עלילת דם: למה התאהבנו בסדרות המבוססות על סיפורים אמיתיים?

המסך הקטן מוצף בסדרות עלילתיות שמבוססות על פשעים ומקרי רצח אמיתיים ומעמידות במרכזן גיבורים שנויים במחלוקת. מה הניע את המגמה ואילו סדרות עשו את זה הכי טוב?

מתוך "הרצח של ורסצ'ה"
מתוך "הרצח של ורסצ'ה"
17 בינואר 2018

"אני לא אוהבת לשחק דמויות שהיו קיימות במציאות", סיפרה בשנה שעברה השחקנית קריסטין סקוט תומס. "או שאני אעשה את זה טוב, או שאני אעשה את זה רע. זה תמיד מורכב". היא אמרה את הדברים לקראת צאת הסרט "שעה אפלה", שבו גילמה את קלמנטיין צ'רצ'יל, אשתו של ראש ממשלת בריטניה. באותה שנה ראינו את צ'רצ'יל בשלוש הפקות שונות – אחת מהן היא הסדרה "הכתר". האינפלציה הצ'רצ'ילית הזו מדגימה את תאוות ההיסטוריה שמאז ומתמיד הייתה חלק מתעשיית הקולנוע, ועכשיו נוגסת נתחים־נתחים מהטלוויזיה העלילתית.

מחר (חמישי) תעלה לשידור "הרצח של ורסצ'ה", העונה השנייה באנתולוגיית "סיפור פשע אמריקאי", שעונתה הראשונה עסקה במשפטו של או.ג'יי סימפסון. יצירתם של ריאן מרפי ובראד פלצ'וק הייתה הצלילה הראשונה שלהם אל עולמות הפשע האמיתי, ז'אנר שהשתלט על המסכים ב־2015 והיה נחלתן הכמעט בלעדית של סדרות תיעודיות. "בכל פעם שסדרה מז'אנר מסוים הופכת ללהיט גדול היא מביאה איתה גל של צופים, זה היה כך במשך שנים", אמר מרפי בשנה שעברה ל"הוליווד ריפורטר" לאחר שנשאל מה עמדתו בנוגע לכניסת המותג "חוק וסדר" לביצת הפשע האמיתי.

קרוז. מתוך "הרצח של ורסצ'ה"
קרוז. מתוך "הרצח של ורסצ'ה"

עוד כתבות מעניינות:
סדרות הנוער האמריקאיות עברו לצד האפל
"סיפורה של שפחה" עונה 2: כל מה שצריך לדעת
סוף העולם המזוין הגיע לשעתיים וחצי מרירות ומופלאות

מרפי צודק, אך זו לא הסיבה היחידה לנהירת הצופים אחר סדרות פשע אמיתי. הקולנוע המסחרי של השנים האחרונות מתרכז בסרטי פנטזיה, מד"ב וגיבורי על. "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", "היפה והחיה" ו"וונדר וומן" היו הסרטים הרווחיים ביותר בארצות הברית השנה. מבין עשרת הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי גלובוס הזהב, חמישה היו מבוססים על אנשים או אירועים אמיתיים. השילוב בין תגובת הנגד לשוברי הקופות, תווית האיכות האוטומטית שמודבקת לסרטים שמתחילים ב"מבוסס על סיפור אמיתי" והתקציבים הגדולים של סדרות הטלוויזיה בעידן הנוכחי – הכשיר את ספותינו ואת הקרקע לסיפורים האמיתיים שמתפוצצים לנו על המסך. הנה הטובים והטריים שבהם.

הרצח של ורסצ'ה

ביולי 1997 נרצח מעצב העל ג'אני ורסצ'ה בפתח ביתו בידי אנדרו קונאנן, וזה התאבד ימים ספורים לאחר המקרה והותיר את מניעיו בסימן שאלה. סיפור הרצח הביא למרכז תשומת הלב התקשורתית את משפחת ורסצ'ה הססגונית, אבל גם הציף שאלות קשות בפני אמריקה ההומופובית של שנות ה־90. זה סיפור עצוב וטרגי, אבל מרפי ליהק קאסט כיפי עם דארן כריס, ריקי מרטין ופנלופה קרוז שעוטפת את הסדרה בווייב אלמודוברי. אף שבהפקה התעקשו להקפיד על הפרטים, כולל צילומי סצנת הרצח במקום הספציפי שבו הוא התרחש, בני משפחת ורסצ'ה מתנערים מכל קשר לסדרה וקוראים לה "בדיה מוחלטת".

אויבות: בטי וג'ואן

העונה הראשונה באנתולוגיית הריבים של ריאן מרפי מתמקדת בזה שבין בטי דיוויס וג'ואן קרופורד, שהחל על סט צילומי הסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?" והמשיך עשורים רבים אחר כך. מרפי ליהק את סוזן סרנדון וג'סיקה לאנג לתפקידים של בטי וג'ואן בהתאמה ואת קתרין זיטה־ג'ונס וקת'י בייטס בתפקידים משניים, ומיתג את הסדרה כתחנת כוח נשית. בסופו של דבר, "אויבות: בטי וג'ואן" קרובה יותר באווירה ל"מלכות הצעקה" מאשר ל"סיפור פשע אמריקאי", והגרוטסקה מטשטשת את הגבולות בין בדיה למציאות. העונה השנייה תתמקד ביחסים הבעייתיים בין הנסיך צ'רלס ואשתו, הנסיכה דיאנה.

חוק וסדר – פשע אמיתי: האחים מננדז

המותג המצליח "חוק וסדר" החליט ב־2017 לקפוץ ראש לבריכת הפשע האמיתי, אחרי עשורים של טבילת בהונות. עד עכשיו הייתה הסדרה מבוססת בחופשיות על פשעים שקרו, והדמויות בה היו תמיד בדיוניות. הפעם עומד במרכז משפטם של האחים לייל ואריק מננדז, שהורשעו ברצח הוריהם במשפט שהפך לקרקס תקשורתי. "האחים מננדז" שואלת באופן די בוטה כמה מהמהלכים של "אמריקה נגד או. ג'יי סימפסון" – החל מהבחירה במשפט רצח כפול מתוקשר מהניינטיז וכלה בעיצוב דמותה של עורכת הדין לסלי אברמסון (אידי פאלקו), אבל היא מצליחה לעמוד בזכות עצמה, הרבה הודות לפאלקו.

ויקטוריה; הכתר

הסדרות עוקבות אחרי שתי מלכות בריטיות, אליזבת השנייה והמלכה ויקטוריה. אם צריך למצוא חלופה לז'אנר "פשע אמיתי", הרי שמדובר בקלות ב"רכילות אמיתית". בניגוד לסיפור ההוליוודי של בטי וג'ואן, סיפורי משפחת המלוכה מעורבבים בהחלטות מדיניות שהשפיעו על גורלם של מיליוני אנשים, מה שמעניק להם נופך היסטורי יוקרתי. בפועל שתי הסדרות נשענות יותר על מסורות דרמטיות, שלא לומר סבוניות, מאשר היסטוריות, וזה גם מוקד המשיכה העיקרי שלהן. הרבה יותר מעניין אותנו מה הולך בין פיליפ ואליזבת מאשר משבר תעלת סואץ.

נרקוס

הסדרה, שעלתה בנטפליקס ב־2015, כיסתה בעונתה הראשונה שני עשורים בחייו של סוחר הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר. סדרה שברובה דוברת ספרדית ומתרחשת בקולומביה לא הייתה יכולה להיתפס כאטרקטיבית אלמלא עמד במרכזה שם גדול, אבל הבעיה עם דמויות אמיתיות היא שהן (אזהרת ספוילר ל"נרקוס" ולהיסטוריה) מתות. בעונתה השלישית נאלצה "נרקוס" להמציא את עצמה מחדש עם ג'ילברטו אורחוולה, מראשי קרטל הסמים קאלי. המהלך הזה הפך את "נרקוס" למעין אנתולוגיה, ולפי הביקורות החיוביות, המהלך הוכיח את עצמו.

מיינד האנטר

ב"מיינד האנטר" של דיוויד פינצ'ר הלכו על היברידיות: היא מזכירה דרמת משטרה פרוצדורלית שעוסקת בפשע אחד בכל פרק, ובמקביל נחשבת לסדרת איכות שמתמקדת גם בחייהם האישיים של הגיבורים. היא היברידית גם בשילוב בין דמויות פיקטיביות לאמיתיות. דמותו של הגיבור, הולדן פורד, אמנם מבוססת על סוכן FBI בשם ג'ון אי. דאגלס, אך היא דמות בדיונית. הרוצחים שהוא חוקר והרציחות שביצעו, לעומת זאת, אמיתיים לגמרי. הסיפורים של אד קמפר, ריצ'רד ספק וג'רי ברודוס קרו באמת, ו"מיינד האנטר" פותחת מחדש את תיקי החקירות כדי להבין מה הוביל אותם.

לטענת גרייס

הסדרה הפופולרית ביותר המבוססת על ספר של מרגרט אטווד היא כמובן "סיפורה של שפחה", שעוסקת בעתיד דיסטופי. אך "לטענת גרייס", שהגיעה אחריה, מבוססת על סיפורה של גרייס מרקס – משרתת אירית צעירה בקנדה של המאה ה־19 שהורשעה ברצח כפול. הסדרה מתחילה 15 שנה לאחר הרצח, שנים שאותן בילתה מרקס במוסד לחולי רוח ובבית סוהר, בעודה משתתפת בסדרת פגישות עם פסיכיאטר שנשלח לבדוק אם ראוי לקצר את עונשה.