אויש, לאכול אותך: מצאתי את הפתרון לאכילה רגשית, שאל אותי כיצד

כשמתבגרים מבינים יותר ויותר שחשוב לבחור ממי וממה להימנע לא פחות מאשר לבחור את מי ומה להכניס לחיינו. לרוב אלה הבחירות הקשות ביותר, מהסיבה הפשוטה שהימנעות מדברים מובילה לשעמום. המשימה היא ללמוד לשאת אותו כנזיר טיבטי, ועוד כזה שלא מתגורר על רקע הנופים הפראיים של טיבט אלה בפחונים האפרוריים של יפו. וזו הבעיה בדיאטה. אם ההרזיה הייתה פעולה אקטיבית שכוללת, לצורך העניין, פתרון חידות, היינו קופצים על האתגר. אבל בשביל לרזות צריך לסתום את הפה, וחסכו ממני קשקושים אכזריים על כושר גופני. בשביל לרזות, בשביל להצטמצם, בשביל לדייק את עצמנו – צריך לצום, לפעמים לחודשים ארוכים של צחיחות מדברית.

הקושי להצטמצם גופנית ליווה אותי תקופות ארוכות מחיי. כילדה שגילתה שהיא שמנה כבר בשנים הראשונות של היסודי נעשיתי מודעת מהר מאוד לסטנדרטים החיצוניים שמודל היופי מציב לי ולכישלון שלי לעמוד בהם. בהתאם לגילוי המצער הזה, מצאתי את עצמי מאז גיל 12 מיטלטלת בין הפרעות אכילה שונות ומתעסקת בקדחתנות בכל מה שנכנס אל הפה שלי.

עוד כתבות מעניינות:
סגרנו את הנטפליקס, מה עושים עכשיו?
ברחתי מהסוכר, אבל הוא המשיך לרדוף אחריי
החלפתי את הקנדי קראש בצריכה אובססיבית של חדשות

ביחס לשנים ההן, היום העיסוק שלי באוכל מתון והרגלי האכילה שלי סבירים למדי. אני פותחת את הבוקר בסלט, נוטה להתרחק מגלוטן ומקפידה להקשיב לרעב שלי, כמו שאומרות הדיאטניות. אבל בערב החוקים משתנים. ככל שאני מתקרבת הביתה, בד בבד עם התפוגגות המחשבות על עבודה, מתחילה לטפס אל מעמקי הראש שלי השאלה מחודדות הציפורניים – לאן כל זה הולך.

צעד אחר צעד מכה בי חוסר הטעם שבריטואל עבודה־בית־שינה. החרכים שבין נקודות ההיאחזות של חיי מתחילים להתרחב, והופכים את כל מה שיש לי לאיים קטנים ומטופשים שצפים על ים שחור. ים כזה יכול לייבש רק סיר פתיתים, חשבתי עד לא מזמן. ואכן, לפחמימה הריקה כוח עצום בחימום הבטן.

 

אך בעוד שלכל סיר יש תחתית, חיית מחמד – כך גיליתי מאז אימצתי את העולל הפרוותי שלי – לא מאבדת מטעמה לעולם. החתול הזה, שנכנס לחלל בלבי משל היה קופסת נעליים ריקה (הוא רוחש חיבה עזה לקופסאות נעליים), לימד אותי שחיבוק כפיות עד אור הבוקר מפוגג כל מחשבה על עזיבת המיטה לטובת נשנוש לילי. הוא גם לימד אותי שפתיתים אמנם סותמים קלות את חרירי החרדה, אבל חתול אהוב גורם להדממה קוגניטיבית טוטאלית שתחושתה זהה למילוי המוח בצמר גפן. מכורי מזון לא יאמינו, אבל חתול עשוי להחליף פנטזיה על גמיעת סירים בתשוקה לחיבוקים וגרגורים.

נקודה נוספת ורומנטית פחות היא שגור חתולים, מעט כמו דיאטנית אלימה, לעולם לא יניח לכם לאכול בשקט. הוא תמיד ירצה את מה שאתם אוכלים, יחפש כל דרך לאכול לכם מהצלחת ויגרום לכם לחשוב בפעם הבאה אם אתם רעבים מספיק כדי לעבור את כל זה מחדש. כך או כך, דחיית האוכל או ויתור עליו כבר לא יגרמו לכם עוגמת נפש גדולה, ומהר מאוד תשכחו שהמקרר היה מוקד החום שלכם להיאחז בו בלילות ריקים.