תמיד היו בעיר מסעדות פתוחות בתשעה באב. עכשיו זו אידיאולוגיה

אתמול בשעות הצהריים המוקדמות עשינו את מה שאנחנו עושים מדי שנה קצת לפני תשעה באב, ופרסמנו את רשימת המסעדות והברים שיישארו פתוחים לציבור בערב תשעה באב. כמדי שנה, מדובר בקומץ של כמה עשרות מקומות מתוך הרבה מאות בתי עסק שפועלים בעיר. שלא כמדי שנה, הסיפור התפוצץ והרעיד את הרשתות החברתיות, גופי תקשורת מובילים מיהרו לקפוץ על עגלת האייטם הלוהט של הרגע, והתכתשויות עזות פרצו ברחבי טוויטר. ועכשיו צריך לדבר על זה. אלא שאין עם מי.

אין שום דבר חדש בסיפור של תשעה באב בתל אביב: פתיחתם של בתי עסק בעיר ביום האבל הדתי על חורבן בתי המקדש היא עניין עתיק, חלק מהסטטוס קוו התל אביבי, ולמעט טנטרומים מזדמנים של עמית סגל (מצ"ב אחד מהם מ-2018) ודו"חות של פקחים אף אחד לא עשה מזה יותר מדי עניין. פתיחת העסקים בתשעה באב גם מעולם לא נעשתה בהתרסה או במפגיע. זה תמיד היה המשך ישיר וכמעט טריוויאלי לחיים החילוניים עצמם, אנשים חופשיים בעיר חופשית שעושים דברים חופשיים, לא כאידיאולוגיה, אלא כשגרת חיים. הסיפור הזה נגמר.

 

ב"הארץ" כבר הכתירו את זה כ"מרד תשעה באב", מסעדנים בולטים הוציאו הודעות לוחמניות לעיתונות, מובילי ההתנגדות להפיכה המשטרית התייחסו גם הם לדרמה המתפתחת, ומה שהיה עד לפני רגע בסך הכל בחירה אישית של בעלי עסקים ולקוחותיהם אם לשתות או לא לשתות בירה בערבו של יום הזיכרון הדתי, הפך בבת אחת לחלק אינטגרלי מהמאבק בהפיכה המשטרית. הסימבוליות של העברת חוק הדיקטטורה לביטול עילת הסבירות שלושה ימים לפני תשעה באב, הפכה את השיח השנתי על חורבן הבית ושנאת החינם לבדיחה שהציבור הדמוקרטי לא מוכן לצחוק ממנה יותר.

הפיכתה של שגרת החיים בתל אביב לחלק משמעותי מהמאבק בהפיכה המשטרית אינה מקרית. חוקי ההפיכה הם איום ברור ומיידי על אורח החיים החילוני-ליברלי, ולכן כל אקט יומיומי נטען במשמעות אידיאולוגית: אנחנו נאבקים בהפיכה כשאנחנו שותים בבית קפה לא כשר, אנחנו נאבקים בהפיכה כשאנחנו הולכים למסיבת גייז, אנחנו נאבקים בהפיכה כשאנחנו נוסעים בקווי האוטובוס של "נעים בסופ"ש", אנחנו נאבקים בהפיכה מעצם היותנו כל מה שקואליציית הגזענים-המשיחיים של נתניהו רוצה לדרוס ולחסל. עצם הקיום שלנו הפך לפעולת מחאה מתריסה.

זאת אינה התרסה וגם לא שמישהו פה עושה דווקא. זוהי תחילת תהליך רדיקליזציה של המחנה הדמוקרטי שמזהה סופסוף את הקווים האדומים שלו, ומבין שיש משמעות פוליטית ואידיאולוגית לאורח חייו ושזאת השעה להחצין את המשמעות הזאת. אנחנו לא "נכבד" יותר על אוטומט שום מנהג אורתודוכסי ולא נרכין ראש בפני כוהני השקר של היהדות החרד"לית. אנחנו נעצב את היהדות שלנו כרצוננו ונפרק את הממסד הדתי בהזדמנות הראשונה שתהיה לנו. וכמו שכתבנו בטוויטר, אף אחד לא יטיף לנו השנה על חורבן הבית ושנאת חינם. אנחנו חשים בהם על בשרנו ואבלים עליהם כל יום, כל היום, כבר יותר מחצי שנה. תכבדו.