מסביב לעולם ב-80 טריפים: המסע המתועד של האיש המסומם ביקום

מסע אל אוקיינוס שורץ כרישים במדגסקר בחיפוש אחר dream fish, דג נדיר ומסתורי שבמוחו נמצא חומר פסיכואקטיבי הגורם לחלומות צלולים במיוחד; שאמאנים וקקטוסים הפותחים שער אל עולמות אחרים; ביקור במעבדה הגדולה ביותר בקליפורניה לגידול והפצת פטריות הזיה ומשם היישר לג'ונגלים של מקסיקו להתנסות בטקס ריפוי באמצעותן; התרועעות עם אוכלוסיית המכורים של דרום אפריקה בניסיון לחשוף את הקשר בין מזימה ממשלתית לסם רחוב מהפנט וחזק במיוחד; וקרפדה אחת, שהארס שהיא מפרישה הוא גם הטריפ החזק ביותר הידוע לאדם.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
הכירו את בית הספר לגידול קנאביס
הצד האפל שאתם לא מכירים בטלגראס

כל אלה ועוד הם מושאי החקירה של המילטון מוריס – עיתונאי, פסיכונאוט, דוקומנטריסט ועורך המדע של מגזין Vice – בסדרה "Hamilton's Pharmacopeia", או בעברית "בית המרקחת של המילטון", שעונתה השנייה משודרת כעת בפרטנר TV (ימי שני 21:50, ערוץ Viceland).

מוריס, בן 30, רחוק מלהיות עיתונאי רודף סטלות. הוא למד מדעים ואנתרופולוגיה ומביע עניין רב גם בפן המדעי של החומרים הפסיכואקטיביים, באופן שבו מתחברות מולקולות מסתוריות, ובהשפעות של החומרים על התרבויות שבהן הם נחשבים למרפאים ולשערים אל הנשגב. הוא עוסק גם בקו הדק שבין המדע ללא נודע, בתודעה האנושית ובפוטנציאל הרפואי של "משפרי תודעה" ותולדות הפיקוח המחמיר עליהם.

יומיים על קטמין

בשל מחויבותו העמוקה לעבודתו, הסדרה מציגה את מוריס גם כשהוא מתנסה בכל החומרים המסקרנים האלה, חזקים ועוצמתיים ככל שיהיו. והוא בהחלט מודע לכך שלא היה יכול לעשות זאת בחופשיות בתקופה אחרת. "אני מתאר לעצמי שהיו תקופות בהיסטוריה שבהן היה הרבה יותר קשה לספר את הסיפורים האלה", הוא אומר בריאיון סקייפ מניו יורק. "לא נתקלתי בהתנגדות לחומרים שאני מביא, לא ב־ Vice ולא במגזינים אחרים שאני עובד בהם, כגון 'הרפרס בזאר' או 'נשיונל ג'יאוגרפיק'. זה גורם לי להאמין שהסיבה שאנשים אחרים לא מתעסקים בחומרים האלה היא קיבעון שטמון בעבר, ויש גם פחד וסיבות אחרות. אז אני מודה על כך שאני יכול לכתוב על הנושאים שמעניינים אותי ולחקור את התחום הזה, כי אם הייתי צריך לכתוב על פוטבול סביר להניח שלא הייתי אדם שמח".

יש בכל זאת דברים שאתה מחליט לצנזר? מה נערך אל מחוץ לתוכנית?
"העבודה שלי פוליטית ויש רעיונות מסוימים שחשוב לי להנגיש לקהל הצופים, ובראשם הרעיון שלחומרים האלה יש יכולת לעזור לבני אדם, שהם לא מסוכנים כמו שאנשים נוטים לחשוב שהם. זה לא שהם נטולי סכנות לחלוטין אבל הפחד המושרש בארצות הברית מחומרים פסיכואקטיביים ופסיכדליים אינו עומד בקנה אחד עם טבעם האמיתי של אותם חומרים. אני יכול להעיד על עצמי שהמחשבה על חיים ללא שימוש בחומרים פסיכדליים מפחידה הרבה יותר מהמחשבה על השימוש בהם. לכן התשובה, בקצרה, לגבי מה אנחנו מורידים מהתוכנית היא שאנחנו עורכים החוצה רק את החומרים המשעממים. יש למשל פרק שבו אני מתעד כימאי שמסנתז MDMA, זה לקח חמישה ימים שלמים. חלק מהחוויות המצולמות ארוכות מאוד – בפרק על קטמין היו שני טריפים שנמשכו יומיים. בפרק עם הצפרדע הייתי מחוסר הכרה במשך שמונה דקות. הצופים מתקשים להעריך שהדברים גוזלים כל כך הרבה זמן".

אני אישית חושב על העבודה שלך כאנתרופולוגית עם איזשהו אספקט פוליטי.

"אני מסכים עם זה, אפילו שאנתרופולוגיה היא גם פוליטית. המסר שלי פשוט לכאורה: שהחומרים האלה צריכים להיות חוקיים, שהם עוזרים לאנשים, שהם חלק ממסורות עשירות שיש להן ערך רב, ושהם שימושיים עד כדי ריפוי של מחלות. אבל למרות המסר הפשוט אנשים נוטים להתקבע על מה שהם יודעים על השימוש בחומרים האלה. אני בוחר להראות את השימוש רק כדי שאנשים יראו איך זה באמת. זה דבר שקל לסלף אותו כשמסתמכים על דיווחים בתקשורת או על מה שאנחנו רואים בסרטים. אם אני יכול להראות באופן מסוים איך זה באמת, אז אנשים יוכלו להיות רציונליים בדיונים עתידיים על הנושא".

יש בימינו מעין רנסנס פסיכדלי. בתל אביב ובניו יורק, למשל, טקסי איוואסקה נהפכים לפופולריים מאוד. מה אתה חושב על זה?

"בעיקרון זה טוב שיותר אנשים מתעניינים ומתנסים, אבל אני דואג שכאשר כסף מעורב במשוואה, זה מגדיל את הסיכוי שאנשים ינהגו בחוסר כנות. יש הרגשה שאנשים מנצלים את הפוטנציאל העצום של החומרים ליצירת רווחים. זה קורה הרבה במקסיקו, יש שם קליניקות שהוקמו בתקופה האחרונה שמציעות סמים פסיכדליים לטיפול בהמון מחלות שונות. כשהם יודעים מה הם עושים מובן שאין לי בעיה עם זה, אבל לפעמים נראה שמנצלים את הייאוש של אנשים. להציע חומרים פסיכדליים ככדורי קסם לכל מיני מחלות שהם לא יעילים נגדן זה לחלוטין לא אתי, וזה קו אדום שאין לחצותו".

האב, הבן ותעלומות הרצח

אביו של המילטון הוא ארול מוריס, אחד מבמאי התעודה המוערכים בעולם. הפרויקט האחרון שלו, "וורמווד" (נטפליקס), הוא מיני סדרה שמתחקה אחר תעלומת מותו של סוכן CIA בנסיבות שקשורות לניסויים ממשלתיים ב־ LSD. למרות תחומי העניין המשותפים עם האב, הדמות הנערצת על מוריס הצעיר היא כנראה אלכסנדר שולגין, המדען שגילה לעולם את האקסטזי וסנתז תרכובות פסיכואקטיביות אחרות. שולגין נהג להתנסות בחומרים בעצמו, לחקור ולתעד את השימוש בהם, וממצאיו המדעיים הפכו לתנ"ך של הכימאים חובבי החומרים האסורים.

מוריס מדגיש כי החשיבות של שולגין אינה רק בתחום הסמים. "אני חושב שהספרים ששולגין כתב, 'PiHKAL' ו-'TiHKAL', הם אבני הדרך המדעיות החשובות ביותר שפורסמו מאז ומעולם, ולא רק ברמה של ספרות חוקרת סמים", הוא אומר. "הספרים האלה אומרים כל כך הרבה לגבי מה הם בעצם סמים ומעבר לכך מדובר במשאב מדהים עבור כימאים שמעוניינים בסנתוז של אותם החומרים. אני חושב שהוא גילם במחקריו המון עקרונות עבודה ששימושיים לכל מי שחוקר ורוצה לחקור ולהתחקות. שולגין גילה אפשרויות תרפויטיות יותר מכל חברות התרופות והוא אחרי להמון תגליות מדהימות".

אחד החומרים ששולגין מזכיר בספר ולא מפרט יותר מדי לגביו הוא aleph1, שאותו הוא מגדיר "תמצית הכוח". יצא לך להתנסות בו?

"לא, לא יצא לי. צריך להבין שחלק מהניסויים האלה מובילים לתגליות בלתי ניתנות לשחזור או הכללה. חלק יחוו מתיחה של הזמן על חומר כזה וחלק יחוו עצירה מוחלטת של הזמן על מרכיב כזה. מה זה אומר? אני לא יודע, אבל רוב הדיווחים האחרים שלו אכן ניתנים לשחזור".

למה הוא התכוון לדעתך ב"תמצית הכוח"?

"אני לא יודע. חלק מהחומרים האלה מובילים לגבהים נורא אינטנסיביים, חלק מאפשרים לך להגיע למצב של בהירות מחשבתית ולהבין דברים שבאופן אחר אין לך גישה אליהם. אני יכול להניח שזה פשוט הוביל למצב תודעה עוצמתי".

מלחמת המערב בפסיכדליה

בימים אלה מוריס עובד על ספרו הראשון, שעוסק בסטיבן פולוק, חוקר פטריות שהקדיש את חייו לחיפוש פתרונות לאוטיזם ואסתמה באמצעות החומר הפעיל בפטריות הזיה; הוא פרנס את מחקריו מסחר בסמים ונרצח. איש מעולם לא הורשע ואף לא הועמד למשפט סביב מותו של פולוק, תיעוד חקירות החשודים הושמד כולו ואפילו לא ידוע מי התובע שבחר לסגור את התיק.

איך נחשפת לסיפור של פולוק?

"נחשפתי אליו אחרי שחקרתי את הנושא של פטריות הזיה (פטריות המכילות פסילוסיבין – ע"ס) שנראות כמו פין, penis envy cubensis ("פטריית קנאת הפין"), ורציתי לדעת מי אחראי על הרבייה של הפטרייה הפאלית הזאת. אנשים אמרו לי שמדובר בפולוק והתחלתי להישאב לתוך הסיפור שלו".

מה לדעתך קרה?

"אני חושב שהוא נרצח על ידי שלושה מטופלים שלו שהיו מכורים".

בשביל כסף וסמים?

"כן. אני חושב שהראיות מצביעות על הכיוון הזה. אבל יש עוד רובד לסיפור והוא למה אף אחד לא הורשע ברצח אף שהיו ראיות. זה משהו שניסיתי להבין ולא הצלחתי. אפשר לשער שהיה מישהו בתוך המשטרה שהיה מעורב אבל אין ראיה לכך, קיימת עמימות ברמה כזאת שלא ניתן לדעת מה בדיוק התרחש שם".

מה אביך חושב על העבודה שלך?

"אנחנו חברים טובים מאוד והוא צופה בתוכנית שלי. עבדתי איתו קצת על הסדרה האחרונה שלו שעוסקת בניסוי LSD בארצות הברית, ואנחנו חולקים עניין בתודעה ופרמקולוגיה".

אתה מקבל ממנו עצות לגבי העבודה הדוקומנטרית?

"אני חושב שלמדתי דברים מסוימים ממנו רק מכך שגדלתי תוך כדי צפייה בו מקיים ראיונות, למשל שעדיף לזנוח גישה לעומתית כלפי אנשים ושכדאי לעשות תחקיר מעמיק על מושאי הכתבה שלי לפני שאני מראיין אותם וגם לאפשר לאנשים לדבר לפני שאתה שופט אותם. אני חושב שהרבה עיתונאים מגיעים לראיונות כאשר הם כבר מוטים והם מונעים מהמרואיין לדבר בפתיחות".

במסעות שלו מצליח מוריס להציג את השוני בין השימוש המקודש בצמחים ובחומרים החזקים האלה בתרבויות הילידיות לבין התרבות המערבית הקפיטליסטית שחדלה להאמין בקסם. מתוך העיוות הזה מציג מוריס בפנינו את הכשל התודעתי של האנושות בעידן "המלחמה בסמים" – האם ייתכן שהפתרון לבעיות העמוקות של המין האנושי והאפשרות לשחרור נמצאים מתחת לאף שלנו?

בפרק השלישי של העונה הראשונה, למשל, מוריס מגיע למקסיקו כדי לחקור את המסורת של צמח הסלוויה דיווינורום. הוא מבקר אצל האדם שהחל להפיץ את הצמח בארצות הברית ובמערב באופן מסחרי (שם הוא הופץ כסם פיצוציות והפך מושא ללעג ולפחד) ומשם ממשיך לשאמאנים ולשדות הגידול במקסיקו, שם הוא צמח מקודש. מוריס מתעד את עצמו במהלך טקס בביתה של שאמאנית מקסיקנית תוך שהמצלמה מצליחה ללכוד את מצב התודעה יוצא הדופן שלו לאורך הטקס. זוהי אנטיתזה מוחלטת לתדמית הציבורית של סלוויה ב־45 דקות של מסמך דוקומנטרי מרתק.

למה ממשלות כל כך שונאות סמים?

"שונאות סמים? ממשלות אוהבות סמים – אמפטמינים, THC ,GHB. יש רשימה אינסופית של חומרים שהממשלה מאשרת לאנשים להשתמש בהם. באופן מסורתי ממשלות דוחות את החומרים הפסיכדליים ואפשר להעלות המון תיאוריות לגבי זה, אבל אחד הדברים החשובים הוא שלמרבית האוכפים והמנסחים של חוקי הסמים אין מושג מהם חומרים פסיכדליים. הם לא מבינים את ההבדל בין LSD להרואין. הם דוחפים הכל לקטגוריות מעורפלות".

בדיוק צפיתי בפרק על ה־DMT והבחור שמקשר את זה ל"פיצה־גייט" (תיאוריית קונספירציה שטענה שחברי המפלגה הדמוקרטית כולאים ילדים במרתף של פיצרייה ומתעללים בהם) ולסוכני ממשלה שאוכלים בלוטות אצטרובל של ילדים קטנים.

"אתה מבין? הרבה אנשים יגידו שאסור לך לראיין בן אדם כזה, שמצטייר באופן כל כך מגוחך, שעליך לראיין רק אנשים מצליחים שיהיו דוגמה ומופת לאיך משתמשים ב־DMT. אבל זה לא כיף, וזה גם לא מייצג את המציאות. יש המון 'טיפוסים' באותן קהילות, וזה משהו שתמיד נמשכתי אליו".

איך אתה מוצא את הטיפוסים האלה?

"זה לא פשוט בכלל. היום חלקם מגיעים אליי, אבל כשהייתי צעיר יותר ביליתי הרבה זמן באינטרנט בניסיון ליצור קשרים ולדבר עם אנשים שיש להם סיפורים מעניינים. היום יוצרים איתי קשר דרך אינסטגרם או טוויטר או שולחים מייל, ופתאום אני מוצא את עצמי מוקף בדמויות מעניינות".

איך אתה מרגיש כשאתה תחת השפעה ויש צוות צילום מסביבך?

"כולנו עובדים יחד, זה צוות הצילום שלי, זה הסיפור שלי, זאת ההפקה שלי, ואנחנו כולנו עובדים יחד. זאת לא קבוצה של אנשים זרים, אנחנו נוסעים יחד ועובדים יחד כדי ליצור את הסדרה הדוקומנטרית הזאת".

ותגיד, למה אתה תמיד לובש לבן?

"די מדהים שאנשים שמים לב לזה. זה קשור לכך שאני בן אדם עצלן וזה פתרון פרקטי, ללבוש את אותה התלבושת זה כמו מדים, וזה גם בגלל ההמשכיות, כי למדתי שתלבושות שונות מגבילות את אפשרויות העריכה. בנוסף, בדומה לחלוקי מעבדה לבנים, זה מאפשר לי לראות אם נשפכו עליי תרכובת כימית או חומר רעיל בזמן העבודה".

מה הייתה חוויית הסמים המטורפת ביותר שלך?

"הארס של הצפרדע (שמכיל את אחד מחומרי ההזיה החזקים הידועים לאדם, 5-MeO-DMT) בהחלט היה התגלות, חוויה עוצמתית מאוד".

עד כדי כך?

"כן. אני לא יכול לחשוב על משהו יותר עוצמתי".

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"