ואז טלי מורנו אמרה: "לא ברור איך רה"מ יכול להמשיך בתפקידו"

מה שקרה הוא, לחלוטין, לא נורמלי. ראש השב"כ, רונן בר, סיפר לכולנו את האמת שלא רצינו באמת לדעת – שראש הממשלה לא רק עסוק באובססיביות בעתידו האישי, אלא שהוא שאף לכופף את הכל (כולל האינטרסים הבטחוניים הקדושים ביותר) למען המטרה הקדושה באמת מבחינתו: ביצור השלטון, מניעת החקירות והמשפט, והרתעה כלפי המחאה המוצדקת שמתנהלת נגדו.

>> כולם מחכים. עוד מעט לא יהיו חטופים ומדינה להציל // טור דעה
>> זה היה היום האומלל בקריירה של עמית סגל. ואז הגיעה המהדורה

אחרי שהאמת הזו הוצבה על השולחן, באמצעות התצהיר שהגיש בר לבג"ץ, נשארו כלי התקשורת המיינסטרימיים בסוג של מבוכה – מצד אחד, יש להם מחויבות אמיתית למקצוענות, למסגר ולהסביר מה בדיוק קרה. מצד שני, רובם בהחלט מבינים מה קורה כאן – שאם חופש ההפגנה וזכויות הפרט הוצבו בסימן שאלה, גם עתיד התקשורת החופשית נמצא באותה סכנה ממש. את האופן שבה הם מתמודדים עם האירוע אפשר היה לראות על המסך אמש, במהדורות החדשות הגדולות של ערוצים 11, 12 ו-13 ששיקפו את האירוע הטקטוני שהתרחש מול עיניהן. כולם פתחו בדיווח היבש על התצהיר, אבל עליו כבר שמענו וידענו עוד בשעות הצהריים. ההבדלים נעוצים במה שבא אחר כך – בפרשנות, במסגור ובדיווחים הנוספים שנועדו לעבות את האירוע ולתת לו את הקונטקסט.

קחו לדוגמא, את המהדורה של חדשות 12 – זו שמסומנת על ידי מכונת הרעל כאויב ("אל ג'זירה 12"). אחרי פתיחה סולידית שבה מסגרו גיא פלג וניר דבורי את האמת הפשוטה לגבי חומרת הדברים, מי שעוד ישב באולפן היה עמית סגל. בדרך כלל, סגל משמש כפרשן פוליטי – הפעם, הוא חילטר בתור מליץ יושר שנשלח על ידי נתניהו למתקפת גזלייטינג מביכה לגבי אחת מההאשמות שהטיח בר בתצהירו, על הניסיון של נתניהו להשתמש בנימוקים בטחוניים כדי לנסות ולעכב (אולי גם לבטל) את עדותו במשפט הפלילי המתנהל נגדו.

אז, הו אז, הגיע סגל מתנשף – והביא את מה שקרה שם באמת. לשיטת אנשי נתניהו, כמובן. הוא סיפר שאותו מסמך סודי בכלל בכלל לא קשור למשפט נתניהו – מה פתאום שיהיה קשור – אלא לרגע שבו כטב"ם גרם נזק לחלון הווילה של המשפחה בקיסריה ("ניסיון התנקשות", קרא לזה סגל). כמה שבועות אחר כך, נתניהו שהיה מודאג מאוד מהאירוע, ביקש בסך הכל להיות בטיחותי, ולדאוג לכך שהעדות שלו תתקיים במקום מוגן. נתניהו הרי רצה מאוד שתתקיים העדות שלו (הרי "לא היה כלום כי אין כלום"), ובדיוק בגלל זה הוא משתמש בכל כלי אפשרי כדי לגרום לכך שהעדות לא תתבצע, כולל הפעלת השירות החשאי. התנהגות טבעית לחלוטין של אדם מאוד חף מפשע.

באופן כללי, המהדורה של קשת 12 הייתה קורקטית מאוד וניסתה להלך בין הטיפות. מצד אחד עמית סגל, מצד שני טור ביקורת די חריף של אמנון אברמוביץ', מצד שלישי גיא פלג מבהיר שבניגוד לפנטזיה האוטופית של אנשי המחאה, לא תהיה כאן הוצאה לנבצרות. אולי זה מתחבר גם לקמפיין הסופר פטריוטי של ערוץ 12 לקראת יום העצמאות המתקרב – כשאתה מחפש לאחד את כולם, אתה תתקשה לבהיר לאנשים שהבית בוער. אולי כמה אנשים לא ירצו להניף את הדגל שלך אחר כך.

במקביל, המהדורה של רשת 13 בהגשת אודי סגל, נחשבת כמי שמכוונת יותר "שמאלה" (אם אפשר לקרוא ככה לביקורת עיתונאית נגד הממשלה), וזה השתקף גם במהדורה שלה. אלון בן דוד וברוך קרא חידדו את האמת המשתמעת מתצהירו של בר, בן דוד אף האשים את נתניהו בבגידה ("הוא בוגד, סליחה על המילה הקשה, הוא בוגד בשבועת האמונים שלו לכנסת – 'נשבע אמונים למדינת ישראל וחוקיה' – הוא בוגד בשבועה הזו ברגע שהוא אומר לראש השב"כ 'תציית לי ולא לחוק'"). רשת 13 גם עלו מדרגה והוסיפו את הדיווח של מוריה אסרף (לא בדיוק שמאלנית), על מעורבות המזכיר הצבאי בלחץ על ראש השב"כ לאשר את אותה חוות דעת, שנועדה לעכב את המשפט. לעומת החדשות של קשת 12, נראה כאילו ברשת 13 מספקים תמונה מדויקת יותר של המצב.

אבל הסיקור המצטיין של הערב, כמעט כרגיל לאחרונה, הלך למהדורה המרכזית של כאן 11. המהדורה של תאגיד השידור הציבורי הייתה זו שהצליחה לשלב – לא רק להבהיר לנו את חומרת המצב (כולל המגישה, טלי מורנו, שממש אמרה את המשפט "לא ברור איך ראש הממשלה יכול להמשיך בתפקידו אחרי העדות"), אלא גם לגבות אותו בקונטקסט ובדיווחים. גילי כהן ניתחה היטב את תגובת לשכת רה"מ, סולימאן מסוודה שחשף את המסמך הסודי המשיך להעמיק, וגם רועי ינובסקי שסיפר באיזה לחצים עמד ראש השב"כ.

בדרך, נעשה משהו שאולי לא קשור ישירות לתצהיר של בר – אבל כן היה חשוב להבנת התהליך. וזה היה הרגע שבו שילבו במהדורה חלק מתחקיר "זמן אמת" על אירועי שבעה באוקטובר, ועל הממשלה ונתניהו שהתייחסו בביטול למי שרצו ללכת על מהלך משמעותי יותר בעזה עוד במבצע צוק איתן. זה היה חשוב, כי זה הצליח להגיד את האמת הפשוטה: נתניהו, בניגוד לתדמית הניצית, היה הרבה שנים שאנן מאוד לגבי הבעיה של עזה. וזה, כנראה, מה שהוביל אותנו לאסון שבעה באוקטובר קצת יותר מאשר אם מישהו הרים טלפון ב-05:30 או ב-06:00 בבוקר, כשהנוח'בות כבר היו על הגדר. זאת הייתה תזכורת חשובה וקונטקסט קריטי, שלא נשכח איך הגענו לנקודה הזו, כשאותה ממשלה ואותו נתניהו מאשימים בערך את כל העולם ואחותו, חוץ מאת עצמם.

אם ישבתם מול המהדורה של כאן 11, הצלחתם להבין קצת יותר מה קרה כאן. ללמוד משהו חדש. זה בעיניי הדבר הטוב ביותר שמהדורת חדשות יכולה לעשות בעת המודרנית – את הברייקינג ניוז היא איבדה לאינטרנט, שעושה את זה מהר ממנה. המהדורה צריכה לתפוס אותנו בסוף היום ולבאר לנו את המציאות. תאגיד השידור הציבורי, שבמקרה או שלא גם פחות מונע משיקולי רייטינג, שוב עושה את העבודה הטובה יותר בהקשר הזה: לתווך לציבור את המתרחש סביבו ולא להיות מחויב לאף אחד חוץ מהציבור. הלוואי עלינו בעוד כמה מקומות.