק בריון, וקולם ללא ספק פגע בחברו, אבל האם העקשנות האובססיבית של פארדיק אינה פוגענית בפני עצמה?

יש בדיוק דבר אחד מתוק בסרט הזה והוא האתון הזאת. קולין פארל והאתון ב"רוחות אינישרין"

יש בסרט עוד שלוש דמויות חשובות, גם אם תפקידיהן סמליים בעיקרם. גברת מקורמיק (שילה פליטון), שתמיד לובשת שחורים, היא הבאנשית שבכותרת – רוח רפאים מהמיתולוגיה האירית שמבשרת את מותם של אנשים הקרובים אליה. האישה הזקנה בעלת החזות המבהילה תורמת למעשיה הקומית והמרה הזאת ממד של אימה. תפקידים מהותיים בסיפור יש גם לכלב מסוג בורדר קולי של קולם, ולאתון הקטנה של פארדיק, המכונה ג'ני (הכלב אינו מזוהה בשם). כמו שפארדיק מתעקש לחדור למרחב האינטימי של קולם, ג'ני מתעקשת להיכנס לבית של פארדיק ושיבון, והוא שמח לארח אותה, בניגוד למחאותיה הרועמות של אחותו. כך ג'ני היא לא רק בת לווייתו האהובה של פארדיק, אלא גם התגלמותו המשלית. והיא הדבר המתוק האחד בסרט.

4.5 כוכבים. The Banshees of Inisherin בימוי: מרטין מקדונה. עם קולין פארל, ברנדן גליסון, קרי קונדון, בארי קיון. אירלנד 2022, 114 דק'