טיים אאוט timeout

"ילדות טובות": לא כל סדרה חשובה צריכה להיות יצירת מופת

| מאת: ניצן פינקו

דרמת הפשע הקומית "ילדות טובות" היא לא פורצת דרך, אבל את זכות הקיום שלה היא מרוויחה בגלל ביקורת חברתית מנומקת (והורסת מצחוק) על הקביעה שנשים יכולות לעשות הכל

"ילדות טובות"

עשרים דקות לתוך הפרק הראשון של "ילדות טובות" ואנחנו בלב לבה של הבורגנות האמריקאית, במרכזה שלוש אמהות מהפרברים. התפתחויות שונות בחייהן (בעל שצבר חובות, תביעה וילדה חולה) מביאות אותן למצב שבו הן זקוקות להרבה כסף ומהר, והן מחליטות לשדוד את הסופרמרקט שבו אחת מהן עובדת. כמו תמיד בטלוויזיה האמריקאית, הפשע לא משתלם – והמקום מתגלה כמכבסת כספים של כנופיה מפוקפקת. יוצרת הסדרה ג'נה באנס, שחתומה בין היתר על "עקרות בית נואשות" ו"סקנדל", ממשיכה כאן את הקו הקצבי ומלא הטוויסטים שלה – רק בפחות אווירת אופרת סבון ועם יותר ביקורת חברתית.

"ילדות טובות" מצייתת לכל חוקי הפוליטיקלי קורקט של הפמיניזם באמריקה. הקאסט המגוון כולל את רובי (רטה, "מחלקת גנים ונוף") השחורה והשמנה, בת' (כריסטינה הנדריקס, "מד מן"), האם הכל-אמריקאית הוונילית ואנני (מיי ויטמן, "לילות ברונדטה" ודיבובים בכל סדרת אנימציה אפשרית) – הפריקית שמסרבת להתבגר ועובדת כקופאית בסופר.

"ילדות טובות"

עוד כתבות מעניינות:
הסדרות והסרטים הכי טובים שמגיעים לנטפליקס החודש
"הטובות לקרב" לא מגיעה לקרסוליים של "האשה הטובה"
9 סדרות מעולות לבינג'

אמנם קאסט מגוון הוא כבר לא בשורה פורצת דרך בעידן הטלוויזיה הנוכחי, אבל הוא ממשיך להיות חיוני. גיבורות "ילדות טובות" עדיין סובלות מאותם כוחות סקסיסטיים עתיקים, ובמקרה של רובי נוסף גם המכשול הגזעני. היא עובדת כמלצרית בדיינר, וכמו נשים רבות במעמדה – אמהות ללא השכלה גבוהה שלא זכו להרבה הזדמנויות בחיים – היא נאלצת לא פעם לבחור בין כבוד לפרנסה: באחד הפרקים לדוגמא היא משרתת שולחן של שלושה נערים לבנים ומפונקים, שאחד מהם מתעמר בה. למרות שהיא זקוקה לכל דולר, היא בוחרת ללמד אותו לקח. רק שברוב המקרים ההתמודדות מסובכת יותר מטינאייג'רים שחושבים שהכל מגיע להם.

לפחות על פי ששת הפרקים הראשונים, רובי היא הדמות המעניינת ביותר. אפילו סצנות סתמיות לכאורה – גם אם הן לא הכי חדשניות – נותנות לדרמת הפשע הקומית הזו ערך מוסף שמשכיח את העובדה שהיא לא יצירת מופת. לדוגמא, בפרק החמישי רובי מגיעה לראות את הבת שלה מופיעה בבית הספר, ועוצרת בשירותים. היא עומדת מול המראה ומנגבת זיעה מבית השחי, וכשהיא שמה לב שילדה קטנה בוהה בה היא מטיחה: "על מה את מסתכלת?". אין בושה בזיעה, כי אין בושה בגוף ובמה שהוא מייצר. המשקל שלה הוא לא אישיו אפילו לרגע אחד: לא ביחס שהיא מקבלת מהמשפחה שלה, מהקולגות בעבודה או מהחברות שלה.

בניגוד לחברותיה, בשביל רובי הכסף הוא עניין של חיים ומוות: בלעדיו הילדה החולה שלה תמות. הסיפור הקשה שלהן הוא ביקורת על מערכת הבריאות האמריקאית שלא נותנת מענה לעניים וזקוקה לרפורמה בדחיפות. אבל זה לא אומר שאי אפשר לצחוק על המצב: בחדרה של הבת תלוי פוסטר ועליו הכיתוב "She believed she could, so she did" (ציטוט מתוך ספר נוער פופולרי בשם "Scoring Wilder"). הסדרה מבקרת העצמה מהסוג הזה ומודה בפשטות: נשים לא יכולות לעשות כל מה שהן רוצות כי הן מרוויחות פחות, מוטרדות מינית בעבודה והיום-יום שלהן הוא מאבק הישרדות שלא נגמר.

לצד המסרים המתקדמים, צריך לזכור שמדובר בסדרה של רשת NBC השמרנית. אולי זאת הסיבה שקו העלילה של בת' מתסכל, צפוי ומשעמם. כבר שבענו מדמותה של האם המושלמת שמוותרת על עצמה לטובת גידול ילדים והגשמת החלום האמריקאי, ובת' היא בדיוק הקלישאה התסריטאית הזאת. אז נכון, האידיליה נשברת כבר בפרק הראשון כשהיא מגלה שבעלה הבוגדני הכניס אותה לחובות, אבל העימות איתו צפוי להחריד ("הדבר הזה שאנחנו עושים, שאתה מביא הביתה את הבייקון ואני לא שואלת שאלות, זה נגמר"). דמותה של בת' אמנם הולכת ומתפתחת במהלך העונה, אבל לא בצורה המלאה שמגיעה לה (ולנו). הרגע שבו היא מכירה בשינוי שעברה קצת מזכיר סצנה ב"תלמה ולואיז" שבו תלמה אומרת: "משהו השתנה בי, אני לא יכולה לחזור". כל עקרות הבית אומללות באותה צורה, אבל הגאולה ב"ילדות טובות" לא תהיה בהכרח בתחתיתו של צוק.

לשמחתנו, לא כל הגברים בסדרה פושעים, אנסים או בוגדניים. מערכת היחסים של סטן ורובי היא דוגמא ומופת לזוגיות נורמטיבית: הם תומכים אחד בשנייה, סומכים אחד על השנייה ומדגימים הורות אידיאלית לילדה שלהם. התפקודיות שלהם בולטת במיוחד לאור המשפחות המפורקות שמסביבם – בעלה של בת' בוגד בה, אנני ואביה של בתה מסוכסכים.

אנני היא הצלע השלישית בסדרה – אחותה הקטנה והפחות מיושבת של בת'. הקשר בינה לבין סיידי, בתה בת ה-11, קרוב ומרגש, גם אם הן מחליפות תפקידים לעתים תכופות מדי. סיידי, בשיער קצר, וסטים ועניבת פפיון, מזכירה לנו שגם בעולם של פתיחות מגדרית (יחסית), המחיר החברתי על בחירות שונות הוא כבד: היא הופכת לקורבן התעללות בבית הספר שלה כי הילדים "רוצים לדעת מה אני". המערכת כמובן לא מספקת פתרון לבעיה, והדמויות פונות שוב לפשע בהיעדר מענה חוקי.

האם המסר הוא שתחת שלטון טראמפ ובאקלים הכלכלי הנוכחי נשים צריכות לנקוט בכל אמצעי אפשרי, גם אם לא חוקי, כדי להגן על המשפחה שלהן? "ילדות טובות" לא מתיימרת ללכת למחוזות האלה, וחבל. אבל היא מספקת חוויית צפייה רלוונטית וכיפית, גם אם הביקורתיות שלה לוקה לפעמים בשטחיות.

← "ילדות טובות", החל מה-3.7 בנטפליקס

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb