המגדלור של ג'ורג'י ז"ל: איך שיר הנצחה נולד? בהתחלה זה כואב

את שיר ג'ורג'י הכרתי בעיקר בתור ילדה – היא הייתה חברה טובה מאד של אחותי, והבת של גלית ג'ורג'י, בת הדודה של אמא שלי והחברה הכי טובה שלה. אני זוכר ילדה שמחה וחייכנית שאוהבת את כולם, אבל לצערי לא יצא לי להכיר אותה לעומק כאדם בוגר, לפני שהיא נרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. מי שכן הכיר את שיר, ולו במעט, הוא אופק לנגר – ראפר בתחילת דרכו שטייל יחד עם שיר בדרום אמריקה, שהחיבור שנוצר בטיול הגדול שלהם דחף אותו לכתוב שיר הנצחה כואב ומרגש בשם "מגדלור". כעת, שנה לאחר הטבח, זה זמן טוב לדבר על הנצחה מוזיקלית. 

>> אל תעצמו עיניים: 10 יצירות שידביקו אתכם למסך ב-7.10 ואחריו

כמו משוחררים רבים, לנגר טס לדרום אמריקה בשנת 2022 – שם פגש דרך חברים משותפים את שיר, ומהרגע הראשון היה ביניהם קליק. "התחברנו כל כך מהר, שאפילו לא הייתה לי את ההסתגלות לקשר החדש", נזכר אופק. "אני מרגיש שהמילה שמתארת אותה הכי נכון זה שהיא הייתה הדבק של כולם. היינו חמישה עשר אנשים בטיול, קבוצה גדולה בשביל דרום אמריקה, והיא הייתה בן אדם מרכזי. היא פשוט הייתה כל כך שמחה ואוהבת ונותנת מקום". בסוף יוני 2023 הטיול נגמר, שיר שבה ארצה וחוזרת לעבוד, ארבעה חודשים בלבד לפני הטבח הנורא.

במהלך השביעי באוקטובר הקשר עם שיר נותק, ואביה יצא לדרום כדי לחפש אותה, אך גם בעורף חבריה של שיר המשיכו לתור אחרי רמזים ברחבי האינטרנט. ביניהם היה לנגר. "לא ישבנו לרגע", הוא מספר, "היינו מחוברים למחשבים לטלפונים ולטלוויזיה וניסינו להשיג כל בדל של מידע". אבא של שיר, רונן ג'ורג'י, מוסיף על התמונה המחרידה שהצטיירה באותו היום. "פעם שומעים שמוצאים שלושים איש שם, פעם עשרים איש פה, ואתה חי בין תקווה ליאוש. ואתה בטלטלה כזאת שבוע שלם, עד שביום שישי בלילה הגיעה הדפיקה הגורלית בדלת. באו לבשר לנו את הבשורה המרה, ושמה החיים התהפכו לנו".

יש המון דרכים להתאבל, הדרך של אופק לנגר הייתה המוזיקה. יום לאחר הבשורה הוא כבר התחיל לכתוב את השיר, בביטחון מלא שהכאב הרב יצליח להישפך על הדף. זה לא קרה. "זה שיר שהיה לי מאד קשה לכתוב. היה לי בפתק בשלושת החודשים הראשונים ארבעה משפטים. שלושה חודשים  כמעט לא הצלחתי ואז כתבתי ביום אחד שמונים אחוז מהשיר. נפתח לי צוהר כזה וכתבתי המון". ובאמת נשמע שלנגר סוף-סוף הבין למה הוא כותב את השיר הזה, "המטרה של השיר הזה הייתה להראות לעולם מי זאת שיר מהעיניים הצנועות שלי, של מי שלא הכיר אותה הרבה זמן".

שם השיר, "מגדלור", לא נבחר סתם כמטאפורה, אלא היה סמל של ממש בעיני שיר ג'ורג'י. כשהייתה בצבא, אחת החיילות ניסתה להתאבד. "היא ירתה בעצמה, ושיר הייתה ממש קרובה אליה בשטח", נזכרת אימה גלית ג'ורג'י. "שיר הייתה הראשונה שניגשה אליה, ועשתה לה חוסם עורקים בבטן". אחרי האירוע כתבה שיר למפקדת שלה מה שעבורה היה רגע קשה, אבל עבור משפחתה וחבריה הפך לסמל.

"ידעתי באותו רגע שהכי חשוב לשמור על קור רוח ולדאוג למצב של החיילים שלי, ואחרי זה אני אדאג לעצמי", כתבה דאז שיר. "אחרי כמה ימים הגיע לי בכי מתוך שינה, בכי סתם באמצע היום, חרדות, שיחה אצל הקב"ן. אני אפילו זוכרת שחיילת שלי סיפרה לי שהיא שמעה אותי בוכה מהאוהל, ואני המפקדת שיכולה להחזיק את כולם. אני בוכה מתוך שינה? לא האמנתי שאגיע למצב כזה בחיים. אבל בחרתי לקחת את זה למקום אחר, למקום של מגדלור. כל אחד צריך את הבן אדם הזה שתמיד יהיה בסדר בשבילו, להיאחז בו ואני מוכנה להיות הבן אדם הזה בשביל הסובבים אותי ואולי להשפיע עליהם גם להיות מגדלורים". את המגדלור שהיא רצתה להיות קיעקעה שיר על גופה, ולאחר מכן כך גם עשו חברותיה וקרובי משפחתה, עם קעקוע משותף לזכרה. הציטוט על המגדלור גם פוזר בסטיקרים שנושאים את זכרונה, וכך הפך לסמל המייצג את מי שהיתה.

יצירת שיר זיכרון שכזה מלווה, באופן טבעי, בחששות מצד היוצר ומצד המשפחה. בכל זאת, מדובר בנושא רגיש וכואב, ובמקרה של אופק ושיר, גם בהיכרות קצרה – אך לדבריו, גם מעמיקה. "מי שהיה בטיול כזה יודע שיום שם זה כמו חודש", מספר לנגר. "אתה חי מהבוקר עד הלילה עם הבן אדם, חווה איתו חוויות טובות וקשות ומאתגרות וכיפיות, ואתה נקשר מאד מהר. אנשים שלא הכירו את שיר אמרו לי 'וואו אני ממש מצליח לדמיין אותה' או 'אני מרגיש אותה, אני מבין מי זאת'. זאת הנצחה מבחינתי".

דודתה של שיר, אירית ג'ורג'י, מספרת שהם התרסקו כאשר שמעו את השיר לזכה. "הוא השמיע לנו את זה לראשונה בפורים, אחת מפעילויות ההנצחה. זה היה משלוחי מנות שעשינו, ובאחד הימים שהתאספנו כל החברים והמשפחה לארוז, אופק הגיע והשמיע את השיר, ואנחנו פשוט התמוטטנו כולנו אחרי זה. זה היה מדהים. סערת רגשות כזאת, גם התרגשות ובכי וצחוק".  גלית האם מוסיפה. "גם לשמוע את הקול שלה בתחילת השיר זה היה משהו חזק, ועוד ככה לדבר על מוות ומה שהיא אמרה".

שיר ההנצחה של אופק לנגר לוכד את דמותה של שיר ואת רוחה באופן מדויק – עם הריקודים, האהבה ושמחת החיים שהייתה בה. זה שיר שמצד אחד מיועד לאנשים שהכירו אותה, ומצד שני מי שלא הכיר אותה, שיכול אולי להבין במעט מי היא הייתה. יהונתן גפן שאל בעבר "איך שיר נולד?", וגם ענה – "כמו תינוק/ בהתחלה זה כואב/ אחר כך יוצא החוצה". והשיר הזה, שנולד מתוך כאב ומתוך האסון שכולנו חווינו – בדרך כזו או אחרת – מזכיר לנו את האור של שיר, ומזכיר לכולנו להיות מגדלורים לאנשים מסביבנו.