ג'אווה ודעה קדומה: המוזיאונים דוחים את האמנות הפוסט-דיגיטלית

מדען המחשב טים ברנרס־לי הגיש במרץ 1989 פתק קטן לבוס שלו במרכז לחקר החלקיקים בשווייץ. בפתק הוא הציג אבטיפוס לרשת הכלל עולמית (WWW), והשאר היסטוריה. המצאת האינטרנט לא שינתה רק את היומיום שלנו, גם עולם האמנות מתייחס לתאריך הזה כנקודת מפנה שבה החל להשתנות האופן שבו אמנות נעשית, מופצת ונצרכת.

ספקטרום העשייה של האמנות מתרחב ונע מעבודות המבוססות על מציאות וירטואלית ורבודה, דרך מיצבים מבוססי אינטרנט ואפליקציות ועד פיתוח תוכנות כיצירת אמנות. המצאתו של ברנרס־לי אמנם הוסיפה כלים חדשים למשחק, אבל האמנות הדיגיטלית הייתה בסביבה עוד לפניה.

עבודה של וו. בראדפורד פאליי במוזיאון הוויטני (צילום: יח"צ)

עוד כתבות מעניינות:
חשיפה לדרום: האם שוק הגלריות המנותק מתעורר סוף סוף?
הפאוור קאפל של אמנות הרחוב בישראל בעלייה מטאורית
האמנית שמנערת את פסלי הברזל של יחיאל שמי

"צריך להבחין בין אמנות דיגיטלית לבין אמנות שעושה שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות בתהליך הייצור שלה", מחדדת כריסטיאנה פול, מחשובות התיאורטיקנים של האמנות הדיגיטלית, אוצרת הניו מדיה במוזיאון הוויטני בניו יורק ומרצה בכירה בלימודי מדיה בניו סקול. "היום רוב הצילומים מודפסים באופן דיגיטלי וגם פיסול מבוסס על תוכנות מידול, אבל הם לא בהכרח אמנות דיגיטלית. בהגדרתה האמנות הדיגיטלית משתמשת בטכנולוגיה בתור מדיום ולא ככלי".

בתערוכה שאצרה ושנפתחה בחודש שעבר בוויטני, "Programmed: Rules, Codes, and Choreographies", פול חוזרת לאמנים מושגיים משנות ה־60 כגון פרדריק המרסלי, שיצר ציורים מבוססי אלגוריתמים ממוחשבים. "אנשים חושבים שהאמנות הדיגיטלית הגיעה בשנות ה־90 משום מקום, אבל למעשה יש לנו יותר מ־50 שנות היסטוריה של המדיום, פשוט לא נוטים לשים אותו בקונטקסט הזה".

האמנות הדיגיטלית עוברת אבולוציה בשנים האחרונות והיום, טוענים רבים, אנחנו נמצאים בעידן הפוסט דיגיטלי. פול טוענת כי מה שמאפיין את האמנות הפוסט דיגיטלית היא העובדה שהיא נוצרת באמצעים דיגיטליים אך לרוב מתממשת באופנים פיזיים – ציור, מיצב, פיסול או הדפס. זאת לעומת האמנות הדיגיטלית של שנות ה־80־90, שנוצרה והופצה באמצעים דיגיטליים בלבד. "יש לי בעיה עם הקידומת 'פוסט', כי אנחנו לא באמת נמצאים בתקופה שאחרי הדיגיטל אלא במצב שבו הוא עבר נורמליזציה", היא מוסיפה.

כריסטיאנה פול, אוצרת הניו מדיה במוזיאון הוויטני (צילום: מריה קירוגה)

במה מתאפיינת האמנות הדיגיטלית היום? האם המילניאלז עושים דברים אחרת?
"אין ספק שיש להם שפה אסתטית שונה והבנה טובה יותר של תהליכים. אני מזהה חזרה למודלים מסורתיים של תקשורת שידורים או שימוש ברשת כבד ציור, כמו למשל אצל רפאל רוזנדל שעושה ציורים ממוחשבים. בשנות ה־90 הייתה התמקדות בתהליכים שקשורים לרשת, כמו שיתופיות. אמנים צעירים מבינים הרבה יותר את נוף ה־2.0 ועוסקים בעיקר בנושאים של נרקיסיזם וחשיפה. החקירות האמנותיות שלהם שונות מאלו של הניינטיז".

המוזיאונים מתקשים להבין

בשבת הבאה (3.11) תגיע פול להתארח בכנס שיתקיים בפסטיבל פרינט סקרין לתרבות ולאמנות דיגיטלית (רביעי־שבת, 31.10־3.11), שיעסוק באתגרים שמזמן העידן הפוסט דיגיטלי לעולם האמנות. פול מסבירה כי אף על פי שאנחנו חיים ונושמים דיגיטל, עולם האמנות עוד לא ממש הכניס את התחום לתוך המערכת שלו, בעיקר בגלל חוסר הבנה של השפה האסתטית של הז'אנר.

בישראל המצב אף חמור מכך – מעטים האוצרים שמתמחים במדיום וגם במוזיאונים אין מחלקות בתחום, אפילו לא בתחומים נושקים כמו ניו מדיה. "אחד האתגרים באוצרות של אמנות דיגיטלית היא שאנחנו נדרשים להציג הייטק בתקציב ובשכר של אמן", אומר ליאור זלמנסון, חוקר תרבות דיגיטלית והמנהל האמנותי של פסטיבל פרינט סקרין. "כדי להקים תערוכה שתחזיק מעמד ותתפקד, צריך אנשי מקצוע ותחזוקה ששכרם גבוה מאוד ביחס למה שמקובל בעולם האמנות. דווקא האגף הכי מתקדם בכל מוזיאון בארץ הוא אגף הילדים והנוער, מפני ששם עבודות אינטראקטיביות נחשבות רצויות ולא רק מקור לכאבי ראש".

פול מוסיפה: "האתגרים של האמנות הדיגיטלית הם ראשית להבין את השפה האסתטית של העבודות ולהסיר את המכשולים הפרקטיים שעומדים בפני הצגת העבודות בחלל המוזיאלי. כשתדרכנו את מדריכי המוזיאון לקראת התערוכה החדשה בוויטני, השאלות שלהם הדהימו אותי. למשל במקרה של קייסי ריאס שפיתח תוכנת ג'אווה שמציירת בזמן אמת – הם לא הבינו על מה הם מסתכלים, הם לא הצליחו להבין שזו עבודה חיה".

עבודות של קייסי ריאס במוזיאון הוויטני בניו יורק (צילום: יח"צ)

עדיין יש מי שרואים בדיגיטל איום שהורס את היופי שבעשייה ידנית והתבוננות שקטה.
"בכל טכנולוגיה יש איום והבטחה, אנשים חששו גם מהדפוס. מתנהל היום דיון ער סביב אוטופיות ודיסטופיות טכנולוגיות, ולכל דבר יש הצדדים הקיצוניים שלו. זה נכון שהטכנולוגיה היא איום גדול למבנים ממסדיים, אבל היא גם פוטנציאל לדמוקרטיזציה".

איך את מדמיינת את האמנות הדיגיטלית בעוד עשור?
"אני מאמינה שהיא תצעד בעיקר לכיווני הביג דאטה, הרובוטיקה והבינה המלאכותית. אלו מדיומים שמעלים שאלות אתיות מרתקות. היום אנחנו נמצאים בגל שלישי של אמנות שמבוססת על מציאות וירטואלית ורבודה, ואני מאמינה שהיא תתפתח לכיוונים יותר סיפוריים. למשל כמו בסדרה האינטאקטיבית 'Mosaic', שבה הצופים לוקחים חלק בהתקדמות העלילה באמצעות אפליקציה".

← פסטיבל פרינט סקרין: "אמנות ומוזיאונים בעידן הפוסט דיגיטלי", מדיטק, גולדה מאיר 6 חולון, שבת (3.11) 17:00־20:00

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד