טיים אאוט timeout

האמנית הגדולה בעולם יוצרת מתוך בית חולים פסיכיאטרי בטוקיו

| מאת: מיטל רז

איך הפכה יאיוי קוסמה, אמנית יפנית בת 89 שחיה כבר 40 שנה בבית חולים פסיכיאטרי, לכוכבת על גם באינסטגרם וגם בקרב מבקרי אמנות נוקשים?

יאיוי קוסמה (צילום: gettyimages)

בגיל 89 יאיוי קוסמה היא הרוקסטאר הבלתי מעורערת של עולם האמנות – התערוכות שלה הן שוברי קופות מטורפים ונחשבות לאטרקציה תיירותית בעיקר בזכות התורים האינסופיים שנשרכים בכניסה אליהם; היצירות שלה נמכרות במכירות פומביות במחירי שיא לאמנית עכשווית; באוקטובר האחרון היא פתחה בטוקיו מוזיאון ענק שמוקדש ליצירות שלה ואפילו מבקרי אמנות ציניים כמו ג'רי זלץ, שבדרך כלל נרתעים מאמנות פופולארית שכל העמך אוהב – מתים עליה.

"קוסמה – אינסוף", הסרט הדוקומנטרי החדש של הבמאית והמפיקה התר לנץ, שהוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס בתחילת השנה ויוקרן בשבוע הבא בפסטיבל דוקאביב, צולל אל תוך הסיפור של יאיוי קוסמה – האמנית האוטודידקטית והאקסצנטרית, שסימן ההיכר שלה הוא נקודות הפולקה (Polka Dots), אותן היא מציירת באובססיביות על בדים גדולים או בונה מהם מיצבי ענק חוויתיים. הנקודות האלו, מספרת קוסמה כבר בתחילת הסרט, "מגיעים מההפרעות הפסיכולוגיות שחוויתי מילדות".

עוד כתבות מעניינות:
דוקאביב: 20 הסרטים הכי מעניינים
מסע בעקבות מדריך הטיולים הכי מפורסם בישראל
הפליטים שעושים פה אמנות מדהימה

ואכן, נפשה הקרועה והמסוכסכת של קוסמה והביוגרפיה השגעונית שלה הופכים להיות פחות או יותר מרכז הסרט. היא נולדה למשפחת סוחרים אמידה בכפר קטן בפרברי טוקיו. מגיל צעיר מצאה באמנות מקום מפלט מפני אמא קשוחה ושתלטנית שנהגה לקרוע באכזריות את הציורים שלה, ומאב נעדר שניהל רומנים מחוץ לנישואים ובסופו של דבר עזב את הבית. בגיל 10 היא התחילה לחוות הזיות חריפות (מאוחר יותר היא אובחנה עם הפרעה דיסוציאטיבית שגורמת לכך). "יום אחד גיליתי שלכל אחד מציורי הסיגליות שלי יש הבעת פנים אנושית מובחנת ולהפתעתי הרבה הן דיברו אליי. הקולות התגברו עד למצב שהן הכאיבו לי בעיניים", היא מספרת.

אין ספק שהביוגרפיה המעורערת של קוסמה, שמתגוררת כבר יותר מ-40 שנים בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, מספקת חומר טוב לסרט שמוכיח, ממש כמו לואיז בורז'ואה לפניה, שהמיתוס הרומנטי של האמן המשוגע עדיין חי, בועט, קיים ומפרנס לא מעט אמנים ואמניות בני זמננו. קוסמה מתוארת בסרט כמי שהאובססיה והשיגעון דחפו אותה למצבי קיצון שעלו לה בבריאות.

 

קוסמה התחילה את דרכה בסצנת האמנות האוונגרדית של יפן בשנות החמישים המוקדמות עם ציורי פרחים שתויגו אז כסוריאליסטיים, אבל לא הייתה מסופקת ממה שלאמנות היפנית היה להציע לה ואחרי כמה חילופי מכתבים מנומסים עם הציירת האמריקאית ג'ורג'יה אוקיף אותה העריצה, החליטה לעשות מעשה נועז באותם שנים – בטח ובטח לאישה – ולעבור לניו יורק. וכך, בגיל 28 מצאה את עצמה קוסמה מנסה לפרוץ לעולם האמנות הניו יורקי הקשוח שבאותם שנים נשלט על ידי חונטת גברים לבנים ובראשם חברי האקספרסיוניזם המופשט.

בסרט מתראיינים אוצרים, חוקרים וכמה קולגות בהם האמנית קרולי שנימן, שמספרים על העקשנות והנחישות של קוסמה להשתלב בעולם האמנות. ניסיונותיה ממש גבלו בקומדיה – היא רדפה באגרסיביות אחרי גלריות ואספנים רק כדי לשמוע 'לא' שוב ושוב, נהגה להגיע לפתיחות של תערוכות בלבוש יפני מסורתי בניסיון לשחק את המשחק של הזרה האקזוטית כדי ללכוד ברשתה פטרונים עשירים ובביאנלה לאמנות בוונציה ב-1966 היא הקימה תערוכה עצמאית משלה, שבה מכרה אובייקטים במחיר מצחיק של כמה דולרים לפני שנזרקה משם בבושת פנים.

הסרט עוסק במשך דקות ארוכות בטענה שכמה מהאמנים הבולטים של אותה תקופה, בהם קלאס אולדנבורג ואנדי וורהול, גנבו ממנה רעיונות כגון הפיסול הרך שלה וההדפסים המשוכפלים. זהו טיעון די מופרך בהתחשב בעובדה שהסצנה הניו יורקית הקטנה של אז הייתה מלאה באמנים שיצרו זה לצד זה ושאבו השראה אחד מהשני. אבל מה לא עושים בשביל קצת פיקנטריה.

בסופו של דבר, קוסמה זכתה להזדמנות שלה וב-1959 פתחה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה קטנה, שם הציגה את ציורי הנקודות שלה. התערוכה זכתה לשבחים, בין היתר מהאמן דונלד ג'אד שכתב ש"היא אמנית מקורית. העבודות שלה עוצמתיות ומתקדמות בחשיבה ובביצוע שלהן".

אחרי מספר שנים בהן הייתה פעילה יחסית בסצנה הניו יורקית, השתתפה בתערוכות קבוצתיות וארגנה כמה אירועי פרפורמנס והפגנות נגד המלחמה בוויאטנם, מצבה הנפשי והבריאותי התדרדר. היא הרימה ידיים, ויתרה על האמנות, חזרה ליפן ב -1973 ועברה להתגורר בבית חולים פסיכיאטרי שם היא חיה עד היום.

על פניו, קוסמה נידונה להישכח מעל דפי ההיסטוריה של האמנות, אבל זה לא קרה. כמה קולגות לא שכחו אותה והחזירו אותה לתודעה – בסוף שנות השמונים נערכה לה תערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וכמה שנים לאחר מכן, ב-1993, היא אף ייצגה את יפן בביאנלה בוונציה. הרנסנס של קוסמה הגיע לשיאו לפני חמש שנים, כששיתפה פעולה עם לואי ויטון, ומאז היא פשוט לא עוצרת.

מה סוד הקסם של יאיוי קוסמה ומה הגילוי המחודש שלה אומר על עולם האמנות העכשווית? הסרט מתעלם לחלוטין מהשאלות האלו ומההצלחה המטורפת שהיא זוכה לה בשנים האחרונות. אולי כי התשובות קצת פחות רומנטיות משיגעון, אובססיה וטירוף, וקשורות יותר לצו השעה: קוסמה היא נערת הפוסטר המושלמת לאמנות העכשווית הפופית והכיפית שנראית ממש טוב באינסטגרם שלכם.

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 9994d30a2261f1