"רוקטמן" לא חוזר על הטעויות של "רפסודיה בוהמית"

מהאיש שהביא לכם את מחזות הזמר "מלך האריות", "אאידה" ו"בילי אליוט", מגיע מיוזיקל חדש שמגולל את סיפור עלייתו ועלייתו של כוכב פופ. השירים המושרים על ידי צוות השחקנים המוכשר יישמעו לכם מוכרים כבר משמיעה ראשונה, וכולם מובטחים להפוך ללהיטים גדולים. הכירו את האיש שמאחורי הנוצות והנצנצים – אלטון ג'ון.

יש המון נקודות השקה בין "רוקטמן" ל"רפסודיה בוהמית" על פרדי מרקורי – לא רק סיפור כמעט זהה אלא גם כמה מהאישים שמשני צדי המצלמה – ואולי בשל כך נבחר לו קונספט שונה שיבדל אותו ממנו. הסרט, המציג את חייו של אלטון ג'ון מילדותו ועד המיני-קאמבק שלו עם "I'm Still Standing" ב-1983, הוא מחזמר במלוא מובן המלה. מחזמר בנוסח "מאמה מיה!", תסלחו לי, עם ריקודים ברחובות וקטעי פנטזיה, ואיזה כיף שהוא כזה. מיטב הלהיטים של אלטון, העצובים והשמחים, אינם מוגשים לנו לפי הסדר שבו נכתבו, אלא הם נרקמו לתוך העלילה בהתאם לתוכנם. כך, למשל, "The Bitch is Back" שיצא לעולם ב-1974 מחזיר אותנו בתחילת הסרט לילדותו של הגיבור ("I was justified when I was five"), ואילו "דרך האבנים הצהובות", שיצא שנה לפני כן, מופיע בסרט בשלב מאוחר ומושר דווקא על ידי ברני טאופין כדימוי למשבר ביחסיהם ("I should have stayed on the farm"). קולו של אלטון עצמו לא נשמע בסרט, אבל טארון אגרטון נשמע כמעט כמוהו, ורוב הביצועים מצוינים.

הקונספט הזה משחרר את "רוקטמן" ממחויבות להעמדת פנים של דיוק היסטורי, ועם זאת הסרט יותר כן בגישתו לגיבור מאשר "רפסודיה בוהמית". גם כאן גיבור הסרט מעורב בהפקתו, אבל אלטון ג'ון נתן אישור להעלות על המסך סצנת סקס בין שני גברים, רחמנא ליצלן, וגם שלל מסיבות סמים שמציגות אותו בשיא חולשתו.

הסיפור, בסך הכל, אינו מעניין במיוחד. רג'ינלד דווייט היה מוזיקאי מאוד מוכשר כבר בילדותו, בגיל עשרים וקצת הוא פגש את הפזמונאי ברני טאופין שהפך לידידו הטוב. השניים כתבו יחד המון שירים, וזמן קצר אחרי ששינה את שמו לאלטון ג'ון הוא הפך לסופרסטאר. מה שהיה חסר לו בחיים הוא רק אהבת אמת, שאותה לא קיבל מהוריו, ובהיותו הומו בתקופה שבה זה לא היה מקובל, לא הייתה לו אהבה שכזו גם בבגרותו. ולכן הוא סבל מבדידות, הסתתר בתוך תחפושות מוגזמות, צרך סמים וכו'.

בדיוק כמו ב"רפסודיה בוהמית", הנבל של הסרט הוא מנהל מוזיקלי חתיך שהתלבש עליו, הכניס אותו למיטתו, השתלט על נפשו וניצל אותו באופן מחפיר. הקטע הוא שהפעם הנבל הזה הוא ג'ון ריד (ריצ'ארד מאדן מ"משחקי הכס" ו"שומר ראש"), מי שהיה גם המנהל המוזיקלי של להקת קווין, וב"רפסודיה בוהמית" דווקא הוצג כאיש סבבה. חיבור נוסף בין הסרטים הוא הבמאי דקסטר פלטשר, שהשלים את בימוי "רפסודיה בוהמית" אחרי פיטורי בריאן סינגר, לפני שביים את "רוקטמן". ואם כבר אנחנו עוסקים בטריוויה: את ברני טאופין מגלם ג'יימי בל, שלנצח ייזכר כילד שגילם את בילי אליוט בסרט שהפך למחזמר בימתי שהלחין אלטון ג'ון. לי הול שכתב את התסריט של "בילי אליוט", ואת המחזמר "בילי אליוט", כתב גם את התסריט של "רוקטמן".

בל מקסים, אבל התפקיד שלו אינו מורכב במיוחד. הוא פשוט צריך להיות מקסים. על כתפיו של אגרטון ("קינגסמן") הוטלה המשימה הגדולה לגלם את הגאון המוזיקלי שהתמכר לכל דבר שיש, והוא נהדר. אגרטון מעצב הופעה עשירה ושובת לב. הוא מגלם לעילא את הקומדיה שבדמותו המגוחכת וגם את הבדידות בלב הבכחנליה של חייו. הופעתו מעגנת את החגיגה הקולנועית הסוחפת הזאת, שמנצחת את "רפסודיה בוהמית" בנקודות.

ציון: 4/5
סרט על: ביוגרפיה של אלטון ג'ון
ללכת? כן. מחזמר עם הלהיטים הכי גדולים של אלטון ג'ון. מה רע?

Rocketman בימוי: דקסטר פלטשר. עם טארון אגרטון, ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן. בריטניה/ארה"ב 2019, 121 דק'