הוויסקי היפני מאיים לקחת מהסקוטים את הבכורה

חובבי הוויסקי הסקוטי, והסקוטים בראשם, נדהמו לגלות בתחילת המאה ה־21 כי הזוכה בתואר הוויסקי הטוב בעולם הוא לא הוויסקי הנערץ שלהם, אלא דווקא וויסקי יפני. "זו גאוניות שכמעט לא ניתן לתארה", קבע ג'ים מורי, מחברו של "תנ"ך הוויסקי". התבוסה שהנחיל המוצר הלא מוכר לטובים שבמותגי הוויסקי הסקוטי הייתה יריית הפתיחה של מהפכת הוויסקי היפני, שעד אז נועד בעיקר לצריכה מקומית והעולם כמעט לא הכיר אותו. התואר הזה, והסרט המצוין "אבודים בטוקיו" שבו ביל מאריי מגלם שחקן אמריקאי מבוגר המגיע לטוקיו כדי לעשות פרסומות לוויסקי יפני – שמו את הוויסקי היפני לראשונה על מפת המשקאות של העולם. אמנם מדובר בתעשייה צעירה, אך היא מנפקת תוצר יוצא דופן באיכותו.

הרבה לפני שהיפנים הגו את המילה וויסקי הם כבר ידעו לזקק אלכוהול. לפני כ־1,300 שנים הם זיקקו לעצמם את תזקיק האורז הידוע סאקה, שמצוי כמעט בכל בית יפני. את הוויסקי הכירו היפנים כשהאמריקאים הביאו אותו ליפן באמצע המאה ה־19. עוד בשנת 1870 הם החלו לזקק וויסקי, אך הוויסקי היפני האיכותי נולד דווקא בסקוטלנד, כשהמזקקה היפנית המסחרית הראשונה, ימאזאקי, החלה לפעול ב־1923.

כמו כל דבר שהיפנים נוגעים בו, גם את הוויסקי מייצרים היפנים ברצינות ובכישרון מעוררי השתאות. כיום פועלות ביפן כבר כמה מזקקות. השתיים הבולטות והמוכרות שבהן הן סנטורי (מזקקת יאמאזקי) וניקה (מזקקת יואיצ'י). לכל אחת מהן שתי מזקקות וויסקי, והסינגל מאלט שלהן הפך להיות הסינגל מאלט השני במכירות בעולם.

האנשים שלהם מגיע הקרדיט להצלחתו של הוויסקי היפני הם שינג'ירו טורי (מסנטורי/ יאמזקי) ומסטקה טקטסורו (מניקה). טורי, יבואן משקאות חריפים ותרופות, שעשה את כספו מייצור משקאות אלכוהוליים על בסיס יינות פורת מתוקים שמתאימים לחך המקומי, ביקש במקביל לעשות גם את מה שהוא אהב יותר מכל ובנה מזקקת וויסקי בימאזאקי, פרבר של קיוטו שהיה ידוע באיכות המים שלו. טורי מינה את טקטסורו, סטודנט צעיר לכימיה אורגנית, למנהל המזקקה, לאחר ששלח אותו ללמוד את תורת ייצור הוויסקי הסקוטי בגלזגו שבסקוטלנד. עם חזרתו ליפן בשנת 1923 החלו השניים לייצר וויסקי איכותי בימאזאקי. השותפים עבדו יחד עד לשנת 1934, ואחר כך, עקב חילוקי דעות קשים, עזב טקטסורו את השותפות וייסד חברה חדשה (ניקה), שהפכה למתחרה הגדולה ביותר של סנטורי. טקטסורו נחשב עד היום לאבי הוויסקי היפני, הראשון שסלל את הדרך לעולם הוויסקי החדש ושהוכיח שאפשר לייצר וויסקי איכותי גם במדינות אחרות.

תאוצה רצינית יותר בשוק המקומי צבר הוויסקי היפני בשנות ה־80 של המאה הקודמת, אז עדיין לא חשבו למכור את הוויסקי מחוץ לגבולות יפן. המהפך אירע בשנת 2001, כאשר הסינגל מאלט בן ה־10 של ניקה, יואיצ'י, זכה בפרס הראשון בתחרות של "וויסקי מגזין" וגרם לכך שמזקקות הוויסקי היפני החלו להרחיב את ייצור הוויסקי שלהן והתחילו להתחרות ברצינות במותגים הסקוטיים והאיריים. הפרסום דחף את בתי הזיקוק היפניים לייצא לשווקים זרים, והמכירות זינקו.

לארץ, בעקבות הביקוש הגובר בעולם, מגיעים בעשור האחרון מוצריהן של שתי הענקיות, ניקה וסנטורי. לאחרונה, לאחר הדליפות של הכור ביפן שזיהמו את מי המעיינות של חברת סנטורי, קשה מאוד למצוא את הוויסקי שלה, ימאזאקי, בארץ – הביקוש לו בעולם גבר והמחירים משתוללים והאמירו לשמים.

בחנות הדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון החלו לייבא לאחרונה וויסקי של אחת ממזקקות הבוטיק המסקרנות היום ביפן – White Oak Whisky Distillery – שקברניטיה החליטו בשנת 1984 לתת דגש לוויסקי במזקקה קטנטנה על חוף הים בעיר אקאשי.

את הוויסקי שלהם שותים היפנים מדולל בהרבה מים. מיזוארי בתרגום חופשי מיפנית הוא וויסקי עם מים, אחת הדרכים הפופולריות ביפן ללגום וויסקי. כוס גבוהה, מנה של וויסקי, קרח ומים עד לראש הכוס. שונה, מפתיע ובקיץ, בכוס קריסטל, עם קרח, ואולי עם כמות מים קטנה יותר, אפילו מומלץ.