"תפוחים מן המדבר": דרמה שטוחה שלא מצדיקה את העיבוד הקולנועי

הקיבוץ מזמן לא קיבל כאלה יחסי ציבור טובים. אחרי שנחבט בשלל סרטים תיעודיים ועלילתיים, ב"תפוחים מן המדבר" הוא מוצג כחלקת גן עדן פורחת וידידותית, וזאת בניגוד מוחלט לשכונת האבן החרדית בירושלים שבה התושבים מרגלים ומרכלים ותמונת הרב התלויה על הקיר בוחנת לחומרה כל סטייה ממה שמקובל ומאושר.

רבקה אברבנאל בת ה־19 (מורן רוזנבלט) ראתה כל חייה כיצד אמה ויקטוריה (ריימונד אמסלם) מוותרת על עצמיותה ונכנעת לרצונו של אביה (שלומי קוריאט). פעם, בגיל 13, היא שתתה אקונומיקה בניסיון להתאבד, אבל אף אחד לא הבין שזה מה שזה היה. לא עוד. רבקה מצאה פתח לעולם הרחב בחוג לריקודי עם, שם היא פוגשת את הקיבוצניק הג'ינג'י דובי (אלישע בנאי), וכשאביה רוצה לשדכה לאלמן בוגר היא בורחת עם דובי לקיבוץ שלו במדבר. בהתחלה קצת קשה לה שהאוכל בחדר האוכל אינו כשר ושאין מזוזות בדלתות, אבל מהר מאוד היא מסתגלת לדרכי החילונים – אתם יודעים, בירה ומכנסי ג'ינס קצרים – ובינה ובין דובי שורה הרמוניה מופלאה. האם אמה, דודתה הרווקה שרה (עירית קפלן) ואולי אפילו אביה יוכלו להכיל את בחירותיה?

"תפוחים מן המדבר" מבוסס על מחזה שכתבה סביון ליברכט ב־2006 בהשראת סיפור קצר פרי עטה מ־1987, שנכלל בתוכנית הלימודים בבתי ספר תיכוניים. בעוד הסיפור עוסק בהתבוננות פנימית של האם בדרכה לבקר את בתה בקיבוץ, בסרט הפוקוס הועבר לבת הסוררת, והכל חיצוני ומאופיין בניגודים ברורים ובחוקיות מלודרמטית בסיסית. דובי מחכה לרבקה בתחנה, היא לא מגיעה כי אביה תפס אותה וסגר אותה בחדרה, אז היא בורחת מהחלון. אחר כך דובי רואה אותה רוקדת עם מישהו אחר, אז הוא מבין בטעות ש… וכן הלאה. הסרט לא נושם בעצמו. הכל אחד לאחד, כולל הרצאה רבת מאזינים בקיבוץ, שנושאה הוא המדע המתקדם לעומת הדת הקופאת על שמריה.

הדרמה השטוחה והדיאלוגים ההצהרתיים מורמים קמעה על ידי השחקנים. רוזנבלט ובנאי – בבכורה קולנועית שזיכתה אותו במועמדות לפרס אופיר – נחמדים ביחד. קפלן התוססת בתפקיד הדודה הצולעת שחושבת קצת אחרת מאזנת את אמסלם ששומרת על איפוק בתפקיד האם הכפופה. ורק קוריאט תקוע עם דמות חד ממדית ואנטיפתית.

השורה התחתונה: מזכיר הפקות של הטלוויזיה החינוכית בשנות ה־70