תמונת מצב: מה קרה השנה בעולם צילום העיתונות

כשמושג האמת מתפוגג והסמארטפונים מצלמים 24/7 , תערוכת "עדות מקומית" מזכירה את כוחו של צילום העיתונות ואת חשיבותו. רק תחשבו על אום אל-חיראן

אום אל-חיראן, בתחילת השנה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס
אום אל-חיראן, בתחילת השנה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס
7 בדצמבר 2017

207 צילומים ו-65 עבודות וידיאו מרכיבים השנה את תערוכת תצלומי העיתונות "עדות מקומית" שתציין את שנתה ה-14. לצדה, כבכל שנה, תוצג התערוכה הנודדת הוותיקה World Press Photo שמציגה את מיטב תצלומי העיתונות מכל העולם.

השנה אוצרת את התערוכה ורדי כהנא, שנקראה להחליף את הצלם מיכה קירשנר שנפטר במפתיע לפני חודשיים. נוסף לתערוכה המסורתית שבסופה תיבחר תמונת השנה, בחרה כהנא להנציח את קירשנר בתערוכת מחווה שבה יוצגו כמה מהצילומים האיקוניים שלו. "זו תערוכה קטנה כי אין לנו מקום וגם לא פרספקטיבה להסתכל על המפעל שלו בצורה מעמיקה", אומרת כהנא. "מצד שני, אנחנו רוצים שכל מי שמגיע ל'עדות מקומית' יידע ויזכור מי היה מיכה קירשנר. אנחנו עושים את זה באמצעות דימויים שמסבירים איזה צלם גדול הוא היה".

צילום העיתונות נולד באמצע המאה ה-19 והפך במהרה למדיום משמעותי בתיווך ובעיצוב אירועים חדשותיים בחברה המערבית, אבל בעשור האחרון התחום ניצב בפני צומת דרכים: האם מהפכת המידע והטכנולוגיות החדשות יהרגו אותו סופית או שיקומו דרכים חדשות ומאתגרות לספר סיפורים חזותיים? כהנא, אמנית וצלמת עיתונות ותיקה ומוערכת, טוענת שחשיבותה של "עדות מקומית", בעידן שבו המצלמה בטלפון הנייד מחליפה את המצלמה המקצועית והרשתות החברתיות שינו את מעמדה של העיתונות, היא בזיקוק החזותי שלה.

אום אל-חיראן, בתחילת השנה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס
אום אל-חיראן, בתחילת השנה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

"אנחנו מוקפים בכל כך הרבה דימויים ויזואליים וכולנו מצלמים כל הזמן", אומרת כהנא. "בתוך ים האינפורמציה הזה אנחנו מרדדים את השיח הצילומי, וכל היער נראה אותו דבר. מטרת התערוכה היא לשלוף כמה עצים יפהפיים ולשים עליהם זרקור. אנחנו רוצים להראות שבכל זאת יש מקום לאיכות גבוהה של צילום".

איזו חשיבות אקטואלית יש מבחינתך לתערוכה?

"התערוכה מסכמת את סך כל הפעילות השנה מבחינת הדיווח העיתונאי. אנחנו רואים את הגרסאות הטובות ביותר לאירועים שקרו, למשל פינוי עמונה, שהיה חזק מאוד בתקשורת. קיבלנו הרבה דימויים מצלמים ויכולנו להוציא את הדובדבן שבקצפת מהאירוע הזה שהתרחש כמה ימים. לעומת זאת היה סיפור אום אל-חיראן, שם היו רק שני צלמים כי המקום נחסם לתקשורת ברגע שהמשטרה החלה בפעולת הפינוי שהסתיימה בטרגדיה איומה. בתערוכה יוצג סרט וידיאו של קרן מנור שעשתה ארכיטקטורה פורנזית: היא השוותה כמו בחקירה פלילית בין צילומי המשטרה שזמינים לכל לבין הצילומים שלה. היא מראה באופן מפורש שלא היה שם שום ניסיון פיגוע".

צלמים עדיין יוצאים לשטח כמו פעם?

"כן, בהחלט, אבל רוב הצלמים שמסתובבים בשטח הם צלמים שאכפת להם ממה שקורה בשטח, זה לא שאתה מגיע למקום במקרה".

איך את כצלמת חווה את השינויים במעמדו של צילום העיתונות בעשור האחרון?

"היום אני פחות עובדת עם העיתון. זה סוג של מיצוי הדדי, אין לו אורך הרוח שהיה לו לפני עשר שנים. מעניינים אותי סיפורים עם אורך נשימה ולעיתון אין סבלנות היום לצאת לסיפור מצולם".

פסל מוזהב בדמותו של נתניהו שהוצב בכיכר רבין לפני שנה. צילום: מרים אלסטר
פסל מוזהב בדמותו של נתניהו שהוצב בכיכר רבין לפני שנה. צילום: מרים אלסטר


למי כן יש סבלנות?

"לגלריות ולמוזיאונים. תמיד אמרתי שאני נהנית לרקוד על התפר שבין עיתונות לאמנות. המעבר הזה לאמנות בשנים האחרונות נעשה רק מפני שהזוויתיות של העיתון בעידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות הורידו לו את הכוח לעסוק בסיפורים שיש בהם מרחב נשימה ארוך יותר".

מעטים הם צלמי העיתונות, כמוך וכמו קירשנר, שמבססים את שמם בעולם האמנות. צילום העיתונות נחשב לסוג של אח חורג לאמנות.

"זה לא מדויק. מיכה קירשנר וגם אני למדנו אמנות. אם צילמתי את ראש הממשלה, העיתון נתן לי פלטפורמה להציג את התצלום בפעם הראשונה, אבל כשצילמתי חשבתי על ספר, על תערוכה, לא חשבתי על העיתון של אותו סוף שבוע. אנחנו קודם כל אמנים".

"עדות מקומית", מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב, משישי (8.12) עד 20.1.2018, ראשון, שני, רביעי 16:00-10:00, שלישי, חמישי ושבת 22:00-10:00, שישי 14:00-10:00