טיים אאוט timeout

"דארק" של נטפליקס הרבה יותר מוזרה מ"דברים מוזרים"

| מאת: שי סגל

ילדים נעדרים, שנות השמונים, עיירה קטנה, כוחות אפלים, תופעות על-טבעיות ונתיבים תת-קרקעיים שמתחברים בסופו של דבר למתקן מסתורי. נשמע מוכר? עוד לא ראיתם כלום

אפל, מאוד אפל. מתוך "Dark"

"Dark” הוא השם הנבחר לסדרה הגרמנית הראשונה של נטפליקס, ש-10 השעות שעליהן היא מתפרשת מתקיימות בחללים עמומים, ביער מדכא ומעיק, במערה מפותלת, מתחת לאדמה, בתאורה שבורה שמאירה את כל מה שרקוב בעיירה הגרמנית הפרובינציאלית וינדן. זה לא הכל – המוסר רופף, האוויר דחוס מייאוש, בני זוג נואפים, מזג האוויר מאפשר מעט מאוד, אנשים מדממים צצים מכל עבר, ציפורים מתות צונחות מהשמיים ואיך לא – תחנת כוח גרעינית מהווה מוקד משיכה לכל. כמו "טווין פיקס" של דיוויד לינץ', האסתטיקה היא של חלום בלהות, של תחושת מחנק וחוסר אונים, אבל במקום דמויות משונות וגרוטסקיות, אנו פוגשים אנשים יחסית נורמטיביים שעסוקים בעניינם ובחטיפה אפשרית של ילד מקומי.

עוד כתבות מעניינות:
כל התכנים השווים בנטפליקס
הסדרות הישראליות הטובות בכל הזמנים
הסדרות האמריקאיות הטובות בכל הזמנים
נטפליקס מסכמת את 2017 וחושפת שיא משוגע אחד

אבל הסיפור של "Dark" (שתורגמה לעברית כ"אפל") מזדקק בסופו של דבר ליערות הסמוכים לווינדן; אותם יערות שמשכו אליהם במשך דורות רבים ילדים ובני נוער שיצאו להרפתקאות של סמים ונשיקות ראשונות. שם, בין עצים סחוטי גשם – ילדי ההווה, העבר והעתיד מגלים, כל אחד בתורו, רשת מערות ארוכה שאוחזת בתוכה כוחות אנרגטיים אפלים. בפרקים הראשונים יש היסוס כבד – האם להיכנס אליהן? מאוחר יותר הן יהוו מקום מפלט ומנוסה. העולם הלא יציב של "Dark" מצטייר כבר בהתחלה במלוא עגמומיותו ומתפזר לכל עבר וז'אנר; יש אלוזיות לדרמות מתח סקנדינביות, לאופרות סבון, לסדרות משטרה ובעיקר ל"דברים מוזרים", שהיא מקור השוואה מתבקש.

מזכיר לכם משהו? מתוך "Dark"

שתי הסדרות מתמקדות בילדים נעדרים, מתרחשות (במקרה של "Dark” באופן חלקי) בשנות השמונים ובעיירות קטנות, יש בהן כוחות אפלים, תופעות על-טבעיות ונתיבים תת-קרקעיים שמתחברים בסופו של דבר למתקן מסתורי שהוא לכאורה המפתח לכל התעלומות. ההבדל ביניהן הוא בעיצוב האמריקני מול זה האירופאי ובהתמקדות הבלתי מתפשרת של "Dark” בנפשן המתענה של דמויותיה. מלבד זאת, "Dark" מלאה בהתענות קולקטיבית ופרטית והתגלות איטית של רעיונות פילוסופיים, פיזיקליים ודתיים הקשורים במסעות בזמן, והישענות כללית על הציטוט של אלברט אינשטיין שמבזיק על המסך: "ההבחנה בין העבר, ההווה והעתיד היא לא יותר מאשליה עיקשת".

כך קורה שמתעלומת חטיפה הסדרה עוברת להתמקד באבולוציה של הזמן. מה קדם למה? האם העתיד משפיע על העבר? ובעיקר, מה קורה כאשר הזמנים החופפים נפגשים? השאלות הולכות ונעשות מורכבות יותר ככל שהסדרה מתקדמת, אז מתגלה לנו גם ציר הזמן של כל דמות ודמות. הקפיצות בין השנים הן גסות (1953, 1986 ו-2019), לא תמיד קל לעקוב אחרי ההתרחשויות ובלא מעט מהמקרים קשה להתחבר לדמויות – שכן יש הרבה מדי מעורבים – אבל אתגר המעקב נענה באיטיות וגורם ל-"Dark” להיות מטלטלת ואמיתית, גם מסיבות אנושיות לחלוטין, שאינן קשורות לעל-טבעי.

יש בה שמץ של תסכול בגלל ההתקדמות האיטית (והעבודה שכל פרק נמשך כמעט שעה), אבל האסונות האישיים של קהילת וינדן מעשירים את “Dark” מכיוונים לא צפויים. בשלב מסוים, ההבחנה בין הטבעי והעל-טבעי מאבדת משמעות, כמו גם החיפוש אחרי הרעים והטובים. במובן הזה, הסדרה חפה כמעט לחלוטין מרגעים שלווים ומאופטימיות. המוות, באופן אירוני, הוא קרן אור בתוך לופ הזמנים אליו נקלעו אנשי וינדן. הפסקול מבעית ונוכח כל העת בדיוק בשביל המטרה הזאת, לא לאפשר מרגוע או הבנה מלאה.

ב-”Dark” יש הרבה יותר מהתעלומה הפרוצדורלית או מסיפורי האימה העל-טבעיים – היא קשה לצפייה כמו שהיא מהפנטת, יש בה רגעים ליריים וחלק מהשחקנים הופכים אותה ברגעים מסוימים למופתית. עם זאת, ההשפעות שלה ניכרות ורובן אמריקניות. אם היה אפשר לנקות אותה מאלה ולפזר עליה קצת יותר פולקלור גרמני (האחים גרים?), זה היה יכול להיות לא פחות מעינוי מענג.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 72510cdc125ed2