אוכל טוב ברחוב: התאהבתי בשישברק פעמיים, וזה יקרה בכל פעם מחדש

אני מתגעגע למנת השישברק של מנאל. כלומר, אני מתגעגע בכוונה למנת השישברק הקסומה הזו, כי אני נמנע מלהזמין אותה. יש מנות כאלו, שהן כל כך טובות עד שאני לא רוצה להרוס לעצמי את החוויה מפוצצת הראש של האכילה על ידי שימוש יתר. זה נכון לאיסקנדר, נכון לפאתה, ונכון אחת כמה וכמה לשישברק של מנאל – מנות שאני ניגש לאכול רק כשבאמת יש לי חשק לחוויית אוכל מעיפה. לא יותר מדי, שלא להרוס.

>> אוכל טוב ברחוב: לרגע אחד מלחיץ פחדתי שאיבדנו אותך, קלצונה נוטלה

אני עוד זוכר מצוין את השישברק הראשון שלי, לפני שנתיים בפסטיבל Eats תל אביב. הגעתי לדוכן של מנאל מבלי להכיר אותה כמתמודדת במשחקי השף, וכאדם שלא בהכרח שוחה בנבכי המטבח הערבי, והימרתי על מנה שנשמעה לי מעניין למרות שאני לא תמיד אוהב את שילוב הטעמים של יוגורט ובשר. בואו רק נגיד שזה כובע ששמחתי לאכול – בקערת פלסטיק קטנה עם בערך 9 שישברקים קטנים התחבאה מנת אוכל הרחוב הכי מיוחדת שנתקלתי בה. מרק היוגורט הוגש קר, והכיסונים היו מקור החום היחיד, ספגו את הטעמים אבל הביאו גוון נוסף משל עצמו וגרמו לי לשכוח שאני עומד בגני צ'אלס קלור עם המון אדם.

עד אז, בתור התל אביבי האשכנזי שאני, נתקלתי בשם שישברק רק במסעדות מפונפנות שעושות טייקים על אוכל ערבי. לא עשה לי יותר מדי חשק. אבל דווקא בסביבה המאוד משוחררת של דוכן היה לי חשק לטעום משהו שעוד לא אכלתי, וזכיתי למצוא הפתעה. לקח פחות מחודש עד שביקרתי בדוכן הרשמי של מנאל בשרונה, כדי לנסות עוד כמה מנות. ולמרות שהמסאח'ן היה נפלא, לא הפסקתי לטרף את השישברק עד שניקיתי את הצלחת מכל שארית יוגורט.

זה כיף להיזכר שאוכל נע קדימה ואחורה. שישברק הוא אוכל שעיקרו בניצול שאריות – קצת קמח, יוגורט, בשר קצוץ. לא הפריים של המטבח. אבל עם עליית המטבח העילי, גם מנות שאריות כאלו שודרגו למנות יוקרה במסעדות והתרחקו ממטרתם המקורית. מנאל החזירה את האוכל למטרה המקורית שלו – אופציה במחיר שפוי למנה טעימה – מבלי לאבד את הייחוד של מסעדות היוקרה. השישברק של מנאל גרם לי להתאהב בו פעמיים, ומאז אכלתי אותו רק פעמים ספורות. כי גם אם הוא נגיש מחוץ למסעדות היוקרה, אני עדיין מרגיש שמגיע לו יחס יוקרתי. כמו יציאה של פעם בכמה חודשים, פשוט לבלוטות הטעם. אז אמשיך להתגעגע לשישברק של מנאל, עד הפעם הבאה.