מאחורי הקלעים של נתוני המכירות והצפיות של הזמרים הישראלים

האם באמת אפשר למכור למופע בישראל 30 אלף כרטיסים בשעתיים? לצבור עשרות מיליוני צפיות בתוך כמה חודשים? או שאולי מכונות היח"צ המלוות את הזמרים הכי מצליחים בארץ נעזרות בפרקטיקות לא לגמרי כשרות? האנשים שמאחורי השמות הגדולים מכחישים שהם קונים לייקים וצפיות, ומצד שני טוענים שגם לפני 40 שנה היו מניפולציות

שיאני הצפיות הישראלים ביוטיוב (קולאז': טלי דוקטורצ'יק)
שיאני הצפיות הישראלים ביוטיוב (קולאז': טלי דוקטורצ'יק)
26 ביוני 2018

בחודש שעבר פרסמה אשת יחסי הציבור רונית ארבל, מהאנשים החזקים והוותיקים בתחום שמייצגת בין השאר את אביב גפן, מוקי, אברהם טל ועברי לידר, סטטוס בפייסבוק בזו הלשון: "זמרים שכותבים פוסטים של 'אזלו הכרטיסים' כשיש עוד 7,000 כרטיסים למכירה – מביכים. אמנים שקונים צפיות ומוציאים הודעה לעיתונות על מיליוני צפיות ברגע – מביכים. אמנים שמוכרים אלבומים לעצמם או לחנויות בקונסיגנציה, מעניקים לעצמם אלבומי זהב, פלטינה וכו' ואז נתקעים עם כל המלאי במחסן – מביכים".

מי שבקי מעט ברזי תעשיית המוזיקה ידע לקשר את הסטטוס הזה – התבטאות פומבית נדירה של בעלי ארבל תקשורת – לשמועות לגבי האותנטיות של הסולד אאוט של עומר אדם. במרץ הודיע הזמר כי יקיים הופעה באצטדיון סמי עופר בחיפה במאי, וכמה שעות לאחר מכן כבר לא נותרו כרטיסים למכירה.

30 אלף כרטיסים עפו בשעתיים – כך נכתב בידיעות שיצאו מטעם צוותו של אדם – נתון מדהים שקבוצת הבית של האצטדיון, מכבי חיפה, יכולה רק לחלום עליו, וכן "זמרי הקיסריות" האחרים בשוק. המחיר הרשמי לכרטיס היה 199 ש"ח ומעלה, אולם לא מעט ממי שמילאו את האצטדיון בסופו של דבר שילמו עבור כרטיסיהם מאות רבות של שקלים ואף אלפים. כמו במקרים דומים בעבר, בתעשייה עלו לא מעט תהיות.

עוד כתבות מעניינות:
מדריך ההופעות המלא לקיץ 2018
בהופעה השנייה שלו בתל אביב, רינגו הופיע מול היכל ריק
תדר משלך: ספוטיפיי חושפת מה נשים רוצות

מכונת היח"צ המלווה זמר כמו עומר אדם צריכה לנקוט פעולות מרחיקות לכת כדי לשמר את מעמדו. התחרות נושפת בעורפו והציפיות רק הולכות וגדלות עם כל הישג שנכבש. הקהל מצפה לריגוש הבא ולא רק לעוד סינגל – וכך הצורך למסמר את מעמדו של כוכב העל הישראלי, בייחוד בתקופה שבה אמנים ישראלים משחקים אותה גם מעבר לים ומתחרים חדשים בשוק הפופ הים תיכוני רק הולכים ומתווספים – חזק מאי פעם. אדם בן ה־24, אם לשפוט לפי הסכומים המשולמים בהופעות בימי העצמאות, עדיין בראש, מקום אחד מעל אייל גולן.

האם באמת מדובר בנסיקה מטאורית ובהיסטריה ביטלמנית, או שמאחורי הפיקים הללו בקריירה המזהירה שלו – ושל אמנים אחרים – יש תכנון מוקפד? האם מתבצעת בתעשייה מעין הנדסת קהל הכוללת אמצעים כגון ויסות הפצת הכרטיסים להופעות על ידי שליטה בהיצע, או רכישת צפיות לקליפים שמובילה לחשיפה נרחבת, וזו בתורה ליותר השמעות ורכישות?

כבר לא רובוטים

בשנה שעברה עוכב לחקירה תושב צפון תל אביב בחשד שסיפסר בכרטיסים להופעה של עומר אדם בהיכל מנורה מבטחים, הופעה שהכרטיסים לה נחטפו תוך רבע שעה בלבד. זה סיפור שחוזר על עצמו, וגם השנה, סמוך למועד ההופעה בחיפה צצו בפייסבוק כפטריות אחרי הגשם סטטוסים שמציעים כרטיסים להופעה המבוקשת, חלקם במחירים גבוהים בהרבה מהמחיר המקורי, עד אלפי שקלים לכרטיס, זאת נוסף על חברות גדולות וּועדי עובדים שמשריינים להם מאות ואלפי כרטיסים מבעוד מועד.

ההצלחה המספרית של אדם אינה נגמרת במושבים באצטדיון. הקליפים שלו הם מהנצפים בישראל, זו עובדה שאין בה כל ספק, אך סקירה קצרה של עמוד היוטיוב של הזמר מעלה שאלה: כיצד "שני משוגעים", הלהיט האחרון מלפני חמישה חודשים, גרף כבר יותר מ־35 מיליון צפיות ואילו הלהיט הקודם, לא פחות גדול, שנצפה כבר חמש שנים – "תל אביב" – צבר רק 17 מיליון צפיות? הלהיטים "פעם בחיים" מלפני כשנה ו"מהפכה של שמחה" מלפני שלוש שנים גרפו כל אחד 30 מיליון צפיות, וכל זאת במדינה שבה פלח השוק הפוטנציאלי מגיע למיליונים אחדים של צופים.

רכישת צפיות ולייקים באתרים השונים היא אופרציה פשוטה ונגישה מאוד שאפשר להזמינה משלל אתרים בארץ ובעולם. זה ממשק פשוט לתפעול שתמורת מחיר מפתה במיוחד מזרים צפיות לקליפ מבוקש באמצעות חוות שרתים במקומות שונים על פני הגלובוס. חברת Instar הישראלית, למשל, מציעה לייקים, עוקבים, תגובות וצפיות באינסטגרם, בפייסבוק וביוטיוב, ומבטיחה דיסקרטיות מלאה ואספקה מהירה.

תמורת 90 ש"ח תוכלו להשיג 5,000 צפיות ביוטיוב, ואם חשקה נפשכם בבוסט רציני, 6,000 ש"ח יקנו לכם 600 אלף צפיות. והכל, כך מובטח, מאנשים אמיתיים שיושבים וצופים במסך. עם זאת השיטה הזאת היא עבירה על הכללים של יוטיוב, ובעבר החברה כבר "הענישה" חשבונות שלדבריה קנו צפיות, ובהם גם של אמנים גדולים כגון ריהאנה וג'סטין ביבר, שספגו ביטול של מאות מיליוני צפיות בקליפים שלהם.

רן (שהסכים להתראיין רק בשמו הפרטי), מנהל חברת Instar, מאשר שהחברה עובדת עם "המון אנשים מוכרים ופחות מוכרים, אבל אנחנו לא מפרסמים את שמות הלקוחות שלנו מסיבה ברורה".

אפשר לאפיין אותם לפי ז'אנר?

"הרוב באמת יותר במזרחית, אבל יש מכל הז'אנרים. כל מי שרוצה פשוט נכנס לאתר, רוכש חבילה וזהו".

בין הלקוחות המוכרים שלך יש גם מי שהתפרסמו בהקשרים הללו של רכישת הצפיות?

"יש, אבל אני לא יכול לדבר על זה, אני חתום איתם. אף אחד לא מתגאה בזה כי זה לא תואם למיתוג".

מתי זה ייהפך ללגיטימי?

"זה כבר נהיה לגיטימי, כי תכלס אף אחד לא מגיע למספרים האלה לבד, אתה כבר יודע על מה אני מדבר. הרי עשרות מיליוני צפיות במדינה של 8 ומשהו מיליון תושבים זה די הזוי".

יש לכם כבר מוצרים חדשים כמו צפיות מישראלים, זה בטח בעקבות שינוי המדיניות של יוטיוב.

"כל הצפיות שיש לנו באתר הם צפיות מאנשים אמיתיים בלבד. פעם היו רובוטים אבל היום אף אחד לא מתעסק עם זה כי זה יכול לסכן את החשבון של הלקוח, ויוטיוב באמת משנים את הכללים כל הזמן. גם המחירים השתנו בהתאם, אבל היום אם מישהו קונה חבילה של מיליון צפיות אני מפנה ממש מיליון איש שיצפו בקליפ זמן מסוים. יש לנו גם קהל ישראלי, אמנם קצת יותר מצומצם ובסדרי גודל קטנים יותר – עד 100 אלף איש – אבל כמות רבה של צפיות מאותה מדינה בזמן קצר, זה מה שדוחף לרשימת הטרנדינג של הקליפים החמים".

גם בשנות ה־70 היה בלוף

"הצעירים צריכים להבין שהרומנטיקה מתה מזמן", אומר חגי אוזן, מנהלה של נסרין קדרי ובעבר מנהלו של אייל גולן. "באופן אישי בעבודה עם נסרין אני נמנע מזה מכל וכל, נזהר לא לגעת אפילו לא בחצי צפייה, ולכן לנסרין הייתה קריירה ארוכה ולקח לה זמן לפרוץ, אבל התופעה הזאת אינה חדשה בתעשיית המוזיקה. כבר בזמן מצעדי 'להיט בראש' דאגו המפיקים לשלוח אלפי גלויות עם שמות מפוברקים והיום זה מגיע ליוטיוב. השאלה הגדולה היא למה התקשורת עדיין מתייחסת לכמות הצפיות כמדד".

התקשורת הולכת ומתפכחת, לא?
"קח לדוגמה את 'דרך השלום' של פאר טסי מאת אבי אוחיון מ־2015. כמה שהשיר הזה היה להיט וזכה להצלחה אמיתית, עדיין לא הגיוני שהוא הגיע לעשרות מיליוני צפיות (יותר מ־37 מיליון – ע"ד), אז נוצר מעין תמהיל כזה של צפיות קנויות ותגובות אותנטיות של הקהל. הם החליטו מבחינה אסטרטגית להשקיע באפיקים הקלאסיים כגון יח"צ, השמעות וכו', ובתחום היוטיוב הם החליטו על קידום ממומן לגיטימי אבל עם האוכל בא התיאבון והם החליטו לרכוש צפיות גם בשביל המספרים העגולים והיפים. כשהגיעה ההצלחה הגדולה באמת נוצר מצב מוזר כזה, שלדעתי חצי מהצפיות הן קנויות".

מי עוד נעזר בזה?
"סטטיק ובן אל בשירים הראשונים – 'ברבי' (41 מיליון צפיות) ו'כביש החוף' (38 מיליון) – רכשו צפיות, לא הייתה להם ברירה כי הם ידעו שבגלגלצ לא יכבדו אותם. אני זוכר ישיבה במשרדי גלגלצ שבה הציגו את לוח השידורים החדש והיו שם כל מיני יחצנים, בהם היחצן של סטטיק ובן אל. הוא אמר להם: 'איך אתם מתעלמים מהצמד הזה, הם נהנים מהצלחה אדירה, שימו לב לכמות הצפיות'. הם לא פסלו את הטענה על הסף וענו לו: 'אנחנו שמים לב לנתונים ורואים את המספרים'. אני אומר לעצמי: רגע, ככה זה עובד, אני אצטרך לשקר?".

זה לא עוצר בצפיות. יש אומרים שזה מתגלגל גם למניפולציות ולוויסות מכירות הכרטיסים כדי ליצור מצג שווא של סולד אאוט.
"מאחורי עומר אדם עומד בחור גאון בשם ליאור זהרי מ־VIP הפקות, שהביא לז'אנר המסתלסל את הגל הגדול של הקיסריות והיכלי התרבות. זהרי הביא את הגישה ההפוכה – נקודת הפתיחה לשיווק היא שמאסות של כרטיסים יימכרו לוועדי עובדים ולגופים גדולים, וכך יש מספר מצומצם מאוד של כרטיסים לקהל הרחב. כשהציבור רואה שאוזלים הכרטיסים הוא קודם כל קונה ואחר כך חושב מה לעשות בזה, תרבות הצריכה השתנתה ויש אנשים חכמים שיודעים לנצל זאת היטב. בשורה התחתונה הייתה הופעה מול 30 אלף איש וזה הישג יפה".

המוזיקאי יוני רועה, שכתב לעומר אדם את אחד מלהיטיו הראשונים – "נמס ממך" – תוהה גם הוא לגבי האמינות של המספרים המטורפים, בעיקר של מכירות הכרטיסים.
"אני רואה כל מיני אמנים כאלה ואחרים שוואלה, מחזיקים כבר שמונה שנים עם הבלוף הזה, עושים קיסריות, עושים פה דברים מדהימים וזה נראה לי מוזר כאיש מקצוע, כאחד שעשה דרך והוביל אמנים כגון שלומי שבת, אלי לוזון וזהבה בן כבר מההתחלה. הסטנדרטים השתנו וכשכל אחד יכול לקנות צפיות ביוטיוב זה הופך את התחום לאיזו בורסה מטורפת שבה מריצי מניות".

ומניית הזהב היא עומר אדם.
"עומר אדם הוא דוגמה יוצאת דופן. אני מכיר אותו עוד מגיל 6־7, כשאבא שלו היה מעלה אותו על במות בירושלים עם איציק קלה ואמנים אחרים. הילד הזה חונך להיות זמר ובאמת הוא זמר טוב, הוא חרוץ וכל הזמן מקליט ומושמע. הוא ייחודי מאוד, אבל הסיפור של האצטדיונים, באמת יש פה תהייה, איך זה יכול להיות? משהו פה מוזר. כשראית איך אמן כמו גידי גוב לא מצליח למלא את קיסריה ומגיע ילד בן 17 ומצליח למלא את קיסריה – זה כבר אמר את הכל".

התחרות בפסגה הופכת לבלתי אפשרית. פעם כולם רצו למלא את קיסריה והיום האמנים הגדולים מדברים על פי שישה אנשים בקהל.
"לצערי זה נהיה כמו בכדורגל – אם אמן אחד מילא את קיסריה אז גם הקהל של האמן השני יעשה את קפיצת המדרגה הזאת. זו תחרות כמו בין קבוצות כדורגל שאין לה כל קשר לתכנים או למוזיקה".

זה גם כדור שלג שמזין את עצמו – ככל שיש יותר צפיות, יותר רכישות כרטיסים או הורדות, כך גם מקבלים תארים שונים וזה בתורו מביא עוד קהל.
"תראה, חייבים להודות שזה לא מהיום. עוד בשנות ה־70, כשהמצעדים היו ברשת ג' והיה לה המונופול, היה בלוף. פתאום צץ לך משום מקום 'זמר השנה'? איך? היה בן אדם שישב וכתב גלויות למצעד. גם רכישה של תקליטים על ידי המפיקים הייתה קיימת לפני 20 שנה. מפיקים היו רוכשים בכמויות כדי לקבל תקליט זהב. הפרמטר להצלחה מבחינתי הוא עדיין בן אדם שהולך וקונה דיסק או הורדות. עידן רייכל, שלמה ארצי, אייל גולן – אנשים קונים את הדיסקים שלהם, זו עובדה, להם אני מאמין".

בסך הכל מיתוג גבוה

לעומת רועה ואוזן, בעלים ומנהל של פירמה גדולה לשיווק, ניו מדיה והפצת מוזיקה שעובדת עם האמנים הגדולים בישראל כגון אייל גולן, שרית חדד, קובי פרץ והפרויקט של רביבו, חושב שאין ממש בשמועות: "אני לא חושב שעומר אדם מעורב ברכישת צפיות, כי יש למספרים הגבוהים של הצפיות אצלו קורלציה ישירה להצלחה בהופעות והמספרים הם עדיין בפרופורציה מקומית, אין לו צורך בתנופה המלאכותית הזאת. עם זאת היום כל מנהל קמפיין במוזיקה יציע לך גם לרכוש קצת צפיות ממומנות בשביל הנראות והרושם, אבל בסופו של דבר הדברים האלה לא מחזיקים מעמד וזה כבר לא עושה רושם על הקהל.

"אם רק תנפח את הצפיות אתה לא תופיע ברשימת הטרנדינג של יוטיוב, כי הוא עובד היום על חשיפה גיאוגרפית וקניית צפיות סיטונאית היא תמיד מחו"ל. אם כל הצפיות שלך הן ממלזיה, מי יקנה כרטיסים? פעילויות קידום המכירות שנוקטים בהן היום הן רק קמפיין לגיטימי של פרסומות ביוטיוב או באינסטגרם, שמפיקים מוצאים עליו המון כסף".

איך אתה בטוח בקביעות שלך?
"קח למשל את 'אוהבת אותי אמיתי', השיר האחרון שעומר אדם הוציא לפני כחודש ושיש לו יותר מ־10 מיליון צפיות ו־58 אלף לייקים. אי אפשר להגיד שזה נתון לא אמיתי, יש לו 600 אלף מינויים לערוץ. זה גם תלוי בדפוסי הצפייה של הילדים והנוער, כשהם אוהבים שיר הם שומעים אותו בלופ עשרות פעמים ביום. לעומת זאת, אימא שלי אוהבת את יהורם גאון, אז היא תאזין רק פעם אחת לשיר, וזה בא לידי ביטוי במספרי הצפיות". (יש לציין שיוטיוב לא סופר כל צפייה אם מדובר באותו משתמש, אלא רק פעם בשש עד שמונה שעות. כלומר, ילד שיושב וצופה ברצף בקליפים לא מעלה את מספר הצפיות בהתאם למספר הצפיות אצלו בטלפון – ע"ד).

"מההיכרות עם המנהלים שלו – הם לא מקפיצים צפיות", אומר בעלי החברה שהעדיף לא להזדהות בשמו, "הם מאוד מחושבים. אם אתה מקפיץ צפיות אתה מסכן את הערוץ שלך, כי ברגע שתיתפס יוטיוב יסירו לך את הערוץ מהאוויר. זה קרה במיוחד לאמנים צעירים ומתחילים. מאחורי אמנים גדולים יש חברות ניו מדיה שיגנו עליהם ויכחישו שהם הקפיצו צפיות, כך שאין מצב שמנהלים שלו החליטו להקפיץ לו את הצפיות ולסכן את עתיד הערוץ שלו, שבעצמו שווה הרבה מאוד כסף".

ומה בנוגע לטענות בדבר ספסרות ורכישת כרטיסים מלאכותית להקטנת ההיצע?
"שטויות. אם האמן והמנהלים שלו מבינים שחברת חשמל רוצה לקנות מהם 15 אלף כרטיסים, והם תכננו להופיע בנוקיה, אז למה שלא יהמרו וילכו על אצטדיון גדול כמו סמי עופר? כל הכבוד שהם הצליחו לסגור את חברת חשמל, כל מפיק היה שמח לזה. את קופות תל אביב מנהלים אנשים מאוד ישרים, איכותיים ורציניים ואין סיכוי שהם היו מעורבים בדברים כאלה".

את ההצלחה של עומר אדם הוא תולה אך ורק במיתוג הגבוה. "ההצלחה של עומר אדם אינו דומה כלל למה שהיה בעבר עם אייל גולן או שרית חדד או קובי פרץ. כל חנות שנייה משמיעה את השירים שלו, כל מכונית שלישית. עומר הוא מיוחד ובעל איכויות ווקאליות שאין לאף אחד, וזה פשוט נהיה טרנד לבוא להופעה שלו, לעשות סלפי ולהעלות לסטורי. תראה את לו"ז ההופעות של אדם רק בימים הסמוכים להופעה באצטדיון: יומיים לפני כן הוא הופיע באמפי שוני בפני לקוחות רב־בריח, יום אחרי סמי עופר הוא טס לאילת להופעה לחברת כלל, לאחר מכן הופיע בבית גוברין בפני עובדי בנק לאומי. כשאתה חזק מכל כיוון רוצים אותך ואתה גם יכול להרשות לעצמך להקפיץ את המחיר להופעה מ־80 אלף ש"ח ל־220 אלף ש"ח.

בני פרץ, מנהלו של אייל גולן, לא מתרגש מהרדיפה אחר שיאים בתחום. "אין ספק שכל אחד רוצה להשיג את השיא הבא, והוא רוצה להשיג אותו לבד, אבל אני כבר 30 שנה במקצוע ויודע שאחרי כל שיא ממשיכים לעבוד כמו שאנחנו יודעים, להוציא שירים ולהפיק הופעות. מעבודה קשה, באופן טבעי, גם מגיעים לשיאים".

מה דעתך בנוגע לרכישת צפיות?
"אנחנו לא רוכשים צפיות משתי סיבות: יש הרבה מאוד גורמים בשרשרת ועיוותים כאלה בנתוני החשיפה צפויים להיחשף מהר. הסיבה השנייה היא שאני מטבעי עובד בצורה מסודרת, אני חושף נתוני אמת כשנדרשים, אני לא מסוגל לעבוד אחרת".

כל חברות התקליטים הגדולות בישראל הכחישו בפנינו מעורבות ברכישת צפיות אוטומטיות, וגם מפיקים גדולים נוספים טוענים שהם לא מאמינים שעומר אדם או מוזיקאים אחרים בסדר הגודל הזה מעורבים בהטיית צפיות או במניפולציות על מכירת כרטיסים. עם זאת, כשיש כל כך הרבה חברות שמציעות שירותי קניית צפיות, וכשהספסרות בכרטיסים נפוצה כל כך, ברור שהשוק קיים. האם בתעשייה חוששים לדבר על כך? ואולי זה בכלל חלק לגיטימי מהמשחק? אם לא נתפסת על ידי יוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק וזה נתן לך דחיפה ראשונית להתנעת החשיפה, אולי זה בכלל בסדר. במציאות דיגיטלית, שבה הלקטורים היחידים הם ההמונים, אולי השיטות האלה מאפשרות לאמנים מתחילים לקבל דריסת רגל בזירה תחרותית.

מטעמם של סטטיק ובן אל נמסר: "סטטיק ובן אל מעולם לא רכשו צפיות".
מטעמו של פאר טסי סרבו להגיב.
עופר מנחם, מנהל יחסי הציבור של עומר אדם, מסר: "אין תגובה".