ביי ביי ברנדה: המוות של שאנן דוהרטי הוא לא סתם עוד רגע עצוב
שאנן דוהרטי הייתה נערה מרדנית ודעתנית שגדלה להיות אישה חכמה ואמיצה, ונתנה פייט לסרטן עד שלא יכלה עוד. רוני ודנאי, עורכת "את", נפרדת בדמעות מגיבורת נעוריה, אישה חזקה ושחקנית מעולה עם אש בעיניים ששילמה מחיר כבד על האופי יוצא הדופן שלה
שאנן דוהרטי הלכה לעולמה, והלב שלי נשבר, על אמת. היא הייתה גיבורת נעוריי וגיבורה שלי גם היום בשלהי שנות השלושים לחיי, מהימים כברנדה, הטינאייג'רית הקולית שמנסה למצוא את מקומה בעולם על המסך הטלוויזיוני של "בוורלי הילס 90210", דרך הימים שלה על תקן פרו החכמה והאמיצה ב"מכושפות" ועד ימינו אנו, בהם היא נאלצה להיכנס עמוק לתפקיד חייה – אמזונה לוחמת שלא מהעולם הזה, שנאבקה על חייה עד הרגע האחרון. הסרטן איים לקחת אותה מהעולם הזה כבר לפני זמן רב, אבל היא חשפה שיניים והסתכלה לו בלבן של העיניים והצליחה לתת לו פייט כל פעם, עד שלא.
>>
אני חייבת הרבה לשאנן דוהרטי, ולא רק כי היא נסכה בי את ההשראה לעשות פוני. היא הייתה רוח חופשיה בעולם חומרי, ואישה בעלת אמת פנימית חזקה בעולם שמכור לפייק. היא ידעה לבחור תפקידים עם אופי (מיטיבות לכת בוודאי זוכרות גם את התפקיד המעולה שלה בסרט "Mall Rats" של קווין סמית), ותמיד ליצוק אליהם מהאופי יוצא הדופן שלה. היא לא הייתה עוד "בייב" של ניינטיז בשמלת גראנג' פרחונית וד"ר מרטינס, היא הייתה גם שחקנית מעולה עם אש בעיניים וגם אישה בלי בולשיט שעושה מה בראש שלה – גם אם זה בא מחיר (הפיטורים מ"90210" ומ"מכושפות" בשל אופיה הבעייתי דאז).
היו לה מינוסים, אין ספק, בכל זאת מדובר בבת אנוש, אבל אם היא הייתה שחקן גבר, כנראה שהדעתנות והמרדנות שלה רק היו מעלות את המניות שלה. ובכלל, אם היה אפשר לייבא איזו ברנדה או פרו כאן לישראל המתפוררת של היום, שלא לדבר על שאנן עצמה, אולי דברים היו נראים כאן קצת אחרת, במוקד מקבלי ההחלטות.
דוהרטי נולדה ב-12 באפריל 1971, וכנראה שכבר אז היה ברור שהיא הולכת להיות כוכבת. היא פרצה בקטן בגיל 11 ב"בית קטן בערבה", ופרצה בענק בגיל 19 ב"90210", עם הפוני האלמותי, הג'ינס המשופשף והקרוע והקראש הבלתי נדלה על דילן. עכשיו היא תוכל להתאחד איפה שזה לא יהיה עם לוק פרי ז"ל שגילם אותו, שהלך לעולמו גם הוא בגיל 53, אחרי שלקה בשבץ. החיים שלה היו רווי דרמות מכאן ועד קליפורניה, אבל אני מאמינה שדוהרטי פשוט הייתה בנאדם יצרי ומלא תשוקה לחיים. אם בצעירותה היא הייתה מרדנית ובלתי מתנצלת באופן מושלם ומעורר השראה, אז בבגרותה, כשגדלה והחכימה, היא הפכה לאישה מיושבת שיודעת לקחת אחריות ולהתנצל באופן מושלם ומעורר השראה.
כפי שאוהבים להגיד בתעשיית הבידור והתקשורת על אנשים, ובעיקר נשים, שכיכבו בענק בעבר – דוהרטי היא Has Been. ואני אומרת Fuck It, ולא רק בגלל שהיא עשתה קאמבק בדרכה שלה, בפודקאסט המעולה שלה "Let's Be Clear" (סורו מיד לחשבון האינסטגרם שלה ותודו לי אחר כך). דווקא כשהיא לכאורה כבר לא הייתה רלוונטית, ולכאורה נטולת הצ'ארם של הנערה המרדנית מהוליווד שהזדקנה וחלתה בסרטן, היא הייתה בשיא כוחה – המילים החכמות שלה מילאו את פיד האינסטגרם הריקני בתוכן, היא המשיכה להילחם בטחנות הרוח של מוסד הבריאות בארה"ב והמשיכה להיות אחת הנשים הכי קוליות בעולם, ללא שום מאמץ.
אני כותבת את השורות האלה ובא לי למרר בבכי מכל הלב. דווקא בעת המחורבנת הזו, כשהמציאות כל כך אפלה ובלתי ניתנת לתפיסה, אני רוצה לברוח למקום הבטוח שלי, אי שם בשכונה עם המיקוד הכי מפואר בחוף המערבי. כשבוורלי עלתה על המסך הייתי בקושי בת 6, אבל כבר אז התמכרתי קשות, ובסופו של דבר אני חושבת שראיתי את כל 10 העונות משהו כמו 10 פעמים מהתחלה ועד הסוף במשך כל חיי (כל עונה זה 20 וקצת פרקים, של 40 ומשהו דקות כל אחד, כן?). ככל שעובר הזמן יש לי פחות ופחות עם מי להתרועע שם, עם מי להתנחם. כשלוק פרי הלך לעולמו ב-4 במרץ 2019, דוהרטי אמרה עליו שהוא תמיד יהיה הדילן שלה. אז היי שלום שאנן, וד"ש לדילן שלנו. את תמיד תהיי הברנדה שלי.
>> פורסם לראשונה במגזין "את"