"שאהבה נפשי" מצליח להימנע מקלישאות על אהבה אסורה

טריילרים הם כידוע רעה הכרחית, שיוצרים לא פעם רושם מטעה במטרה למכור לנו את הסרטים שהם מקדמים. במקרה שנתקלתם בטריילר של "שאהבה נפשי" והתרשמתם שמדובר במלודרמה זולה, נסו לשכוח מה ראיתם. כי למרות שהוא חושף הרבה יותר מדי מעלילת הסרט, הוא אינו מייצג אותו כלל וכלל.

זה סרטו השלישי של סבסטיאן לליו שמופץ בארץ אחרי "גלוריה" (בקרוב רימייק הוליוודי עם ג'וליאן מור) ו"אישה פנטסטית" (זוכה האוסקר לסרט הזר), והשלישי שמתמקד בנשים שלא נגזרו מהשטנץ הקולנועי הטיפוסי ובהתמודדויות שלהן עם משברים ועם הציפיות של החברה סביבן. אבל הפעם יש בו גם צלע גברית חזקה, ואף שהסרט שייך לנשים, הרגע העז ביותר מוענק דווקא לגבר. התוצאה היא דרמה מרובדת, עתירת ניואנסים וחדורת רגש, שנחווית לא כמו הר געש מתפרץ, אלא כמו ברכה המתמלאת מים טיפה אחר טיפה עד שהיא עולה על גדותיה.

רייצ'ל וייס רכשה את הזכויות לעיבוד הקולנועי של ספרה של נעמי אלדרמן, המספר על אהבה אסורה בקרב הקהילה היהודית החרדית בלונדון. היא ליהקה את עצמה לתפקיד בת הרב רונית שעזבה את הדת, ניתקה קשר עם חברים ומשפחה והיגרה לניו יורק. בתחילת הסרט היא מקבלת הודעה על מות אביה שמחזירה אותה הביתה. את הדלת פותח דוד (אלסנדרו ניבולה) שמופתע לראותה. כמה דקות אחרי כן גם רונית תופתע כשתגלה שדוד התחתן עם אסתי (רייצ'ל מקאדמס), ואנחנו נרמזים שלשלושת הדמויות האלה יש עבר משותף. דוד מזמין את רונית להתארח בביתם ובימים הבאים נוכחותה הדוקרנית, המוכרת ועם זאת זרה, בבית ובקהילה תעורר מחדש רגשות מהעבר.

אחד הדברים היפים בסרט הוא האופן שבו אנחנו מגלים את הסיפור ואת הדמויות. הסרט עוסק בהדחקה תרבותית וקהילתית של רגשות והתנהגויות לא מקובלות, ובהתאם התסריט בנוי כך שהדמויות יודעות יותר מאיתנו, אך אינן משקרות זו לזו. רק מתוך בחירותיהן בהווה נרקמת בהדרגה תמונה של מה קרה בעבר, וכך נמנעות מאתנו הקלישאות הטיפוסיות של משולשי אהבים ואהבות אסורות. הדמויות לא משתנות – אלה אנחנו שלומדים להכיר אותן, ומגלים שאינן כפי שנדמו במבט ראשון. וכשהן נדרשות לבחירות קשות, שנעשות מהותיות על אחת כמה וכמה בשל אמונתן, הן מתחבטות בכל נימי נפשן ולכן הן מעוררות את אהדתנו.

שלושת השחקנים מצוינים, ובמיוחד ניבולה בתפקיד הקשה מכולם, כגבר בקהילה פטריארכלית, וכתלמיד חכם שמקשיב באמת ובתמים לדברי מורו ורבו. ניבולה האמריקאי הוא שחקן זיקיתי, שמאמץ מבטאים בטבעיות ונטמע לחלוטין בתפקידים שהוא מגלם, ואולי בשל כך לא הפך לכוכב למרות חזותו האטרקטיבית (בקרוב נראה אותו לצד כריס אוונס בסרטו של גדעון רף על המבצע להעלאתם של יהודי אתיופיה לישראל).

לליו, צ'ילאני לא יהודי, נעזר במחזאית הבריטית רבקה לנקביץ' ובתריסר יועצים כדי לעצב את העולם החרדי שבסרט. לפחות בעיני יהודיה חילונית מישראל הוא נראה אמין דיו, ואינו חוטא בפולקלוריזציה. את העובדה שאף אחד לא יושב שבעה על הרב אפשר לתרץ בכך שככל הנראה שארת בשרו היחידה היא בתו הסוררת, שמגלה בידיעה על מותו בעיתון שהיא נמחקה מחייו. לצד הביקורת על הצדדים הדורסניים של הקהילה הדתית, "שאהבה נפשי" נותן כבוד לחשיבה יהודית ולמוזיקה יהודית שמימית, המרוממת כמה סצנות לגבהים רגשיים יוצאי דופן, ותורמת להבנה שזו גם הטרגדיה של האב ובתו שהפסידו זה את זו.

סרט על: אהבה אסורה בקרב הקהילה החרדית בלונדון

ללכת? כן. סרט יפה ומרגש שמצליח להימנע מכל הקלישאות האורבות בדרך. הימנעו מהטריילר