הצלחנו לשרוד את "אהבה ממבט שני", ואז רגע השיא התחרבש לגמרי

רפאל ואוליביה הצרפתים נפגשים ומתאהבים עוד לפני כותרות הפתיחה. במהלכן הוא הופך לסופר מצליח של סדרת רומנים פוסט אפוקליפטיים והיא נעשית מורה לפסנתר, ועד סופן הם כבר מתרחקים זה מזה כי הוא נעשה מרוכז מדי בעצמו ובקריירה שלו. סרט שלם על מערכת יחסים נדחס לתוך כמה דקות, כדי לפנות את הדרך למשהו אחר – סרט היי קונספט פריזאי בנוסח הוליווד.

אוליביה אומרת לו שהיא לא אוהבת אותו יותר, ובבוקר שאחרי רפאל מתעורר לתוך חיים אלטרנטיביים שבהם הוא מורה בתיכון ורווק הולל, ואילו היא פסנתרנית נערצת וכמעט נשואה למישהו אחר. משום שראה סרט או שניים בחייו, רפאל מסיק שעליו לגרום לה להתאהב בו מחדש כדי שיוכל להשיב לעצמו את החיים הקודמים, שבהם הוא לא סתם אחד שמשחק פינג פונג עם החבר הכי טוב שלו.

ברור שבשביל שבפעם השנייה זה יעבוד, רפאל צריך ללמוד משהו לגבי תחזוק מערכות יחסים מעבר לריגוש הראשוני, אלא שהשיעור הזה, שצץ ממש בדקות האחרונות, מזויף ומצטדק כמו רוב הסרט שלפניו. דווקא בהעמדת הפנים הפמיניסטית שלו, הוא מנסח מסר מיושן המבוסס על הנחה שיש רק שתי אופציות לזוגיות – או ככה או ככה.

הרעיון שמניע את "אהבה ממבט שני" מורכב מכמה תבניות מוכרות שפותחו בקומדיות רומנטיות הוליוודיות – וזה כנראה מה שמסביר את העובדה שהסרט הצרפתי הזה מוקרן ברב חן ולא בלב או בסינמטק. זה שילוב של קומדיות הנישואים החוזרים בנוסח "סיפור פילדלפיה" ו"ליידי איב" הקלאסיות עם תבנית הסטוקר, שמנצל ידע מוקדם על אישה כדי לכבוש אותה בסגנון "משתגעים על מרי" ו"כולם אומרים אני אוהב אותך". חומר היחצנות מעדיף להדגיש את הקשר לסרטי העולמות המקבילים כמו "דלתות מסתובבות". זה בסדר גמור לעבוד עם תבניות שהוכיחו את עצמן, אבל הסרט הזה עושה בהן שימוש עצלני וחד ממדי, ולא באמת מתמודד עם ההשלכות שלהן.

"אהבה ממבט שני" הוא מסוג הקומדיות הרומנטיות – ויש המון כאלה – שמניחות שלכל אישה יש רשימה סגורה של הדברים שהיא הכי אוהבת: השיר הכי אהוב עליה, הפרח הכי אהוב, הצבע וכו'. זה תופס את כל הנשים כדמויות קרטון עם סוג של הפרעה אובססיבית כפייתית, שתקועות על דבר אחד. כאילו הסרט רוצה לומר שאם יש רק שיר אחד שהיא הכי אוהבת בעולם, אז יש גם רק גבר אחד שנועד לה.

ג'וזפין ז'אפי המגלמת את אוליביה היא שחקנית אטרקטיבית ונעימה ופרנסואה סיביל ("בחזרה לבורגונדי") לא רע כרפאל. אבל שתי הדמויות שורטטו בקווים ראשוניים ביותר, והתסריט אינו עוזר לנו להבין מדוע אוליביה אמורה להתאהב ברפאל בפעם השנייה. ובבוא הנשיקה שאי אפשר בלעדיה, הבמאי/תסריטאי הוגו ז'לאן ("מחר הכל מתחיל") הורס את האירוע במו ידיו באמצעות עריכה טיפשית.

הרגעים הכי מצחיקים בסרט שייכים כולם לבנז'מין לוורן (שכבש את הלב ב"נפלאות החושים"), המגלם את חברו הטוב של רפאל בשני הגלגולים של חייו. לוורן, איש הקומדי פראנסז, הוא שחקן כל כך הרבה יותר טוב מכל שאר האנשים על המסך, שחלק מהזמן הצטערתי שהסרט לא עליו.

ציון: 2.5/5

סרט על: בחור מתעורר בעולם מקביל שבו אהובתו אינה מכירה אותו
ללכת? אפשר. שחקנים צרפתים נחמדים בסרט קונספט מפוקשש

Mon inconnue, בימוי: הוגו ז'לאן. עם פרנסואה סיביל, ג'וזפין ז'אפי, בנז'מין לוורן. צרפת 2019, 117 דק'