על הקו עם אוון דנדו (למונהדס) שמתרגש לבוא. ניק קייב הכין אותו

אוון דנדו מהלמונהדס בהופעה. צילום: שאטרסטוק
אוון דנדו מהלמונהדס בהופעה. צילום: שאטרסטוק

הקאבר ההוא שהעפיל על היצירה המקורית והמעולה, היופי שלו שהפריע בדרך וגם - הסמים, הפירוקים והצרות: ישי ברגר, מעריץ גדול, תפס את אוון דנדו לקראת הופעתם המשותפת במוצאי שבת בבארבי. השיחה התנהלה ב-1 באפריל, והוא תוהה אם מישהו עבד עליו (התשובה היא שלא)

בוקר. ה-1 באפריל. אני בטלפון עם אוון דנדו, סולן הלמונהדס שאתו אופיע בשבת הקרובה בבארבי. חושב אם השאלות שלי או התשובות שלו משנות למשהו – הרי אף אחד לא יאמין לי בכל מקרה. המאורע: 30 שנה לאחר צאת האלבום האיקוני והמושלם שלהם, It's a shame about Ray. שכיח ששוכחים אלבום אחרי 30 שנה, אבל לא את האלבום הזה. לא בשבילי. עכשיו הם יוצאים לסיבוב הופעות עולמי בו ינוגן האלבום במלואו. כך גם כאן אצלנו.

בתחילת דרכם למונהדס היו להקת פאנק, כמו שדנדו מספר לי -"אמא של ג'סי (הבסיסט המקורי ולימים מפיק/במאי סדרות מוכר, שעבד למשל על "גירלס") היתה קונה לנו תקליטים של ה"דד קנדיז" בימי מלחמות הצנזורה של טיפר גור"). כלהקת פאנק מבוסטון יצאו לה שלושה אלבומי אינדי די נשכחים לאורך החצי השני של שנות ה-80 – באחד האלבומים הישנים דנדו בכלל ניגן על תופים.

אני שואל את דנדו אם הוא לחוץ לקראת חגיגות ה-30 לאלבום, והוא עונה בהתלהבות אמיתית: "הכל כל כך דפוק עכשיו בעולם, אני ממש רוצה ליהנות ולעשות את הדבר שאני עושה הכי טוב. בואו נהנה. כל הופעה שעשינו מאז תחילת הקורונה היתה כל כך כיפית לכולם, אני לא רוצה לקחת שום דבר כמובן מאליו, לנגן בהופעות זה כל כך כיף".

אוון דנדו, למונהדס (צילום: יחסי ציבור)
אוון דנדו, למונהדס (צילום: יחסי ציבור)

ללמונהדס יש מיליוני מעריצים בעולם, תקליטי זהב, אהבה טוטאלית מקהל טוטאלי ועדיין יש לציין שכמה דברים, איך לומר, הפריעו בדרך. הלהיט הגדול ביותר של הקריירה שלהם (עד היום) הוא קאבר ל"מיס רובינסון" של סיימון וגרפנקל, וזה מגיע עם אווירה של איך נאמר? 'דרך השלום' של האלטרנטיב האמריקאי. בשלהי 1992 ראיתי את הקליפ של השיר וישר התאהבתי בגרסה. כך הכרתי אותם, וכך גם רוב האנשים זוכרים אותם. חבר טוב אפילו הגדיל ושאל אותי לא מזמן "היו להם בכלל עוד שירים?". ובכן, ברור שהיו להם עוד שירים, למעשה כל אלבום שיצא ללמונהדס אחרי "ריי" הוא פשוט יפיפה וגם אלבום הסולו של דנדו מ-2004 חריף ובלתי נשכח.

אבל הקאבר, נו, זוכרים להם את הקאבר. יש צרות גדולות מאלה, כמו התמכרות, גמילה, דלת מסתובבת של חברי להקה שעוזבים, להקה שמתפרקת, להקה שחוזרת, להקה שחוזרת ונעלמת. בעיה נוספת היא שדנדו הכריזמט גם היה חייב להיות יפה, יפה מדי. בזמן שהוציא את האלבום הכי טוב של הקריירה שלו, נבחר דנדו לאחד מ-50 האנשים היפים בעולם לפי מגזין "אנשים" ב-1993. וזו לא היתה תקופה טובה להיות בה יפה. האלבומים הגדולים של השנה הזו היו "עכבר מהגיהנום" של מיטלוף ואלבום של אירוסמית' שעליו מתנוסס עטין של פרה עם פירסינג ברוח התקופה המתקרבת.

אבל לדנדו זה פחות משנה. הוא אומר לי בהתלהבות ש"לנגן מוזיקה מול אנשים זה אחד הדברים הכי מספקים שיש בעולם, זה פשוט מדהים, כמעט כאילו נולדתי כדי לעשות את זה" אני מספר לו שאני משוגע על הלמונהדס, שאני כותב שירים ומנגן גיטרה אבל חייב לומר לו את האמת – שמעולם לא ראיינתי אף אחד, ואז שאלתי אותו אם הוא אי פעם היה המראיין של אמן שהוא אוהב? הוא עוצר לחשוב ואז מספר לי שכשהם לקחו את ה-Vaselines להופעות הוא היה נותן ליוג'ין (קלי, חבר ההרכב) לעשות את הראיונות הטלפוניים בשבילו.

היום בישרנו שקלקסיקו חוזרים
אתמול בישרנו שקליס חוזרת לפה
וקצת לפני שאפגן וויגז חוזרים
וגם Other lives

לפתע אני נזכר שאנחנו מדברים ב-1 באפריל ומקווה שאני לא מדבר בכלל עם חבר של דנדו במקום אתו. נגיד, ג'וני דפ.

הצליל המושלם של האלבום האיקוני שאנחנו חוגגים ישוחזר השבוע בבארבי. אבל כשאני שואל את דנדו מתי הוא כתב שירים חדשים לאחרונה? הוא מספר לי שהוא הפסיק עם הרואין, שהוא מתגבר על מחסום כתיבה וישר מציע לי לעזור לו לסיים את כתיבת האלבום כשהוא יהיה בישראל.

"ניק קייב תמיד מספר לי דברים טובים על ישראל, אני ממש מחכה לבוא ולבלות איתך", הוא מסכם. והכל ב-1 באפריל, כן? ואני הייתי ישי ברגר. נתראה בבארבי.
הלמונהדס וישי ברגר (לפניהם) יופיעו במוצ"ש (21/5) בבארבי. כאן תוכלו לרכוש כרטיסים. וכאן להאזין לחדש של ישי "סירות קטנות":