"סיבת המוות": איך משפיעים בלי ליפול לקלישאות פשע אמיתי?

האמת הטהורה היא שסלים היה גיבור שהתנפל על מחבל והרג אותו ותוך כדי כך נהרג בעצמו. האמת המוטלת בספק היא מי הרג אותו – המחבל עצמו, כשם שטוענת המשטרה – שמדי שנה מאז מותו בפיגוע במסעדת סי פוד מרקט ב־2002 עורכת לו טקסי זיכרון יפים – או שמא אזרח חמוש באקדח שטעה לחשוב שהשוטר הדרוזי הוא המחבל. "סיבת המוות" של רמי כץ מתלווה לג'מאל, אחיו של סלים, היוצא לחפש אחר האמת הקשה שנושאת אמירה מהדהדת על יחסי היהודים והדרוזים בארץ ישראל. ג'מאל הוא איש נעים הליכות ויפה תואר והמסע שלו לגילוי האמת כואב ומצמרר. גם כשהוא מדבר עם אנשים שמשקרים לו בעיניים ואומרים לו להפסיק לחפור הוא שומר על נימוס, ורק עיניו החכמות מלאות עצב.

כץ, שהחל לצלם את הסרט ב־2011, אומר שבמהלך הכנתו הוא חקר ארבע גרסאות של האירוע המבוססות על עדויות סותרות שפורסמו בעיתונים. בסופו של דבר נכנסו לסרט רק שתי גרסאות. "שואלים אותי בכל הקרנה אם אעשה סרט המשך. נראה לי שיש עוד המון חומרים שטרם נחשפו ויש מקום לסרט כזה".

מתוך "סיבת המוות"

עוד כתבות מעניינות:
הדוקו הישראלי הוא הדבר הכי חם על המסך כרגע
"לעשות רוצח": בלש שהיה מעורב בחקירה תובע את נטפליקס
נטפליקס שוב הצליחה להשתחל לאוסקר

איך הגעת לסיפור הזה?
"התחלתי לעשות סרט על חבר שלי שהיה בפיגוע. אחרי חודשיים־שלושה הוא הבין שההתמודדות קשה לו מדי. כבר התחלתי את התחקיר וכשישבתי בבית אריאלה ראיתי שב־12 השעות הראשונות אחרי האירוע יצאו ארבע גרסאות שונות שלו. עניין אותי לחקור איך כלי התקשורת עיצבו נרטיב בתודעה הלאומית ואף אחד לא מערער על זה. הכתבים מדבררים את המשטרה ואתה רואה שתוך כדי הדיווחים הם משנים אותם על פי מה שהמשטרה מכתיבה להם. זאת ההשראה לסרט".

אחרי שאיבד את הגיבור המיועד של סרטו, כץ היה צריך למצוא לא רק זווית חדשה אלא גם גיבור חדש – הדרמה האנושית היא אחד ההבדלים העיקריים בין כתבת תחקיר לבין יצירה קולנועית. "זה רגע מרגש כשאתה מוצא את הגיבור שלך", הוא אומר. "התחקירנית רינה שתיל הגיעה ל־150 איש שהיו בפיגוע ואתה לא יודע איך לספר את הסיפור. היו עוד עשרות סיפורים מרתקים. לפחות בעוד מקרה נפרד היה הרוג שרוב הסיכויים שהוא לא נהרג על ידי המחבל. יש הקלטת קשר שבה שומעים שוטר אומר 'יריתי בו בטעות'". אבל כשפגש את ג'מאל, כץ ידע מיד שהוא רוצה שהוא יוביל את הסרט. "המנוע של הסרט זה מי הרג את סלים, אבל התמה היא השאלה לגבי האמת – האם עדיף לחיות עם שקר מנחם או שצריך להיות בחיפוש מתמיד אחרי האמת".

ברגע מאוד נוגע ללב ג'מאל שם ידו על כתפו של מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית, חן קוגל – היחיד שלגמרי משתף איתו פעולה ומנסה להגיע לאמת – ומבקש שלא ייפגע אם הוא קצת שואל וחופר. ג'מאל מתרץ את גישתו בכך שהוא מנהל מחלקת חקירות במוסד לביטוח לאומי בכרמיאל.

מי בעצם הוביל את מי – אתה את ג'מאל או הוא אותך?
"כשהתקשרתי אליו הוא אמר 'אני מחכה לטלפון הזה כבר עשר שנים'. הגעתי לג'מאל אחרי שפגשתי את ווילי (וויליאם חזן, שלטענתו ולטענת המשטרה ירה במחבל לאחר שזה דקר את סלים ואותו – י"ש) ואת עמית מהמסעדה, כך שידעתי יותר ממנו. התחבטתי אם להגיד לו מה אני יודע, כי רציתי שהוא יהיה זה שיגלה את זה. הוא עובד על שתי מערכות הפעלה, כאזרח נאמן למדינת ישראל וכאיש מערכת, ובאופן טבעי מאוד קשה לו להטיל ספק במה שמספרים לו. בעצם עשיתי את הסרט פעמיים – צילמתי את האנשים בשלב התחקיר, ואז שלחתי אליהם את ג'מאל. עולה שאלה מוסרית כמה זה נכון להעמיד אותו בסיטואציות האלה, אבל צריך להשלים איתה כדי שהכל יהיה על המסך. ידעתי באיזה סדקים הוא רוצה להיכנס ואיזה שאלות אני רוצה שהוא ישאל".

ג'מאל תמיד כזה עדין ומנומס?
"היו מרווחים של כמה חודשים בין הצילומים כי הוא היה שוקע בכאב ואי אפשר היה לדבר איתו. בירכא יש תפיסת אמת פשוטה – מה שאומרים זה מה שיש. אתה לא יכול לבקש ממנו לעשות משהו פעמיים, זה גם הכוח של הסרט. אתה יכול להגיד לו על מה לדבר אבל לא יכול לביים אותו".

במהלך הסרט ג'מאל נפגש עם ווילי בהפרש של כמה שנים – פעם ראשונה בביתו של ווילי, ובפעם השנייה בביתו של ג'מאל. לפגישה השנייה אנחנו וג'מאל מגיעים עם רושם די ברור שהוא האיש שהרג את אחיו. ג'מאל מזמין אותו להגיד את האמת, והשניים מסתובבים סביבה, אבל ווילי לא הולך עד הסוף. "ווילי הוא דמות כובשת, סטייל המערב הפרוע", אומר כץ. "הוא סיפר לי שבמשך עשר שנים היה שולח יד לאקדח כל פעם שעצר ברמזור מחשש שינקמו בו, 'כי חיסלתי מחבל'. קיוויתי שגם הוא יגיע להשלמה – יבקש סליחה ויקבל סליחה. אני חושב שאנשים רוצים להגיד את האמת וזאת הייתה נקודת המוצא שלי בעבודה איתו. לצערי עד סוף ההפקה לא הצלחנו להגיע לזה. ביקשתי מג'מאל שלא יעמת את ווילי עם זה כי זה ירחיק אותו. האמת צריכה לבוא מהדמות עצמה. ג'מאל לא כועס עליו שהרג את אחיו – הוא אומר, 'זה היה יכול לקרות גם לי' – אבל הוא לא מצליח להבין למה הוא משקר לו".

רמי כץ (צילום: דין אהרוני רולנד)

בסצנה מעולה שכמו נכתבה ובוימה על ידי סידני לומט, ג'מאל מפתיע את השוטרים שהתאספו לספוד לאחיו ומקרין להם סרטון של ממצאיו. חלקם קוברים את ראשיהם בידיהם, אחד ממהר לצאת מהחדר, והדממה אומרת הכל. "נכנסתי לשם עם מצלמה ששידרה למכשיר הקלטה מחוץ לתחנה כי הייתי בטוח שלא ייתנו לי לצאת מהתחנה", מספר כץ. "הרגשתי שאני עושה פיגוע בתוך יום זיכרון. עבדנו הרבה על הנאום של ג'מאל אבל לא שיערתי שיהיה כזה נוקאאוט".

האם מאז הבכורה של הסרט בפסטיבל ירושלים הייתה לו השפעה כלשהי?
"אחרי השלמת הסרט ג'מאל כתב למפכ"ל והוא מינה קצין בודק בדרגת נצ"מ. זה מינוי בלתי פורמלי. הנצ"מ כבר פנה לג'מאל ואמר לו שהוא הולך לפרקליטות להוציא את התיק מחדש. כדי לכונן ידידות אמיתית צריך שיהיה בסיס של אמון. הזלזול של אנשים בעמדות כוח באינטליגנציה של הדרוזים – כי מערכת הביטחון היא המעסיק הכי גדול של העדה הדרוזית – הוא לא מוסרי. זה נכון לכל המיעוטים במדינה. תסתכלו על האנשים בגובה העיניים ותפסיקו לפחד מהם, תתייחסו בכבוד והם יחזירו לכם כבוד. אל תחשבו בשבילם מה טוב להם. אל תתבססו על אג'נדות של בן גוריון – איך אני הולך לדבר עם דרוזים. תתקדמו".

← "סיבת המוות" מוקרן בימים אלה בסינמטק תל אביב. לזמני ההקרנות