"אגדת המלך שלמה": חגיגה לעיניים וצרימה לאוזניים

אני רוצה להתחיל מהשועל, שלדמותו מתנקז כל מה שטוב ורע בסרט האנימציה הישראלי הראשון שמנסה להתחרות עם דיסני. כמו בסרטי הנסיכות שעושים בקליפורניה, לגיבור הירושלמי של "אגדת המלך שלמה" יש בן לוויה קשקשן עם זנב, שמבטא מחשבות ורגשות שהגיבור מדחיק על מנת להישאר גיבור. טובי השועל נראה כאילו יצא מבין דפי "איה פלוטו" ומבחינה חזותית היצורון הפרוותי עם האוזניים הענקיות הוא יצירה מוצלחת ביותר. אבל כשהוא פתח את הפה רציתי לאטום את האוזניים. הרפליקות הכאילו מתחכמות שלו והטון הצווחני שבו הן נאמרות נשמעות כמו חריקת ציפורניים על לוח.

סיפורי התנ"ך הם מקור טבעי לאנימציה ישראלית – כזכור "בעל החלומות" של יורם גרוס מ-1962, סרט האנימציה הישראלי הראשון (ובמשך שנים רבות היחידי), סיפר על יוסף וכתונת הפסים. גם האנימטור הוותיק חנן קמינסקי (שכבר ביים סדרות וסרטים באורך מלא בשוודיה ובגרמניה) פנה לשם, ובהשראת אגדות הילדים של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק (שכבר עובדו ב-1992 לסדרת אנימציה בפלסטלינה על ידי רוני אורן), סרטו מספר על בן מלך צעיר שעדיין לא הוכיח את עצמו כיורש ראוי לאביו המנוח.

בתחילת הסרט הוא מחכה לבואה של מלכת שבא שאמורה להיות כלתו. למרות שהיא מתגלה כצעירה נרקיסיסטית ולא נעימה הוא מוקסם לחלוטין מיופיה. אך לפני שהספיק לבקש את ידה השד אשמדאי מטיל כישוף על כל תושבי ירושלים. שלמה (עודד מנשה) והשועל מושלכים למדבר, ויוצאים לחפש את השמיר (אלברט כהן, מדבב עתיר ניסיון, הוא היחידי בסרט שנשמע נכון), תולעת האבן שיעזור להם להשיב את השד לבטן האדמה. במדבר שלמה יפגוש שלל בעלי חיים ידידותיים וגם נסיכה ערביה בעלת אופי עצמאי (עדן הראל), שתלמד אותו שיופי זה לא מספיק, ומוטב שלבת זוג שאתה בוחר לעצמך יהיו גם תכונות אופי כתבונה ואומץ.

התכנים החינוכיים בהחלט ראויים ואחייניתי בת השמונה נהנתה מהסרט. היא אהבה את הנסיכה המרדנית, וציינה לחיוב את העובדה שהמלך הצעיר לומד להיות נדיב לבעלי חיים וגם את מה שהיא כינתה "מילים יפות". היא התכוונה לכך שחלק מהדיאלוגים נכתבו בשפה פסאודו-מקראית. אלא שכדי לפנות לקהל הילדים של היום שולבו בהם גם מילות סלנג לא מאוד עדכניות בנוסח "החתונה הזאת לא בסטייל שלי". הרבדים השונים של השפה אינם מתגבשים למשהו הרמוני, ולא פעם זה נשמע כאילו הדיאלוגים נכתבו באנגלית ותורגמו לעברית בגוגל טרנסלייט. התוצאה עילגת ותורמת לכך שהקשתות הדרמתיות של הדמויות לא תמיד משכנעות ותיקוני האופי נדמים פתאומיים ומקריים.

בשפה הוויזואלית, לעומת זאת, הושקעו הרבה יותר מחשבה וכשרון. "אגדות המלך שלמה" שואב השראה מאיורים של ספרים והגדות לילדים. הדמויות הדו-מימדיות מעניקות לו מראה של ספר pop-up והחזות הזאת, שמבחינה בינו לבין התוצרת ההוליוודית, יפה לעין ומתאימה למקום. לכן נדמה שאילו היה חוזר לאולפן ההקלטות, וכל הדיאלוגים היו נכתבים מחדש ומוקלטים מחדש על ידי שחקנים אחרים, או על ידי אותם שחקנים שהיו מקבלים הוראות בימוי אחרות, הסרט היה יכול להשתדרג באופן מהותי. כי "אגדת המלך שלמה" הוא חגיגה לעיניים וצרימה לאוזניים, ורק המוזיקה המשובחת של עדי כהן מפצה מדי פעם על הקקופוניה הוורבלית.

סרט על: המלך הצעיר מתמודד עם אשמדאי ומתחבט בין שתי כלות פוטנציאליות

ללכת? כן. קחו אתכם ילדים ואטמים לאוזניים